היום (שלישי) הגענו אחרי תקופה ארוכה של דשדוש, מלאת אכזבות וכישלונות, סוף סוף לסוג של משחק שאפשר לקרוא לו בכל הסופרלטיבים הקיימים – משחק חשוב, משמעותי, קריטי, משחק אמיתי של מאני טיים. אנדי הרצוג המשיך, יש לציין, עם הגישה האופטימית ומלאה באמונה בשחקנים, הן בתקשורת והן פנים מול פנים, דבר שעבד טוב מבחינה פסיכולוגית וכמובן מנטלית והשפיע על השחקנים והמערכת כולה באופן חיובי ואולי זה אף מתעתע.
במקביל, מבחינה מקצועית וטקטית, הרצוג התביית על אותו בסיס עמוק של 6-8 שחקני הרכב קבועים ועליהם תוספות של שחקנים על פי כושרם הנוכחי וההתאמות הנכונות ליריבה, אשר השלימו את ההרכב הנחוץ בהתאם למשחק ספציפי כזה או אחר, שבחלק גדול מהמשחקים הצליחו לבוא לידי ביטוי על כר הדשא ולספק תוצאות. לזכותו של הרצוג ייאמר שהוא דבק מתחילת הקמפיין במערך של שלושה בלמים על מנת לעבות את מרכז ההגנה, מהלך מתבקש לאחר שלאורך השנים האחרונות ההגנה היוותה נקודת תורפה בולטת כמעט חסרת פתרון, שדווקא במשחקים האחרונים עם התאמות נכונות ואיזונים כמעט מושלמים.
שחקני ישראל חוגגים (רויטרס)שחקני הכנף – אלי דסה וטאלב טוואטחה, הפכו את ההגנה למעט יותר מאורגנת ומתואמת, אך עדיין החלק האחורי הוא עקב אכילס שלנו לאורך שנים ולצערנו היום מרכז ההגנה שלנו חזר לימיו השחורים והחזיר אותנו שוב לימים של אובדן ריכוז, בלבול וחוסר תאום שזועק לשמיים. כל אלו עלו לנו ביוקר, אי אפשר לספוג שלושה שערים ולצפות לעלות לשלב הבא, זה בלתי אפשרי. צריך למצוא את הפיתרון הנכון לייצוב החלק האחורי ולאזן בין הפערים ביכולת בין משחקי הבית למשחקי החוץ.
פתיחת המשחק מבחינת ישראל הייתה מושלמת. 20 דקות של עונג, אמונה, מחויבות, הנעת כדור טובה ואיכותית עם שילוב של ביטחון עצמי ויציאה של שחקני הכנף ושחקני הקישור קדימה ושער נפלא של בירם כיאל מבעיטה מושלמת מחוץ לרחבה, שהעלתה אותנו ליתרון מוקדם ומבטיח. לאחר מכן המשכנו ללחוץ על הגז בדיוק עד לדקה ה-20 ומשם ביצענו פניית פרסה ונתנו לסקוטים להשתלט על מרכז המגרש. שחקני החלק האחורי משכו את הנבחרת אחורנית ויצרו פערים גדולים בין ההגנה לקישור ובין הקישור להתקפה, מה שאפשר לג’יימס פורסט המצוין, ראיין פרייזר וסטיוארט ארמסטרונג להיכנס לשטחים הפנויים ולסכן אותנו פעם אחר פעם.
ג'יימס פורסט מכניע את אריאל הרוש (רויטרס)השער של הסקוטים ריחף באוויר, כדור מקרי שניתז למרכז הרחבה שלנו מצא את פורסט חופשי וללא כיסוי של שחקני מרכז ההגנה ומשם הדרך לרשת הייתה קצרה. סקוטלנד השוותה תוך כדי ניצול הרפיון במרכז ההגנה ועלתה ליתרון מהיר עוד יותר במתפרצת שחשפה את החלק האחורי שלנו במערומיו, עם טעות משולשת שהחלה אצל לואי טאהא, נמשכה עם שרן ייני והסתיימה עם טעות של עומרי בן הרוש ושער שני של פורסט המצוין לפני הירידה למחצית. יש לציין שפורסט המצוין שיחק נפלא גם לפני שלושה ימים נגד אלבניה, מה שנעלם כנראה מעיניו של הרצוג. פורסט היה צריך לזכות לתשומת לב מירבית של שחקני החלק האחורי שלנו עם שילוב של שמירה כפולה שהייתה מקשה עליו לבוא לידי ביטוי בצורה כל כך טובה כפי שראינו הערב. לצערנו זה לא קרה ושילמנו על כך ביוקר רב.
המחצית השנייה נפתחה בגמגום מבחינתנו. הייתה קצת יותר החזקת כדור מבחינתנו בדקות הפתיחה של המחצית השנייה, אך ללא סיכון ממשי על שערו של אלן מקרגור המצוין. מנגד, התקפת מעבר מהירה של הסקוטים מצאה שוב את ההגנה הישראלית לא מוכנה. שוב פעם פורסט היה חופשי במרכז הרחבה ובפעם השלישית העניש אותנו ביתר קלות, דבר שלא יכול לקרות ברמות הללו. החילופים של הרצוג היו התקפיים אמנם, אך מאוחרים ומחוסר ברירה. ישראל במשחק מבולגן הצליחה לחזור למשחק עם שער מצמק של ערן זהבי, שאמנם נטע תקוות בליבנו למשך הדקות שנותרו עד שריקת הסיום ולמרות הבלגן הטקטי ששרר על כר הדשא באותם רגעים, זכינו להזדמנות בלתי חוזרת מרגליו של תומר חמד ממצב קורץ מול מקרגור שכמעט סידר לנו תיקו נחשק מה שיכול היה לסיים עבורנו ערב עם טעם מתוק שבסופו של דבר הסתיים עם טעם של פספוס מהול באכזבה.
אנדי הרצוג ואלון חזן (רויטרס)אי אפשר לקפץ בין אופוריה לדיכאון, צריך פרופורציה. יש תחושה של תחילת תהליך למרות שהמטרה לא הושגה. חייבים להפיק לקחים ולהסיק מסקנות לקראת הקמפיין הבא, היו הרבה דברים טובים עליהם צריך להמשיך ולשים דגש. מצד שני, היו גם נקודות תורפה שעליהן צריך לעבוד באופן אינטנסיבי וניסיון לפתרונות יצירתיים במקומות הבעייתיים. שחקני נבחרת ישראל נתנו את המקסימום בקמפיין הנוכחי ולכן הקהל האמיתי של הנבחרת יכול לצאת מאוכזב מצד אחד בשל פספוס המטרה, אך צריך להיות גאה בשחקנים שסיפקו לנו רגעים קסומים עם שילוב של תשוקה ומחויבות שהחזירו את אמון הקהל בכחול לבן שזה הדבר המשמעותי ביותר מבחינתי בקמפיין הנוכחי לקראת מוקדמות היורו.
הרצוג צריך להבין שהוא החל תהליך שגם אמור להיות מגובה בתוצאות. עמידה במטרות היורו הקרוב הוא המבחן האמיתי שלו ושלנ.ו האם התהליך יימשך בגרף עלייה או שנחזור לדשדש כפי שהורגלנו בשנים האחרונות ושוב נצטרך לחפש צוות מקצועי חדש? אני מעדיף כמובן, בזווית האופטימית, שנראה עוד משחקים בעתיד כפי שראינו בניצחונות הביתיים שלנו שהחזירו לכולנו את הצבע לפנים.