נתחיל עם דעה: הדרבי התל אביבי הוא המשחק הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי, עם כל הכבוד לאמירה של ברק בכר לפני המשחק האחרון מול מכבי תל אביב בחצי גמר גביע המדינה כי "זה הקלאסיקו הישראלי", זה במקרה הטוב נראטיב שניסו להחדיר לתודעה בשנים האחרונות כדי לבנות בכוח יריבות מיתולוגית, בזמן שעבור אוהדי מכבי ת"א היריבה המעניינת באמת היא זו שמעבר לכביש.
אחרי שהנחנו את הדעה הזו על השולחן, אפשר להמשיך. הערב (ראשון, 20:30), יעלו שחקני מכבי תל אביב לכר הדשא באצטדיון בלומפילד לעיני למעלה מ-22 אלף אוהדים צהובים ועוד רבים מחוץ למגרש ועל הכתפיים שלהם כבר לא ישב לו הרצף ההיסטורי, הבלתי נתפס, של 12 שנים ללא הפסד מול הפועל. הם אשמים בכך שזה המצב. כשלושה חודשים עברו מאז אותו ערב בבלומפילד, ועם כל מה שעבר במדינה מאז התחושה היא שזה כבר קרה בעונה שעברה.
בדקה ה-91, כשעומרי אלטמן השווה ל-1:1 במשחק שלא ברור איך מכבי ת"א לא הצליחה לסיים הרבה לפני כן עם אין ספור אפשרויות להתקפות מעבר שבוזבזו בצורה מרושלת ומאוד לא מכביסטית, מה שעבר לאוהדים הצהובים בראש זה שכמו שהעונה הזו נראית ומתנהלת, גם עוד 3 דקות של תוספת זמן זה מספיק כדי לייצר פה רגע שיהרוס את הרצף. הם לא טעו. אותו שער של שיקו סיים את השלטון הבלתי מעורער של הצהובים בעיר, וכן, במשחק הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי (שוב, זו דעה, מוזמנים להתווכח).
שיקו (חגי מיכאלי)ההיסטוריה מול ההווה
נחזור לאחור. החודש הוא אפריל, 26.4.2014 אם נדייק, הפעם הקודמת שבה הפועל ת"א ניצחה דרבי. זה קרה דווקא בעונה של פאולו סוזה, מי ששמו עדיין מתגלגל על לשון האוהדים כששואלים אותם כמו מי הם רוצים שהמאמן הזר התורן של מכבי ת"א ישחק. אז הרבה זמן עבר מאז והפעם האחרונה שבה הפועל ת"א עלתה לדרבי כמי שניצחה את האחרון הייתה באוגוסט 2014, המסגרת הייתה גביע הטוטו והצהובים ניצחו 0:1.
נרוץ קצת קדימה לליגה, כי זה מה שבאמת מעניין. ב-3.11.2014 הפועל ת"א אירחה את מכבי. האחרונה לנצח דרבי בליגה עדיין הייתה הפועל וזה הסתיים ב-1:1, אך במפגש השני של אותה העונה, בפברואר 2015, הצהובים כבר רשמו 0:2 וסיימו את הסיפור הזה מבחינת משחקי הליגה ובכל מקרה כבר היו עמוק בתחילתו של הרצף המדובר - 12 שנים ללא הפסד. מאז היו כל כך הרבה משחקים ולא משנה כמה העונה של מכבי ת"א לא עמדה בציפיות, אי אפשר היה שלא לסמוך עליה כשהיא עלתה לדרבי.
הייתה תחושה שלא משנה מי משחק, מי מאמן ומה קורה, מכבי ת"א תמצא כבר את הדרך לנצח, וזה בלי לדבר על ניצחונות היסטוריים במספרים בלתי נתפסים. אבל כאן חוזרים לנקודה המרכזית, היה את האמון במכבי ההיא לאורך 12 שנים, שהיא תדע לנצח. מנגד, היה חוסר אמון מוחלט בהפועל תל אביב השונות שהן מסוגלות לנצח. הכל התהפך העונה. הפועל הפגינה שלל תוצאות טובות ודרמטיות נגד הגדולות ולא סתם נמצאת למעלה צמודה לצהובים.
העונה זה כבר צמוד יותר. אלעד מדמון מתקל את שיקו (רדאד ג'בארה)מכבי ת"א מאידך פישלה והושפלה שוב ושוב. הגלגל הסתובב, בעיקר גלגל האמון. ביום רביעי האחרון עלתה הקבוצה של רוני דיילה למשחק העונה שלה. אם היא לא הייתה מנצחת את מכבי חיפה בחצי גמר הגביע ומפעילה לגמר, היא הייתה עומדת בפני אפשרות לשפל חסר תקדים, עונה שאין בה כלום חוץ מהשפלות בלתי פוסקות ברגעי מפתח. אבל היא הייתה שם, בטדי, לעיני אוהדים בודדים, והצליחה לעשות את מה שהיא צריכה.
מכבי ת"א תפגוש בגמר הגביע את הפועל באר שבע רק כאשר העונה תסתיים. היא חייבת להיות חלק מהטופ 4 כדי שזה יעניק לה כרטיס לאירופה ואומנם התרחיש שהיא לא תהיה שם בסוף חודש מאי הוא באמת דמיוני, אבל כפי שבדקה ה-90 בדרבי הקודם זה היה תסריט דמיוני שהיא תפסיד, בעונה הזו הכל כבר קרה. שחקני מכבי ת"א הנוכחית אחראים לכמה מהרגעים המביכים והרעים בעידן מיץ' גולדהאר, אבל מעט מהאמון האבוד הם הצליחו להשיב לעצמם ביום רביעי האחרון.
מיץ' גולדהאר (אופיר מגדל)הערב הם יעלו למשחק שהכי חשוב לאוהדים שלהם, לדרבי. בפעם הראשונה אחרי 12 שנים הם יעלו כשמנגד עומדת הפועל ת"א שרוצה לפתוח ברצף אי הפסדים משלה, ועם כל הכבוד לגמר הגביע, אין אוהד אחד של מכבי ת"א שיהיה מסוגל לסלוח לשחקנים אם הם לא יקטעו במהרה את האירוע הזה ויחזרו לנצח את הפועל.