לואי טאהא הודיע אתמול (שני) על פרישה בגיל 36. הבלם שזכה עם הפועל ב"ש בשלוש אליפויות וערך 13 הופעות בנבחרת ישראל, פתח בשנים האחרונות אקדמיית כדורגל בעראבה שבה גדל, והוא דיבר על הקריירה שלו בתוכנית "שיחת היום" ב-ONE.
איך מרגיש היום שאחרי הפרישה? שיחררת גם הודעה מיוחדת, הוצאת הודעה עם האקדמיה שיש לך.
”רציתי להיות קרוב להורים ולילדים באקדמיה, לתת להם קצת השראה לעתיד, לפני כמה חודשים התחלתי לחשוב על זה, הרגשתי מיצוי לשחק כדורגל. לצערי הכדורגל לא כמו פעם, אז אני רוצה להתפנות לדברים חדשים בחיים האישיים”.
יש לך אקדמיה עכשיו, אתה מגדל ילדים? איך זה עובד?
”יש לנו בצפון אקדמיה, שיש בה צוות גדול ואיכותי, אנחנו מתעסקים עם הדור החדש, לגדל אותו לאט לאט ואולי נראה בעתיד עוד כמה טאהא”.
מה רגע השיא בקריירה שלך?
”האמת, בתור ילד שחלם ויצא מהליגות הנמוכות, החלום היה רק לשחק כדורגל מקצועני ולשחק בליגת העל, אבל על הדרך הגשמתי את כל החלומות שהצבתי לעצמי, להיות שחקן מוביל בקבוצה גדולה כמו הפועל באר שבע שעד היום אני אומר שזה הבית בשבילי”.
לואי טאהא (חגי מיכאלי)יש לך שבעה תארים עם הפועל באר שבע.
”זה רגע השיא, יש מלא זיכרונות יפים, קשה לי לבחור זיכרון אחד אבל אני חושב שהשיא היה בסן סירו נגד אינטר. זה הטופ של הכדורגל העולמי, שאתה מופיע בסן סירו נגד השחקנים הגדולים בעולם. כמובן, האליפויות, התארים, להיות שחקן נבחרת, לקבל זימון, זה חלום של כל ילד ואני אקח את הדברים האלה עד הסוף”.
תן לנו סיפור מעניין מאחורי הקלעים.
”יש לי מלא, אפשר לכתוב ספר על מה שעברתי בקריירה כי עברתי מסלול מאוד קשה, מסלול שלקח לי גם מלא שנים עד שהגעתי לטופ של הכדורגל הישראלי. מבלי להזכיר שמות, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל היה לנו משחק בליגה ב’ במעלות תרשיחא, ואז היה את כל הטפסים ידני, הגיע אליי מישהו מההנהלה של הקבוצה, אמר לי שהחתימו שחקן במקומי, רוצים לתת לו את הבגדים שלי ואני לא בסגל. משם נכנסה לי מוטיבציה מטורפת, דרך עבודה קשה, סבלנות, התמדה, וזה שאמר לי את זה אני לא יודע איפה הוא בכלל”.
”ראו את הדמעות בעיניים אחרי שעזבתי את ב”ש”
תן לנו עוד סיפור. מה עם באר שבע?
”את הדברים הטובים כולם יודעים וזוכרים, רואים עד היום שהקבוצה לתפארת, מועדון גדול. אבל אני זוכר את הזמן הכי קשה, שעזבתי את המקום הזה. אני בן אדם קצת קשוח בחיים האישיים ולא מתרגש מדברים, אבל כשעזבתי את הקבוצה אני זוכר שזו הייתה פעם ראשונה בחיים שהתפרקתי והתרגשתי, וראו את הדמעות שלי בעיניים כשיצאתי מהמשרדים. התחברתי רגשית למקום, בניתי את האישיות שלי כשחקן ואדם בבאר שבע, אז היה לי קשה לקבל את זה, אז הרגשתי בשיא ושם זה היה הרגע הכי מרגש ועוצמתי”.
לואי טאהא במדי הנבחרת (נעם מורנו)איזה רגע לא תרצה לזכור?
”אני תמיד לוקח את הדברים בצורה חיובית, אני לא שומר בבטן חס וחלילה, אבל זה כדורגל, בסוף זה משחק, אתה זז הצידה, יש דור צעיר וחדש שנכנס במקומך, הכל בסדר, הכל טוב, אני גאה בקריירה שלי ועכשיו מתפנים לדברים חדשים”.
אתה חושב שקיבלת את ההערכה שמגיעה לך?
”אני לא מצפה מאנשים שיעריכו, אם יש לך את ההערכה העצמית שלך, אז אתה לא צריך לצפות מאף אחד, מספיק שאתה מודע לזה. בסוף זה רק כדורגל, נגמר, אני ממשיך בתחום, לאמן ולפתח והשמיים הם הגבול”.
מה היה עם הפועל עכו?
”בשנה האחרונה היו קצת בעיות שלא רציתי לסיים את הקריירה בצורה כזו. אני אף פעם לא לכלכתי או דיברתי על מקום בצורה רעה, אני אוהב את המקום והאנשים, שיהיה להם בהצלחה תמיד, הטוב בסוף מנצח”.
חוץ מהאקדמיה שלך, אתה רוצה להשתלב באימון?
”אני עוד מעט מסיים תואר בחינוך וחברה בהתמחות בספורט, עם עומרי אפק שעוזר לנו בלימודים. אני מסיים תואר עוד לא הרבה זמן ואני רוצה גם להמשיך להתפתח כעורך דין, להיכנס לעולם הזה, אני אוהב את זה, ומשם להתקדם לדברים שקשורים לכדורגל. מתפתח לאט לאט”.
לואי טאהא (ניסן עייש)אתה לומד עריכת דין כרגע?
”אני מסיים תואר התמחות בספורט, רוצה להמשיך לעוד שנתיים כעורך דין, זה יעזור לי להרבה דברים בעתיד”.
מה היית עושה אחרת בכדורגל?
”לפני שהחלטתי שאני הולך על הכל, רק כדורגל, הייתי תלמיד מצטיין בבית ספר, נרשמנו ללמוד רפואה חברים ואני, ובסוף הם למדו רפואה ואני כדורגל. אלוהים תמיד נותן לך את הדברים שמתאימים לך ומעצב לך את החיים, הכל מכתוב מלמעלה”.
מה היה עדיף שהרווחנו אותך כשחקן או שהחמצנו רופא?
”יכול להיות שהחמצנו רופא, אבל דרך הכדורגל, המשחק הזה שאנחנו אוהבים כולנו, הפכתי לבן אדם יותר טוב, הרווחתי והגשמתי הרבה דברים, אין לי שום טענה. אם הייתי צריך לשחזר הייתי עושה אותו מסלול”.
איזה רופא היית רוצה להיות?
”בטוח משהו שקשור לספורט, פציעות ספורט”.
לואי טאהא (רדאד ג'בארה)אתה חושב שבחברה הערבית מקבלים מה שצריך כדי להיות שחקנים?
”במגזר הערבי צריך לעשות סוויץ’ גדול במתקנים, אין לנו מספיק תמיכה מהעיריות, קשה להתנהל לבד. היום כדי להצליח צריך מתקנים ראויים, וגם לילדים, ולהביא תקציבים ולעזור לאגודות הספורט ולאגודות החינוך. המגזר סובל מחוסר תקצוב כמו שצריך, אני מקווה בעתיד שהכל ייפתר כמו שצריך וחוגים שישרתו את המגזר הערבי”.
אחד החברים הכי קרובים שהיו לך בקריירה, מיגל ויטור, נשאר בהפועל באר שבע. מה דעתך על ההחלטה שלו להמשיך?
”הוא שחקן גדול ואישיות גדולה, באר שבע הרוויחה ממנו המון. בטוח שהוא יודע שהוא הולך לשחק פחות בגלל הגיל והעומס, וזה שהם משחקים בכמה מפעלים, אבל אני חושב שהתהליך נכון ובריא לקבוצה שיישאר, צריך דמות כזו לחדר ההלבשה מסביב, שייתן דחיפה לצעירים, וזה יעצור לקבוצה אני בטוח. התוכנית של אלונה והחברים שם - יתנו לו להשתלב בקבוצה בעתיד או בנוער”.
לואי טאהא עם מיגל ויטור (עמרי שטיין)היית רוצה להשתלב שם?
”תמיד הדלת פתוחה, עברתי שם קרוב לשבע וחצי שנים, לך תדע מה יקרה בעתיד”.