עומר בוארון, שחקן ההתקפה בן ה-34, הודיע היום (שלישי) על פרישה מהכדורגל. הוא מסיים 17 שנים של כדורגל, כשהחל מעונת המשחקים 2010/11, אז היה שחקן הנוער של הפועל הרצליה ומי שמקבל דקות משחק בבוגרים, בליגה הלאומית, רשם 256 הופעות בליגה א', 168 הופעות בליגה הלאומית, ארבע הופעות בליגת העל והופעה אחת בליגה ג', בבית"ר טוברוק.
בוארון השאיר מאחוריו 122 שערים בכל המסגרות. הוא שיחק בהפועל הרצליה, הפועל ניר רמת השרון, מכבי נתניה (ליגת העל), בית"ר תל אביב בת ים, הפועל פתח תקווה, הפועל רמת גן, הפועל עכו, בני יהודה ת"א, הפועל כפר סבא, עירוני טבריה, הפועל חדרה, הפועל בית שאן, עירוני נשר, הפועל רובי שפירא חיפה, הפועל איכסאל, הפועל רעננה, הפועל כפר שלם, צעירי אום אל פאחם ומכבי יבנה.
עומר בוארון נפרד ברשתות החברתיות: "17 שנה... 17 שנה של מלחמות, רגעים, ניצחונות וכאבים. עליות ליגה, פציעות, נפילות, רגעים שכמעט שברו אותי... אבל אף פעם לא ויתרתי. יש רגעים בקריירה שאתה חושב שאתה בלתי שביר... ואז מגיעות פציעות, כאבים, ניתוחים ונפילות שמחזירות אותך לקרקע".
עומר בוארון (שחר גרוס)"היו לילות שלא ישנתי. רגעים שישבתי לבד ושאלתי את עצמי אם אצליח לחזור שוב. אם אצליח לעלות עוד פעם למגרש... להרגיש שוב את הדופק, את הקהל, את החיים. אבל בכל פעם מחדש קמתי. כי המשחק הזה היה החיים שלי. מאחורי כל משחק היו דברים שאף אחד לא ראה. הכאבים, הלחץ, העבודה הקשה, ההקרבה, הוויתורים".
"ולצד זה... רגעים שלא ייצאו לי מהלב לעולם. החדר הלבשה. החברים לדרך. ההתרגשות לפני שריקת הפתיחה. הרגעים של העליות ליגה, השמחה, הדמעות... זה היה הבית שלי במשך 17 שנה. הקריירה הזאת בנתה אותי. לא רק כשחקן כאדם. והיום... הגיע הרגע שתמיד ידעתי שיגיע, אבל אף אחד לא באמת יכול להכין אותך אליו".
עומר בוארון בפעולה (ראובן שוורץ)"לעמוד ולהגיד שלום לדבר שאתה הכי אוהב בעולם... זה רגע שהגרון נחנק בו, והדמעות יורדות לבד. אני רוצה להגיד תודה לאבא שלי... שהיה איתי מהרגע הראשון ועד היום. בכל אימון, בכל נסיעה, בכל פציעה, בכל נפילה ובכל ניצחון. גם כשאני נשברתי אתה לא נתת לי לוותר. המסע הזה הוא שלך לא פחות משהוא שלי".
"ותודה לאשתי היקרה... על זה שהיית הכוח שלי גם ברגעים הכי קשים. על הסבלנות, האהבה, והתמיכה מאחורי הקלעים בדברים שאנשים לעולם לא יראו. ותודה לקהל, לחברים, למאמנים, ולכל מי שהיה חלק מהמסע הזה. תודה שנתתם לילד קטן להגשים חלום ולחיות אותו במשך 17 שנה. היום אני פורש, אבל הלב שלי תמיד יישאר על הדשא. כי משחקים אפשר לעזוב, אבל אהבה כזאת נשארת לנצח".