קריירת המשחק של אריאל הרוש מעולם לא התנהלה על מי מנוחות. השוער, שפרש לא מכבר באופן רשמי מהמגרשים בגיל 38, חווה בעשרים השנים האחרונות רכבת הרים קיצונית שכללה הצלחות בנבחרת ישראל, לצד מאבקי הישרדות חסרי תקדים מחוץ לדשא, פירוקי מועדונים, פציעות כרוניות קשות ומערכת יחסים סוערת ומדממת עם הקהל של בית"ר ירושלים.
כעת, כשהוא עמוק בתוך עולם הפיננסים, הנדל"ן וניהול קרנות גידור, הרוש מתיישב לראיון סיכום קריירה חושפני בפודקסט “שיחת היום” של ONE ומדבר בלי פילטרים על הרגעים שבהם חש סכנת חיים, הניסיונות להזיז אותו הצידה, הטעויות המקצועיות, חוסר המזל שהגיע למועדונים שפשטו את הרגל והגוף המפורק שסוחב כאבים יומיומיים עד היום.
הגירוש מבית וגן והשבר שלא התאחה
הרוש סומן מגיל צעיר כדבר הגדול הבא בשער של בית"ר ירושלים ובנבחרת ישראל, אך פרשת הבאת השחקנים הצ'צ'נים בתקופת ארקדי גאידמק שינתה את מסלול חייו לעד. כקפטן המועדון, מצא את עצמו השוער בחזית מול הקהל הביתי המשולהב במזרחי.
"קודם כל, מי שהביא אותם פגע אנושות במועדון, ואנחנו יודעים שארקדי הביא אותם רק כי רצה להיות ראש עיר”, אמר הרוש, “בגלל שזה לא קרה אז הוא רצה להרוס את הקבוצה, הוא ידע שזה יעשה בלאגן. אמרתי להם (לאוהדי בית"ר, ג.ב.ז.) שאני יודע שזה קשה להם, אבל זה לא משהו שהוא מקצועי ואל תתנו לזה להרוס את מה שיש בינינו, אנחנו מקום שני עכשיו. הם התעצבנו שאמרתי להם גם את זה, הם באו לאימון וקיללו אותי מאחורי הגדר, אחרי זה יצאתי מהאוטו ורבתי איתם. זה היה קרע שקשה לאחות אותו אחר כך.
“אם זה לא היה קורה לפי דעתי הייתי עוד כמה שנים טובות בבית”ר, או שנה אחת בבית”ר, ממשיך להיות שוער בנבחרת ישראל ומשם יכול לצאת באירופה בהרבה יותר קלות. וגם לא הייתה עליי את המעמסה, הייתי בן 23 בסך הכל וכל העליהום הזה עשה לי לא טוב. כשיש לך גם את זה, גם בוררות במשך כמה חודשים, ואז אתה עובר למכבי נתניה והקהל התבאס שבאת על הראש של השוער שהם אהבו. הייתי מגיע יותר רחוק".
סדאייב וקדאייב מוצגים בבית"ר עם אריאל הרוש ועמית בן שושן (חגי ניזרי)על זריקת האבנים בבית וגן: "באנו לאימון, יום למחרת מסיבת העיתונאים, ממש אווירת מלחמה. אנשים שהיה להם רעל בעיניים, הם עמדו שם ביציע וקיללו, זריקת חפצים, היה שם טירוף מוחלט. אנשים איבדו את זה. ראיתי על הפנים שלהם כאילו לקחו להם את הדבר הכי יקר בעולם. וכשיצאנו לאימון הם באו מאחורי הגדר שם ותפסו את המשטרה, זרקו עלינו אבנים וקללות שאלוהים ישמור. הבנתי שקרה משהו מאוד חמור שאי אפשר לסדר אותו".
על המפגש הראשון נגד בית"ר במדי נתניה: "שם זה היה המשחק שהבנתי שאם תבוא לי הצעה מקבוצה כמו הפועל ת”א, אז אני אלך. כי אמרתי שאולי יעשו לי טקס, אבל אני לא אשכח את זה. בוז כל החימום, ואז כל הקהל קרא לי. ידעתי שהולכים לעשות לי קטע, אבל ערן לוי אמר לי ‘תלך תלך’. אמרתי לו שאני יודע שלא קוראים לי כדי לעודד אותי. אמרתי ‘טוב נעשה כאילו אני הולך’, הלכתי עד ה-16, ואז היו קללות מטורפות, אמרתי לערן ‘אמרתי לך’. אחרי זה כל המשחק היו קללות איומות והבנתי שזה מת כבר, הבנתי שזה נגמר איתם. אם צועקים לי ‘בוגד’ ו’תמות’, אז זה נגמר".
על איביץ' ויצחקי: “הייתה לי הצעה בזמנו מחטאפה, שזה משהו שנפל בשנייה האחרונה. כבר שלחו לי חוזה והכל. היה שם ספורט דירקטור אחר שהביא איתו שוער אחר והדבר נפל, זה היה כבר ביולי. כל מה שהיה לי בקפריסין והולנד כבר נסגר. ואז נשאר או מכבי ת”א או הפועל ב”ש. למכבי היה את ראיקוביץ’ שלא היה בתקופה טובה, וברק יצחקי ואיביץ’ ישבו איתי במלון ואמרו ‘בואו נסגור’. הם אמרו ‘תבוא, אם אתה טוב אתה משחק’. אני ידעתי שהם צריכים למכור אותו בקיץ שלאחר מכן, אז מה יש לי לבוא ולשבת על הספסל? ואז הפועל ב”ש גם רצתה אותי כשוער ראשון והיא בדיוק הייתה האלופה. הלכתי אליהם ואז קרה מה שקרה עם בכר. ועם מכבי ת”א הבנתי שעשיתי טעות כי איביץ’ היה עומד במילה שלו, כי הוא גבר”.
ולאדן איביץ' (איציק בלניצקי)למה לא האמנת לאיביץ’?
“זה לא שלא האמנתי לו. הייתי בתקופה ממש טובה, והיה לי קשה לחשוב על לשבת אפילו שבועיים על הספסל, אתה מבין? אבל זו סיטואציה שבדיעבד אתה יודע מה היה נכון. באותו רגע הפועל באר שבע הייתה אחרי שלוש אליפויות, משחקת באירופה, מועדון גדול. הבעיה היא שכשאתה מגיע למועדון אחרי שלוש אליפויות, אתה לא יודע מה יקרה אחר כך”.
על האמבוש והתקרית האלימה באשדוד: "במשחק באשדוד איבדתי את זה בגלל הנאיביות של השחקנים שלנו. לא רבתי עם הקהל לשנייה, אפילו שזרקו עליי מצתים. קיבלנו גול בדקה ה-96 וזה מה שעצבן אותי, הלכתי לחדר הלבשה ובדרך רבתי. בחוץ רק רציתי לצאת מהמועדון, עשיתי טעות שיצאתי מוקדם, ואז שם עשו לי כמו אמבוש. אם הייתי יוצא עוד פעם מהאוטו זה היה נגמר לא טוב. אין מה להצטער, נקלעתי לזה. הם ירקו לי בפנים, השחיתו לי את האוטו. הם אמרו לי ‘רק תצא אנחנו שוחטים אותך’, אנשים בוגרים. הרגשתי כאילו אני בכפר עוין".
אריאל הרוש (פרטי)מורה לספורט בהפועל תל אביב והסכינים בנבחרת
לאחר הטלטלה בירושלים והפירוק הכלכלי במכבי נתניה, הרוש מצא את עצמו בהפועל תל אביב של אמיר כבירי. ההתחלה הציגה תקוות גדולות, אך המציאות המקצועית והניהולית טפחה על פניו במהירות רבה.
על ההתנהלות בהפועל תל אביב: "באימון הראשון כשראיתי את כמות השחקנים שהגיעו הבנתי שמשהו לא בסדר. אני לא זוכר מקום שמתאמנים בו כל כך הרבה שחקנים, והמאמנים עשו פדיחה רצינית שהביאו אותם. מנדיונדו, מורה לספורט. לא ראיתי משהו שקשור לכדור. אני זוכר את עצמי מתעצבן במחנה אימונים, אמרתי ‘מה הולך פה?’. היה שם את עמרי אלטמן ואדי גוטליב. אמרתי כבר לכבירי (אמיר כבירי, הבעלים בזמנו, ג.ב.ז.) שמשהו פה לא מסתדר, הוא אמר לא לדאוג ושהכל יהיה בסדר. כשעלינו למשחקים הראשונים כולם הבינו. קלטתי שיש פה משהו לא רציני, שהוא לא להפועל ת”א.
“הפועל ת”א כמו שהיא מתנהלת היום, ככה צריך להתנהל. אתה לא יכול להביא 45 שחקנים לאימון, אולי להביא אחד להיבחן בעונה. חילקנו את המגרש לארבעה חלקים, אחד נגד השני, 20 שחקנים פה, 10 שם, 15 פה, בקיצור לא טוב. קודם כל הם לא ידעו מילה באנגלית. הביאו מאמן כושר, שהוא לפחות היה טוב, והוא ידע אנגלית אז תרגם. אבל ברוב האימונים היה מביך. כל המשחקונים הוא חישב את הגולים, אני זוכר שלא היה רציני בכלל".
סזאר מנדיונדו (יניב גונן)על אלי גוטמן: "בתקופה של אלי גוטמן כמאמן הנבחרת, הוא אמר שהוא ייתן לי את המושכות, והוא באמת נתן לי אותן. ואם הוא היה ממשיך איתי, אז כמו שאתה אומר, הייתי יכול להיות הרבה שנים השוער הראשון. גם אני לא באמת מבין. זה התחיל אחרי שניצחנו עם נבחרת ישראל הצעירה את גרמניה 0:1. זה היה משחק ענק שלי, הייתי מצטיין. אחרי המשחק הוא אמר לי: ‘אין מה לדאוג, אני בונה עליך. אתה תהיה הקפטן הבא שלנו’. אחרי זה הוא פשוט לא לקח אותי. אחר כך הוא גם מינה קפטן אחר. אני לא אשכח את היום שבו הוא קיבל את ההחלטה הזאת. זה היה כמו סכינים בלב. ישבתי באוטובוס, לא דיברתי עם אף אחד. לא בכיתי, אבל הייתה אכזבה עצומה. ממש הרגשה איומה. אבל זה חלק מהכדורגל.
“יכול להיות שזה היה בגלל כל הבלאגן שהיה לי בבית”ר ירושלים, המעבר לנתניה, זה שעדיין לא נכנסתי לכושר, וכל מיני אירועים שהיו מסביב. לפעמים מאמן צריך ללכת עם השחקן שלו גם בתקופות פחות טובות. כמו שווילי רוטנשטיינר והרצוג עשו איתי. הם הלכו איתי, ואני החזרתי להם על המגרש. אלה מאמנים אמיתיים בעיניי. אבל לא כולם כאלה. הוא אמר שאם צריך לקבל החלטות מסוימות, אז מקבלים אותן. מבחינתי זה היה ניסיון להעביר אותי הצידה. לא עניין מקצועי. לא כולם אמיתיים בכדורגל".
אלי גוטמן (רדאד ג'בארה)הזעזוע של אלונה והשאיפות למאות מיליונים
לאחר קדנציה מוצלחת בקפריסין, הרוש חזר לישראל לקבוצה המובילה של אותם ימים, הפועל באר שבע. למרות פתיחה טובה, הוא מצא את עצמו מחוץ להרכב של ברק בכר בעקבות החלטה ניהולית מפתיעה, שסללה בהמשך את דרכו להולנד.
על הפועל באר שבע ואלונה ברקת: "הבעיה היא שכשאתה מגיע למועדון אחרי שלוש אליפויות, אתה לא יודע מה יקרה אחר כך. עודף שחקנים. ומי שהיה שם כל שלוש השנים כבר קצת נשחק. רצו דם חדש. היו מלחמות אגו. לא, בכלל לא מחנות. היו צחוקים והכול, אבל השחקנים כבר היו עייפים. זה משהו שקשה להסביר. אלונה ניסתה לתקן את הבעיה, אבל זה קשה. לוקח זמן לשבור דפוס כזה. אתה מביא כל כך הרבה שחקנים טובים לקבוצה שאין לה אירופה.
“בדרך כלל כשיש אירופה יש רוטציה. פה כמה כבר אפשר לעשות? כל משחק יש שחקן שלא משחק, ועוד שחקן שלא משחק, ועוד אחד. ואז התחיל בלאגן, התוצאות לא הגיעו, ומפסידים. אלונה קראה לי ואמרה: 'תקשיב, אתה היחיד שעושה פה את העבודה. אבל אני חייבת לעשות זעזוע בקבוצה, וזה יהיה על הגב שלך'. היא אמרה שהיא עושה זעזוע. חשבו שאחרי שניים-שלושה משחקים אולי זה יעיר את הקבוצה, אבל הייתה פה בעיה גדולה יותר".
אלונה ברקת (רועי כפיר)על הפחד הכלכלי והמעבר לעסקים: "כשראיתי כבר בגיל 28-29 שחקנים סביבי שפרשו ומה קורה להם, אז נבהלתי. אמרתי: בוא’נה, זה מתחיל להתקרב לשם. מה אני עושה? אתה יודע טוב מאוד שהשחקנים אומרים עוד שנה, עוד שנה, עוד שנה, עד גיל 35, אתה פורש ואז אתה מחפש את עצמך. ואז אתה בבעיה. כי אז הראש לא נקי. הכסף שזורם אליך ואתה רק מוציא כסף, ופתאום אתה מתחיל להיות בבעיות. אתה לא יודע איך להסביר את עצמך הלאה. אתה יכול להתפרק. מזה למדתי. מזה פחדתי כל כך. להגיע לרגע הזה. ראיתי גם שאם אני בכדורגל, מה הסטטיסטיקה שאני עושה? אני עובד יותר קשה ולא עושה את הדברים שאני עושה כשחקן. אז קודם כול תייצב את עצמך כלכלית עם העסקים שאתה עושה, ואחרי זה הכול יסתדר".
על היעדים בקרן הגידור ובעולם הפיננסי: "התחלתי להתעסק עם זה בגיל 29 בזמן הקורונה, התחלתי להתעסק עם עוד משהו, ואז קפצתי לדבר הזה. ראיתי פעם קורס מניות, עשיתי את הקורס הזה של המניות, נהייתי חבר ממש טוב של מישהו שעשה את הקורס הזה, הוא באמת אדם גאון. ואז התחלתי לרוץ איתו בכמה דברים, עשיתי איתו מסחר יומי, והסתכלתי בגדול איך אני אעשה מזה עסק, כי זה אחוזים מאוד טובים על הכסף. ואז פיתחתי את זה במשך ארבע שנים.
“השתדלתי, הרווחתי טוב ברוך השם, הבאתי עוד חמישה חברים שלי שהכניסו כסף במשך שנתיים. ממש עשיתי בחינה של שנים קשות, שנים הרבה פחות טובות בשוק, וראיתי שהכול צלח והכול היה טוב, ועשינו אחוזים טובים. עוד לפני קרן הגידור, הסתכלתי הכי רחוק. כמו שכיוונתי בכדורגל להגיע הכי רחוק, זה נראה לי להגיע הכי רחוק שיש. כנראה לכמה מאות מיליונים. זאת הכוונה, כן. אני מקווה לשם".
אריאל הרוש (חגי מיכאלי)הרופאים אמרו לי להפסיק בגיל 27: מחיר הגוף המרוסק
מעטים יודעים, אך חלק נכבד מהקריירה שלו, הרוש עבר תחת פציעות משביתות וכאבי תופת, איתם נאלץ לעלות אל כר הדשא מדי שבוע.
על המצב הרפואי והרופאים שנואשו: "הפסקתי לשחק לפני שנה וארבעה חודשים ולא רצתי פעם אחת. הברכיים כואבות מאוד. כואבות באמת. אני חושב שאם אני רץ, הברך מתפרקת. אז אני לא יכול לרוץ. גם פעם ניסיתי לשחק, לא הצלחתי. אם אני אפסיק להתאמן, אני לא יכול לזוז באמת. אלה פציעות מאוד קשות. ואם אתה לא נשאר חזק, אתה פשוט נפצע. בישיבה ממושכת הגב שלי מתפרק. לגבי הכתף שלי, אני יושב עם כרית מתחת לכתף כי כואב לי עד היום.
“מגיל 27 ועד הפרישה, שלושה-ארבעה רופאים אמרו לי: ‘אתה צריך להפסיק לשחק כדורגל’. אמרו לי: ‘אתה לא יכול. אתה צריך לעמוד על הרגליים ולעזוב. אפשר ללכת’. עד שבאתי לדוקטור לווינקוף. הוא אמר לי: ‘אתה תשחק בראשון. אתה צריך לעבוד חזק’. נסעתי לגרמניה, ניסיתי רופאים בגרמניה. זה ממש סיוטים. אתה יושב בחדר לפעמים שעות. הולך לחדר כושר כדי לחזק את הגב ולעשות טיפולים כמו שצריך. לא מצליח לנשום".