הכוכב האדום בלגרד זכתה בגביע האלופות ב-1991, ולדעת אוהדיה זה מכניס אותה להיכל התהילה של הכדורגל האירופי לנצח נצחים. הקבוצה המופלאה הזו, עם רוברט פרוסינצ'קי, סינישה מיכאילוביץ', דיאן סאביצ'ביץ', ולדימיר יוגוביץ' ודארקו פאנצ'ב הייתה ונשארה צרובה בתודעה הקולקטיבית.
לסרבים אין ספק כי אלמלא מלחמת האזרחים שפירקה את יוגוסלביה, היה הופך הסגל הזה לאימפריה בטווח הארוך, אבל גם ההישג הבודד קריטי ביותר. לקראת המפגש מול מנצ'סטר סיטי בפתיחת שלב הבתים בליגת האלופות, המתמטיקה פשוטה. כמה תארים אירופיים יש ליריבה? אחד. כמה תארים יש לאלופת סרביה? אחד. זה כל הסיפור.
מובן שאוהדי הכוכב האדום אינם טיפשים. הם מבינים שלקבוצה של פפ גווארדיולה יש עדיפות ברורה. מאידך, הם גם לא מציאותיים והציפיות שלהם תמיד גבוהות מדי. הרבה יותר מדי. לצורך העניין, הם היו בטוחים לחלוטין שהכוכב האדום צריכה להעיף את מכבי חיפה במוקדמות ליגת האלופות בעונה שעברה, ההדחה התקבלה כמו טרגדיה וגרמה להתפטרותו המיידית של המאמן דיאן סטנקוביץ', על אף שהוא נחשב לאגדת המועדון, במיוחד מימיו כשחקן.
בליגה האירופית הוגרלו אשתקד הסרבים מול מונאקו, טרבזונספור ופרנצווארוש, וסקרים העלו כי האוהדים סבורים שיושגו כ-14 נקודות בשלב הבתים. בפועל, סיימה הכוכב האדום במקום האחרון עם שש נקודות וזו הייתה הסיבה המרכזית לכך שהמאמן מילוש מילוייביץ' הלך הביתה, למרות שזכה באליפות עם מאזן קרוב לשלמות: 26 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו ב-30 מחזורים. זה היה גם קו המחשבה מאחורי מינויו של ברק בכר.
הישראלי גם ניצח את הכוכב האדום בעצמו לפני שנה וגם יש לו רזומה טוב במפעלים האירופיים באופן כללי. לשם כיוונה ההנהלה, בידיעה כי התואר בליגה המקומית מובטח בכל מקרה. הפעם, כאשר המקום בשלב הבתים בליגת האלופות היה בכיס ללא צורך במוקדמות, הוחלט להתכונן אליו על מנת להצליח באמת ולעמוד בתקוות האוהדים. הבאתו של בכר נסגרה כבר במאי על מנת שמחנה האימונים בקיץ יהיה מלא ופרודוקטיבי ככל הניתן, וגם השינויים הנרחבים בסגל בוצעו בהקדם, גם אם את שתי הרכישות היקרות האחרונות שמרה ההנהלה רק לסוף חלון ההעברות, אחרי ההגרלה באירופה.
כאשר נודע כי תתמודד הכוכב האדום מול מנצ'סטר סיטי, לייפציג ויאנג בויז, עלו הציפיות באופן דרמטי. הסרבים סבורים שהם קיבלו יריבה "נוחה" מהדרג השני ואולי זה לא לגמרי מופרך כי יתר האופציות היו ריאל מדריד, אינטר, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, אתלטיקו מדריד, דורטמונד ופורטו. הם גם בטוחים בעליונותם המוחלטת על אלופת שווייץ, שנתפסת כהגרלה "קלה" מהדרג הרביעי – הרי היו שם, בין היתר, גם ניוקאסל, גלאטסראי וריאל סוסיאדד. לפיכך, האוהדים האופטימיים יותר רוצים קרב על המקום השני בדרך לשמינית הגמר. הזהירים יותר, כלומר השפויים יותר, מכוונים למקום השלישי כדי להמשיך לליגה האירופית. אף אחד אפילו לא מעלה בדעתו שהכוכב האדום עלולה לסיים רביעית.
אז כדי להבטיח זאת, שברה ההנהלה את שיא ההעברות שלה כאשר שילמה לאולימפיאקוס חמישה מיליון אירו תמורת הקשר הקוריאני, הוואנג אין-באום. היא גם הוציאה ארבע מיליון אירו כדי להחתים מאדנה דמירספור הטורקית את החלוץ הסנגלי, שריף אנדיאיי. פזרנות כזו מעולם לא נצפתה בבלגרד והיא רק גורמת לציפיות להאמיר. והן הרי כבר טפחו גם כך למימדים אסטרונומיים כי התוצאות במשחקי הידידות היו נהדרות והתקשורת דאגה לנפח את חשיבותן מעבר לכל פרופורציה.
זה נחמד להצטיין מול זניט ופנרבחצ'ה בטורניר ידידות, ונחמד עוד יותר להביס 0:5 את פיורנטינה. חשיבות ההישגים גדולה יותר עבור מאמן חדש שצריך לבסס את עצמו, בעודו מבצע שינויים מרחיקי לכת בסגל. בכר שחתך באחת הפעולות הראשונות במועדון את אליל האוהדים, מילאן בוריאן, והחתים במקומו בעמדת השוער את עומרי גלזר, היה זקוק ללא ספק להצלחות על מנת להוכיח את עצמו ולזכות בתמיכת היציעים. הוא אכן קיבל אותה והקהל עמד מאחוריו במחזורים הראשונים, נלהב מהסגנון ההתקפי שאמור להיות מיושם גם באירופה. ואולם, למטבע הזה יש שני צדדים באופן מובהק, במיוחד כשמדובר בסרביה, כי מעבר לתרומה לביטחון העצמי אין למשחקי הידידות ערך ממשי, ואילו הנזק מהציפיות המוגזמות דווקא מוחשי מאוד.
וכה מספר העיתונאי הסרבי, ולדימיר נובאקוביץ': "הנבחרת שלנו לא שרדה את שלב הבתים בשום טורניר מאז 1998, אבל האוהדים ממשיכים לראות בה פייבוריטית בכל פעם מחדש. ברמת המועדונים, לא היה לסרביה אף ניצחון בשלב הבתים, עד שמילאן פאבקוב כבש צמד ב-0:2 על ליברפול ב-2018, אבל האוהדים מצפים מהכוכב האדום לנצח תמיד. זה לא קשור רק לכדורגל, ולמעשה לא רק לספורט. תחושת החשיבות העצמית המוגזמת היא הדבר הכי מוזר שיש לסרבים להציע. קשה מאוד להסביר את זה".
הנסיקה של בכר בקיץ גרמה לעלייה תלולה בשאיפות. "הבאתו של המאמן הישראלי בישרה על עידן חדש", אומר נובאקוביץ', "הוא הגיע מבחוץ, לא היה חייב לאף אחד כלום וקיבל יד חופשית לבצע את השינויים הנדרשים לדעתו, וגם לדעת ההנהלה. הסגל שונה עכשיו בהשוואה לעונה שעברה והוא טוב יותר. במשך שנים, הכוכב האדום שיחקה באירופה עם מנטליות של אנדרדוג שמנוגדת לתודעה העצמית של הקהל. עכשיו יש ציפיה לגישה אחרת לגמרי וההגרלה מול יאנג בויז תורמת לכך מאוד. הקבוצה הזו חייבת להשיג משהו באירופה והאופטימיות הזו מביאה איתה גם לחץ עצום. זה יכול להפוך בקלות לקטסטרופה".
את ניצני האסון שעלול להתרחש אפשר היה לראות גם במשחקי הליגה הסרבית. התקשורת שכה היללה את בכר ואת חניכיו אחרי רצף הניצחונות, דאגה גם לצאת בביקורת שלילית מוגזמת אחרי שני ההפסדים לווז'דובאץ ולצ'וקאריצ'קי בשלושת מחזורי הליגה האחרונים. ככה זה בסרביה – אין שום דבר באמצע. או סקנדל, או פסטיבל. המשחק האחרון נגמר בסקנדל וזה גם כלל לא מפתיע לנוכח הסנסציה. בשש העונות הקודמות במצטבר היו לכוכב האדום חמישה הפסדי ליגה בלבד. המקסימום העונתי עמד על שניים ב-2019/20 מוכת הקורונה. בשלוש העונות האחרונות גם יחד נרשם הפסד בודד. והנה לכם – אנחנו בספטמבר ויש כבר שני הפסדים בשבעה מחזורים. זה חריג באופן קיצוני ביותר והעיתונאים מריחים דם. כך גם היריבות.
המומנטום השתנה וזה קרה בעיתוי בעייתי לקראת הביקור אצל מנצ'סטר סיטי. אז נכון, בסרביה מבינים שזה צפוי להסתיים בהפסד, כי מדובר בקבוצה הטובה באירופה נכון לעכשיו, אך תבוסה מוחצת עדיין לא תתקבל בעין יפה, בלשון המעטה. בהמשך יצפו האוהדים לניצחונות על יאנג בויז וגם לתוצאות טובות מול לייפציג, אשר את איכותה לא מעריכים בסרביה כראוי. ואם זה לא יקרה, הזעם הציבורי יהיה עצום. כי בבלגרד בוחנים תמיד את הכוכב האדום כאילו היא ממשיכת דרכה של האלופים המפוארים מ-1991 והסיכוי לעמוד בסטנדרטים האלה שווה לאפס.