כאשר נסגר חלון ההעברות שלשום, כולם בברצלונה נשמו לרווחה. מבחינת השוק, היה זה קיץ מתסכל באופן קיצוני עבור הבלאוגרנה, וכמעט כל יום שחלף הביא איתו אכזבות ותסכול. החתמתו של דני אולמו הייתה מרגשת, אבל אפילו היא הביאה איתה המון כותרות שליליות כי לקח זמן עד שניתן היה לרשום את הבן הגולה ברשימת השחקנים במגבלות השכר של הליגה הספרדית.
אילוצים אלה, שמלווים את ספינת הדגל הקטלונית כבר שנים, הפכו לפארסה אמיתית. הצורך להעזיב שחקנים קיימים על מנת לרשום את החדשים גרם לכך שחלק נכבד מהסגל היה בסכנת ניפוי. ההנהלה ניסתה לדחוק כוכבים החוצה, ומעטים הרגישו חסינים.
אז אילקאי גונדואן נטש בתחילת השבוע. המאמן האנזי פליק לא רצה בכך, אך מצד שני היה לו קשה להבטיח לגרמני אווירה רגועה ושפויה. הוא עזב את מנצ'סטר סיטי לפני שנה על מנת להגשים חלום ישן, וגילה שהציפיות שלו לא התממשו. זו לא ברצלונה שהוא דמיין.
"רק כשאתה עוזב לשנה, אתה מבין מה היה לך", אמר הקשר הוותיק עם שובו לחיקו של פפ גווארדיולה. ובארסה? היא אפילו לא התעקשה לקבל אירו אחד תמורתו. חוזהו בוטל על מנת שאפשר יהיה לרשום את אולמו. הסאגה הזו הציגה את המועדון באור מגוחך למדי, ולא בפעם הראשונה. אחרי הכל, שום דבר לא יכול להיות הזוי יותר מחוסר היכולת להאריך את החוזה של ליאו מסי.
שחקנים נרתעים מלהגיע לברצלונה בימים אלה, כי הם עלולים למצוא את עצמם במצב לא יציב. ניקו וויליאמס היה על הכוונת במשך כל הקיץ, אבל העדיף להישאר באתלטיק בילבאו – גם כי הוא אוהב מאוד את המועדון הבאסקי, אבל גם כי הוא ממש לא סומך על בארסה שתעניק לו קרקע יציבה. הוא לא רוצה לאבד את מה שיש לו כרגע. וכך, נותרו אולמו הרכש היחיד. אפילו סטפן בייצ'טיץ' העדיף להגיע בהשאלה מליברפול לזלצבורג, בעוד בתקשורת הקטלונית הטילו ספקות ביכולתה של בארסה להכניסו לסגל.
הצורך בבייצ'טיץ' התעורר כאשר מארק ברנאל בן ה-17, שפתח את העונה בצורה כה חיובית וגרר הקבלות לסרחיו בוסקטס, קרע רצועות בברכו במשחק מול ראיו וייקאנו ביום שלישי. אפילו כאשר שמרה הקבוצה על מאזן מושלם בתום 3 מחזורים, אפילו כאשר אולמו הבקיע את השער המכריע במשחק הבכורה, התחושה בכל זאת הייתה עגומה בגלל הפציעה הקשה של נער הפלא. איך שלא תסתכלו על זה, השבוע האחרון היה עגום מבחינת בארסה, אבל חלון ההעברות נסגר, ואפשר היה להתרכז בכדורגל נטו. וכך נסללה הדרך להצגה. אתמול כולם, כולל האוהדים, כבר חייכו.
לא צריך להיסחף אחרי 0:7 על ויאדוליד, כי היריבה לא הייתה ברמה הנאותה. העולה החדשה צפויה להיאבק במשך על העונה בתחתית, ויש גם יסוד סביר להניח כי תסיים במקום האחרון בדרך חזרה למטה. ובכל זאת, הדרך בה לחצה בארסה על הדוושה גם כאשר הנקודות הובטחו הייתה כיפית ומעודדת. היא העבירה לא רק מסר של עוצמה, אלא בעיקר שידרה נכונות לתת שואו, בכל מצב ובכל תנאי.
זו הייתה דרכו של פליק מאז ומתמיד. כאשר קבוצותיו מריחות דם, הן לא מרחמות על היריבות החבולות. הוא האדריכל של ה-1:7 המיתולוגי של גרמניה על ברזיל בחצי גמר מונדיאל 2014, כעוזרו של יוגי לב. הוא ריסק את ברצלונה עצמה לגורמים ברבע גמר ליגת האלופות ב-2020, עם 2:8 שלא יישכח אף פעם. יהיה מגוחך להשוות את החגיגה מול ויאדוליד האומללה לניצחונות ההיסטוריים האלה, אבל בארסה כבר מזמן לא הבקיעה כמות כזו של שערים במשחק אחד, והערב המשובח אתמול הזכיר את הימים היפים ההם.
זה היה הערב של ראפיניה, שביסס מאז תחילת העונה את מעמדו כסוג של פליימייקר. מה שהסתמן תחילה כאילוץ מתברר כעת כהברקה, כי הברזילאי מרגיש כמו דג במים בעמדה החופשית, ונהנה לצוץ בכל פינה בהתקפה. שלושער ובישול נפלא לפראן טורס בדקות הסיום הם פרס פנטסטי עבור השחקן שהפך לפתע לדמות דומיננטית מאוד במערך.
השער הראשון של ראפיניה הגיע ממסירת עומק מושלמת של פאו קוברסי, וכך רשם הבלם בן ה-17 את הבישול הראשון בקריירה. פיטוריו של צ'אבי גרמו לסימני שאלה לגבי הנער שטופח על ידו, אך הן הוסרו לחלוטין, וגם טעויות של חוסר ניסיון בעורף – כמו העבירה המגושמת שהובילה לפנדל של בילבאו לפני שבוע – לא יפריעו לו לנסוק.
לקוברסי יש ראיית משחק טובה מאוד וטכניקת מסירה יוצאת מהכלל, מה שמאפשר לו לנהל את ההתקפות מאחור. בכך הוא מזכיר את ג'רארד פיקה בצעירותו, ובישולים רבים עוד מצפים לו בהמשך העונה והקריירה. ויאדוליד בחרה להמר במחצית הראשונה על קו הגנה גבוה על מנת לתפוס את שחקני ברצלונה בנבדל, והכדור של קוברסי הגיע בתזמון הנכון כדי לשבור את המלכודת.
גם השער השני, אותו בישל באמנות לאמין ימאל, הובקע באמצעות ניצול השטח שהותירה האורחת ליד הרחבה. הפעם רוברט לבנדובסקי נותר חופשי ומאושר, ומאז הבינה ויאדוליד שהמערך דורש שינוי. במחצית השנייה, קו ההגנה שלה היה נמוך יותר במטרה למנוע תבוסה, אך התבוסה הגיעה – ועוד איך. הבישול הנאה ביותר אחרי ההפסקה היה שו של לאמין ימאל, וחוכמת המשחק של הנער באמת מעוררת התפעלות.
הוא לא רק דהר לאורך כל המגרש, אלא גם עצר והמתין כדי לאפשר לראפיניה לפרוץ לשטח המת אליו שחרר את הכדור. זו פעולה שהזכירה את גאורגה חאגי ממונדיאל 1994, ואם זו הרמה של לאמין ימאל בגיל 17, די מפחיד לחשוב לאן הוא עשוי להגיע.
המכונה הקטלונית לא ידעה שובע אתמול, והמטרה הברורה הייתה לכבוש כמה שיותר. המוטו הזה של פליק היה חיוני לשדרוג מצב הרוח, וכעת יוצאת הקבוצה לפגרת הנבחרות כדי למלא מצברים ולהגיע לאתגרים במחצית השנייה של ספטמבר. זה לא יהיה קל, ואז גם נדע עד כמה הסיכוי לזכות באליפות גבוה. ג'ירונה ניצחה פעמיים את הקבוצה של צ'אבי בעונה שעברה, והיא זו שתבחן את הגרסה של פליק בדרבי הקטלוני במחזור הבא.
לאחר מכן יגיע הביקור אצל ויאריאל, ויזכיר כיצד התפטר צ'אבי בינואר אחרי הפיאסקו נגד הצולל הצהובה. אם תשמור ברצלונה על מאזן מושלם גם בתום שני משחקי החוץ הקשים האלה, מפלס האופטימיות יעלה באמת. בינתיים, אפשר פשוט להתרפק על ערב של כדורגל מהנה, ולשמוח שחלון ההעברות הנורא נסגר סוף כל סוף.