היא לא מרשימה במהלך העונה, היא לא משחקת כדורגל שמזכיר את העונה שעברה, היא נכשלה באירופה ופספסה עם הזרים, אבל למרות הכל, הפועל באר שבע דוהרת אל עבר אליפות שלישי ברציפות, כשיותר מהכל היא מציגה אופי, מאמן ששולט בקבוצה ביד רמה ואת הדבר הכי חשוב – רוח של מועדון.
המהפך שעבר על הקבוצה מבירת הנגב מאז הגעתו של ברק בכר הוא פשוט יוצא דופן. אותה קבוצה שהפסידה לפני שלוש שנים 6:2 למכבי תל אביב בגמר הגביע, מגיעה עונה שנייה ברציפות לבית של אותה מכבי (הבית הזמני יש לציין), וברגע הכי חשוב משיגה שלוש נקודות מכריעות, “על הראש” של הצהובים. אם בעונה שעברה זה הבטיח לה אליפות באופן רשמי, הפעם היא תצטרך לחכות קצת, אבל כנראה שזה יקרה.
שחקני הפועל ב"ש חוגגים (אחמד מוררה)והאמת? מגיע לבאר שבע. כי יש לה את המאמן מספר אחת בליגה, את הסגל שנבנה בצורה הנכונה שמאפשר לה להתגבר על פציעות ומכות לא צפויות שנחתו עליה (שיר צדק, אליניב ברדה), ולמרות הביקורות הרבות שספג המועדון בעקבות ההתנהלות הבעייתית בכמה מקרים העונה, באר שבע ידעה להתאושש, לבצע את הרכש הכי משמעותי בינואר בדמותו של חנן ממן ולפתוח את הפלייאוף העליון בצורה מושלמת.
ועכשיו, מאבק אליפות שנראה היה שיספק לנו ריצה של שלוש קבוצות עד הסוף, נראה כמו ריצה של קבוצה אחת. עם פער של 11 נקודות ממכבי תל אביב ו-6 נקודות מבית”ר ירושלים, ברחובות באר שבע כבר יכולים להתחיל לבנות את הבמות לחגיגות נוספות. כשאתה רואה את מי שעומד על הקווים אצל היריבות שלהם, קשה לראות איך מישהו עוצר את ברק בכר והאדומים בדרך לעוד תואר.
הכתוב הינו טור דעה.