הטניס הגרמני חיכה לרגע הזה בדיוק שלושה עשורים. הערב (ראשון), על החימר האדום בפאריס, נשברה אחת הבצורות המדוברות והעיקשות ביותר בספורט העולמי. בתום גמר רולאן גארוס בלתי נשכח, מורט עצבים ומלא בתהפוכות שנמתח על פני חמש מערכות ארוכות, נרשמה היסטוריה מטורפת: לראשונה מאז שנות ה-90 העליזות, נציג של גרמניה הניף אל על תואר מייג'ור אישי וסגר מעגל היסטורי שמרעיד את המדינה.
הפעם האחרונה שבה חובבי הספורט בגרמניה זכו לראות טניסאי מקומי מניף גביע גראנד סלאם הייתה אי שם בינואר 1996. אז, על המשטח הקשה באליפות אוסטרליה הפתוחה, היה זה בוריס בקר האגדי שעשה זאת בפעם האחרונה עבור המולדת. מאז אותו ערב חגיגי במלבורן, עברו בדיוק 30 שנה שבהן דורות של טניסאים גרמנים ניסו להיכנס לנעליים הענקיות הללו, הגיעו למעמדים המכריעים, אך פעם אחר פעם כרעו תחת הלחץ והותירו את המדינה המעוטרת בבצורת מתסכלת.
הערב, הסיפור הרגיש כמעט משוכפל, והיה נראה שההיסטוריה השחורה עומדת לחזור על עצמה. על המגרש המרכזי בפיליפ שאטרייה, המשחק כבר החליק לזברב מהידיים והיה נדמה שהנה, שוב מגיעה התרסקות מפוארת ברגע האמת של עוד גמר גדול עם סט חמישי ומכריע. הלחץ המנטלי ישב על הכתפיים, הטעויות נערמו, והתחושה באוויר הייתה שהבצורת הגרמנית תיאלץ להיכנס לשנתה ה-31. אלא שהפעם, בניגוד מוחלט לכל משקעי העבר, נרשמה שבירה מוחלטת של תקרת הזכוכית עם התעלות מדהימה במאני טיים ואופי מפלדה שלא נראה כבר שנים.
אלכסנדר זברב מאושר (רויטרס)כעת, עם החזרת הגאווה הלאומית לגרמניה, מדורי הספורט במדינה ומחוצה לה לא יכולים שלא לחזור לשנות השיא של בוריס בקר. בקר, כזכור, נחשב לאחד מגדולי הטניסאים בהיסטוריה וסיים את הקריירה המפוארת שלו עם שישה תארי גראנד סלאם בארון, רף ציפיות מטורף ששיתק כל כישרון גרמני שצמח מאז. הזכייה הנוכחית אולי עדיין רחוקה מהמספרים המפלצתיים של אגדת העבר, אבל המחסום הפסיכולוגי הקשה מכולם נפרץ רשמית.
ההישג הבלתי נתפס הזה, שהושג בדם, יזע ודמעות אחרי חמש מערכות של פייט עצום, משנה לחלוטין את ספרי ההיסטוריה. אחרי שלוש קבוצות של עשורים, הטניס הגרמני לא צריך להתרפק יותר רק על קלטות ישנות של שנות ה-80 וה-90. תקרת הזכוכית נופצה לרסיסים, התוויות המביכות נמחקו על החימר, והערב פאריס החזירה את גרמניה לקדמת הבמה העולמית עם תואר מייג'ור היסטורי ומוצדק מאין כמוהו.