"זה נס שעליתי על זה, המגרש גורם לי להרגיש חי"

במשך שנים גיא סולומון הוא האיש שעומד מאחורי השוערים הבכירים בישראל: אופק מליקה, אסף צור ועומרי גלזר, הם רק חלק מהשוערים אותם הוא מאמן באופן קבוע. הוא זה שמכין אותם לרגעי ההכרעה, מלמד אותם להתמודד עם לחץ ומלווה אותם לאורך הקריירה.

אלא שלפני מספר שבועות, הוא בעצמו נאלץ להתמודד עם אתגר שלא היה מוכן אליו: אבחנה של מחלת הסרטן, מסוג לימפומה. סולומון, שעובד גם במחלקת הנוער של הפועל ת"א ובנבחרת הנוער של ישראל (שם הוא גם אחראי על פרוייקט השוערים), רגיל לצאת מהבית כבר ב-5:00 בבוקר ולחזור בשעות הערב. כיאה לספורטאי, גילוי המחלה הותיר אותו לא מוכן.

השבוע, בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות, הוא סיפר על המחלה ויצא עימה אל אוויר העולם, כשכעת, בראיון מיוחד ל-ONE, הוא מסכים לדבר בפתיחות על התקופה שעוברת עליו: מרגע גילוי המחלה, ההשלכות היומיומיות, ההתמודדות והמחשבות שמסביב.

סולומון גם מספר על השוערים עימם עובד: הפריצה של אופק מליקה ואסף צור, העונה של עומרי גלזר, מה זה בעיניו שוער טוב, מדוע הוא כ"כ מאמין בשוער הישראלי והעבודה במחלקת הנוער של הפועל ת"א ובנבחרות.

גיא, איך אתה מרגיש בימים הללו?
"למען האמת מיום ליום אני מרגיש הרבה יותר טוב. כמובן שיש את הימים הראשונים שאחרי הטיפולים שהגוף עייף, הראש כואב ויש בחילות, אבל אין לי שום טענות. אני מקבל את זה באהבה ומתמודד עם זה כמו שצריך. ברוך השם מיום ליום אני מתחזק ומרגיש הרבה יותר טוב".

התקופה בה גילה על המחלה

תחזיר אותי ליום בו גילית על המחלה…
"בתקופה האחרונה סבלתי קצת מכאבים בבטן. עשיתי בדיקות, נתנו לי אנטיביוטיקה ואחרי שבועיים היא עדיין לא עזרה. אחרי בירורים ראו שיש לי דלקת חריפה בקיבה ושלחו אותי לכל מיני צילומים. קודם כל צילום רגיל, לאחר מכן MRI, סיטי וביופסיה. בביופסיה גילו שאני סובל מסרטן הלימפומה.

"ביום שהודיעו לי הייתי בשוק: הייתי במהלך אימון בוולפסון, הרופא התקשר והתחיל איתי מהסוף. הוא אמר שאלו סיכויי החלמה של 100% ואז התחיל להסביר לי על הסרטן, שצריך להתחיל טיפולים. התחלתי להבין מה אני הולך לעבור, אבל אני בן אדם חזק שלא מפחד ולא נשבר משום דבר. הכי חשוב שעושה לי טוב לחזור מהר למגרשים".

לא נלחצת?
"זה לא היה נעים בהתחלה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאשתי דניאלה ולספר לה. זה היה שוק, הלם, לא הבנו כ"כ מה המשמעות. אני בן אדם שמגיל שש משחק כדורגל, כל החיים שלי זה הכדורגל: קודם כשחקן ואחרי זה כמאמן שוערים. עובד במהלך כל היום, בלי בעיות רפואיות. לא הייתי מוכן לזה, אבל התחלתי לחקור את הנושא הזה והבנתי שאני בדרך הנכונה".

הסבירו לך מה הגורם?
"אין לזה תשובה חד משמעית. אולי אוכל, אולי סטרס. אני כל הזמן בריצות ממקום למקום ומאימון לאימון, אז אולי הלחץ גרם לזה. אבל זה גם לא משנה: זה המצב וזהו".

בימים הראשונים למי סיפרת חוץ מאשתך? התביישת לספר לעולם הכדורגל?
"למען האמת לא שיתפתי בהתחלה ומשכתי את זה כמה שאני יכול. כמובן שהמשפחה הקרובה שלי: אשתי וההורים ידעו. בכדורגל סיפרתי לאנשים הקרובים אליי במסגרת העבודה: בהפועל ת"א לבוקסה, אסף גרינשטיין וגיא ליפקה. בנבחרת אמרתי כמובן לאופיר חיים ולבוני גינצבורג. סיפרתי גם לחברים הקרובים, אבל לא התפזרתי עם זה יותר מדי".

יש קושי לספר על זה? כי אתה בספורט ותמיד מנסים להראות חוזק. פחדת להראות חולשה מסוימת או שיסתכלו על זה אחרת?
"אני לא יודע אם חולשה. מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם בריא וחזק, שקם כל בוקר מוקדם מאוד לעבודה עם השוערים ומסיים את היום שלי בשמונה בערב. אי אפשר לשבור אותי, לא משנה מה אני עובר. אי אפשר לייאש אותי או למנוע ממני לעשות את מה שאני הכי אוהב. גם עכשיו כשאני עובר טיפולים, אני חוזר למגרש תוך יום או יומיים.

"דיברתי עם הרופא: הוא שאל אם אני מרגיש טוב ושהוא לא ראה הרבה מקרים כאלה. סיפרתי לו שכשאני יושב בבית, אני סובל ממחשבות ומכאבי ראש. אבל כשאני יוצא למגרש, לאוויר ולעבוד עם השוערים, אני מרגיש חי ובריא ב-100%".

כמה זה משפיע פיזית ביום יום?
"בימים הראשונים שלאחר הטיפולים אני מרגיש טיפה עייפות, טיפה כאבי ראש. אני מנסה לנוח כמה שאני יכול בין לבין, לא יוצא לשמש או הולך לים. לא יושב במקומות עם אנשים ומנסה לשמור כמה שיותר. ככל שהימים עוברים אני מרגיש יותר טוב ומתפקד רגיל לגמרי".

דווקא בגלל השגרה העמוסה שלך מבחינה ספורטיבית, זה הפתיע אותך? נתן מסר שהדבר הזה יכול לפגוש כל אחד?
"אמרתי לאנשים שאם זה קרה לי זה יכול לקרות לכל אחד. אם היית שואל אנשים שמכירים אותי, הם היו אומרים לך שאני האחרון שזה יכול לקרות לו. אני בן אדם חזק שכל יום קם מוקדם ומסיים את היום בערב. בין לבין אני בעשייה ובעבודה. זה בא לי משום מקום, אבל אני אצא מזה וחצי מהדרך כבר עברתי. יש לי עוד שני טיפולים בעזרת השם ואחרי זה אחזור למסלול הרגיל".

“זה נס מבחינתי שעליתי על זה”

תוך כמה זמן זה אמור להיות מאחוריך?
"אני עובר מסלול של ארבעה טיפולים ושניים מהם כבר עשיתי. אני כל שלושה שבועות מגיע לאיכילוב בשבע בבוקר, מקבל את המנה שלי אני קורא לזה ובשעה חמש או שש מגיע הביתה. אחרי הטיפולים אני בטוח שזה יהיה מאחוריי".

תפסו את זה בזמן?
"היה לי מזל, כי תפסתי את זה יחסית בשלב הראשוני. בשלב שלא מצריך שום ניתוח או משהו כזה כדי להוציא משהו. מבחינתי זה נס שעליתי על זה, כי אם לא הייתה לי דלקת בקיבה לא הייתי יודע שום דבר כי לא הרגשתי כלום כתוצאה מזה. הייתי יכול בעוד שלוש או חמש שנים לגלות את זה וזה היה מאוחר".

התופעות הפיזיולוגיות מפריעות?
"לא. אני בן אדם חזק, שהכול אצלו בראש. אני באמת מאמין במה שאני מחנך את השוערים שלי: שהכול בראש, שאי אפשר לשבור אותנו, שאנחנו מנצחים הכול, שנעבוד קשה ושנילחם במי שצריך כדי להצליח. אני חושב שזה נתן לי טיפים להתמודד היום עם הדבר הזה. להיות חזק, לא לוותר, לחשוב כל הזמן חיובי, שעוד קצת וזה נגמר. זה מה שמוביל אותי".

התופעות החיצוניות? זה מציק לך? אתה מתבייש?
"אני לא מתבייש, אבל אני לא יודע איך להתנהל עם זה. בהתחלה לא חשבתי לשתף אף אחד. יש לי צרידות בקול בגלל חלק מהתופעות של הטיפול. הדבר השני הוא השיער ובגלל זה אני הולך עם כובע. פעם הייתי הולך עם כובע רק באימונים והיום אני מסתובב איתו כל היום. זה לא שאני מתבייש, אני פשוט מרגיש יותר נוח.

"בהתחלה לא חשבתי לשתף את זה, אבל בגלל שאנשים הרגישו את הצרידות בקול וראו את השיער, הם ניגשו ושאלו אם הכול בסדר. בכל מקום שאתה הולך שואלים אותך, אז הרגשתי צורך לשתף שאולי זה גם יוכל לעזור לאנשים אחרים להתמודדות שיידעו איך לעבור את הדברים האלה. אם נתתי אפילו השראה קטנה למישהו אחר, אז הרווחתי".

התחילו לשאול אותי ולהשאיר הודעות, הרגשתי שצריך לשתף”

מתי היה רגע בו הבנת שאתה צריך לפרסם פוסט ולחשוף את המחלה?
"אחרי שהתחילו לשאול אותי ולהשאיר לי הודעות שהם שמעו וראו, הרגשתי צורך לשתף. היה לי קשה ללחוץ על הכפתור ולפרסם את הפוסט: ישבתי עם אשתי דניאלה, הוצאנו איזשהו משהו ולא היה לי אומץ ללחוץ. היא לחצה".

איך היו התגובות?
"היו מלא תגובות מאנשים מהכדורגל ואנשים מהחיים שלי שלא האמינו וזה הפתיע אותם. שאלו אם אני צריך עזרה, אמרתי שהכול בסדר ושאני חזק. שאני לא צריך שום דבר ושאוטוטו אמשיך הלאה".

אתה גם לא אחד שאוהב רחמים...
"ממש לא. אני לא צריך שירחמו עליי: אני בן אדם בריא וחזק שעובד, שנמצא בעשייה כל יום והכול בסדר".

“אופק מליקה מיוחד, אסף צור מזמן היה צריך להיות במקום הזה”

דיברת על עשייה: בוא נעבור לכדורגל. שני שוערים שעובדים איתך, אופק מליקה ואסף צור עשו קפיצת מדרגה משמעותית בשנתיים האחרונות. הופתעת?
"ממש לא. נתחיל באופק: הוא בן 21, אבל אצלי תעודת הזהות לא משחקת. מההתחלה ידעתי שהוא משהו מיוחד ומגיל 13 שהתחלנו לעבוד ביחד ראיתי בו דברים אחרים. לא היה לי ספק שהוא יגיע לאיפה שהוא נמצא היום. יותר מזה, המקומות שהוא יגיע אליהם הם הרבה יותר גבוהים ובעוד שנתיים או שלוש הוא יהיה במקומות שאנשים בארץ בכלל לא יאמינו. הוא ילד מיוחד".

הוא קפץ למים באמצע העונה...
"זה לא מעניין אותו, הוא לא מתרגש מכלום. אופק לא רואה כדורגל בכלל. הוא יכול לשחק מול 30,000 צופים בבלומפילד או מול 15 צופים ברעננה ומבחינתו זה אותו הדבר. זה עניין של אופי, הוא גדל בבית של כדורגלנים שהכינו אותו איך להתמודד כשיגיע הרגע הזה".

חולצות השוערים של יא סולומון (חגי מיכאלי)

אסף צור... זו פריחה מאוחרת...
"מבחינתי הוא היה צריך להיות במקום בו הוא נמצא היום כבר לפני ארבע או חמש שנים. הוא התעכב טיפה מכל מיני סיבות, חלק בגלל החלטות לא נכונות וחלק בגלל סיטואציות בהן הוא היה. אני כ"כ שמח בשבילו, הוא ילד מדהים שעובד קשה ורק רוצה להצליח. אחד הדברים מהם אני שמח הוא שאני עובד עם שוערים שהם קודם כל בני אדם. אופק ואסף הם כאלה וכמובן שיש עוד".

מה היה המפנה אצל אסף?
"פשוט נתנו לו לשחק במועדון גדול. אני יכול להגיד לך שהיו לי שיחות כבר באמצע העונה לפני שהוא הגיע עם המנהל המקצועי עומר בוקסנבוים ואמרתי לו שהוא שחקן חופשי שמסיים חוזה בק"ש ושיקפוץ על המציאה כי זו הזדמנות להביא את אחד משני השוערים הישראלים הכי טובים בארץ".

עומרי גלזר הוא גם שוער שאתה עובד איתו. הוא סיים את העונה כשהוא לא משחק כמו שהוא רגיל. מה היעד הבא שלו?
"עומרי כבר ילד גדול, יש לו ניסיון והוא חווה וראה. אני בטוח שגם היום כשהכול כביכול שקט סביבו מאחורי הקלעים יש הרבה קבוצות שרוצות אותו בטח בארץ ואולי אפילו בחו"ל. הוא גם ילד מיוחד שעובד קשה והגיע לאיפה שהוא הגיע בזכות".

איפה היית מייעץ לו לחתום?
"מה שאני מייעץ לו אני מייעץ לו בארבע עיניים".

ההתייחסות לשוער הישראלי

מי השוער הבא שאתה מאמין ויפרוץ?
"יש כמה שוערים טובים ומוכשרים היום בישראל. אני לא רוצה לנקוב באף שם כי זה לא יפה, אבל אני בטוח שלאור מה שקורה עכשיו בישראל עם אופק שבגיל צעיר פותח ומשחק במכבי, יש תיאבון גם למקומות אחרים לתת את המושכות.

"תראה את מכבי פ"ת שנותנת את הצ'אנס למאור ארליך שהוא שוער אדיר. לאט לאט, עוד קבוצות יראו שצריך להאמין בשוערים הישראלים ולא לפחד. בסופו של דבר, כולם עושים טעויות ואנחנו רואים שגם במונדיאל, שוערים מהטופ מקבלים גולים שהם לא אמורים לקבל".

חולצות השוערים של גיא סולומון (חגי מיכאלי)

קל לבקר את השוער הישראלי?
"אני לא יודע, אצלנו בישראל אוהבים להוריד מהר וגם להרים מהר. כל אחד שמדבר על שוער או על שחקן צריך לחשוב שהילד הזה התחיל בכדורגל בגיל שש וזה החלום שלו. שאת כל הילדות שלו הוא בילה בכדורגל, שהוא שם לו מטרה מול העיניים ולא צריך אחרי משחק אחד לא טוב לחרוץ גורלות. צריך לתת יותר קרדיט לשוערים הישראלים כי יש לנו שוערים מצויינים".

"אנחנו רואים את דניאל פרץ ששיחק בבאיירן מינכן שזה וואו ועכשיו באנגליה. עומרי נמצא בכוכב האדום בלגרד שזה מועדון גדול שנמצא בליגת האלופות כל עונה. אני בטוח שדניאל מוערך מאוד אחרי מה שהוא עשה באנגליה ומגיע לו את כל הקרדיט שבעולם. מה שקרה עם דניאל נתן הרבה רעש חיובי לשוער הישראלי ואנשים שמים לב יותר לשוער הישראלי ויותר מאמינים בו וזה טוב לנו".

איך אתה רואה את ההחלטות לצרף שוערים זרים?
"יש מקרה מאוד ברור עם עירוני טבריה: הם הביאו את עידו שרון בתחילת העונה שעברה כמעין גיבוי לשוער הזר. אחרי כמה מחזורים הם ראו שהשוער הזר הוא לא כזה מציאה גדולה והלכו עם שוער ישראלי, שוער שלנו שגדל בהפועל ת"א. נתנו לו קרדיט והוא לקח את זה בשתי ידיים ומגיע לו".

מה זה שוער טופ בעינייך?
"קודם כל שילוב של אופי, של אישיות וכמובן של יכולת מקצועית גבוהה. מבחינתי שוער יציב הוא שוער שאני יודע בכל משחק מה אני מקבל ממנו. לא משחק אחד עם ציון 9 ומשחק אחד עם ציון 4. שהוא שומר על יציבות, שהוא כמה שפחות מורגש וכמה שפחות מעורב בשערים".

כשאתה בא לעבוד עם שוער, איך עובד התהליך?
"אני יכול להגיד לך שבשבתות אני צופה בשלושה עד חמישה משחקים מהבוקר עד הערב. אני שם את המשפחה במקום הראשון תמיד אבל אשתי יודעת, מקבלת את זה ומגיע לה כל הקרדיט על כך שביום שבת אני הולך לצפות במשחקים בגילאי נוער, נערים ואפילו ילדים.

"אני מנסה לזהות שם שוערים עם פוטנציאל ולזמן אותם לנבחרת או לעקוב אחריהם בעתיד. אני קודם כל מזהה אישיות של שוער: לא שוער שמקלל, רב או עושה פרצופים. אישיות של בן אדם חזק, כי קודם כל אתה צריך לראות מי הבן אדם ולאחר מכן לעקוב אחריו ולראות אם אפשר להעלות אותו אחרי ארבע או חמש שנים כדי שיהיה במקומות גבוהים".

מתי אתה מרגיש שאתה משפר שוער?
"אנחנו לא קוסמים, אנחנו מאמינים בדרך ארוכה. בדרך יש עליות ויש ירידות: את אופק לדוגמא ראינו בגיל 13 בהפועל ר"ג ועבדתי באותו הזמן בהפועל רעננה. אגב, זה דבר מדהים שבהפועל רעננה שיחקו או גדלו אסף צור, אופק מליקה ועומרי גלזר.

"בסוף, אתה מזהה ילד שנראה כמו שוער, שמתנהג כמו שוער, שמדבר כמו שוער ושהולך כמו שוער. אני לא יודע אם אנשים יודעים אבל אופק היה אלוף הארץ בקפיצה לגובה ובקפיצה לרוחק בבתי הספר. זאת אומרת שהוא אתלט ברמה גבוהה שזה יתרון אדיר, במיוחד לשוער הישראלי להתמודדויות באירופה. אתה עושה איתו דרך ועובד איתו. אין 100% הצלחה ולא כל השוערים שלי הצליחו. אבל זיהיתי בילד הזה משהו מיוחד וזה כ"כ מגיע לו ולמשפחה שלו".

מתי לאחרונה צפית במשחק של אחד השוערים שאתה עובד איתם והרגשת שהוא מיישם משהו שלימדת אותו?
"יש לי סיפור מאוד יפה: בד"כ בשבתות אני לא הולך לראות משחקי בוגרים אלא יותר של מחלקות הנוער. פתאום היה דרבי בגביע בין מכבי להפועל ת"א וגם אופק וגם אסף רצו שאבוא. זו הייתה הפעם הראשונה השנה שבאתי לראות אותם משחקים. אני יכול להגיד לך שהרגשתי לחץ מטורף במשחק ובדקה ה-63 הלכתי הביתה כי לא יכולתי. הסתכלתי בשעון החכם והיה לי דופק מואץ. הלכתי הביתה, הגעתי לסוף לפנדלים. אמרתי לעצמי שאם אני כמאמן שלהם מרגיש כזה לחץ, אז מה ההורים שלהם מרגישים.

"לגבי פעולות ספציפיות, יש להם את מאמני השוערים שלהם שמכינים אותם למשחקים. אני לא מעורב ביום יום, כי כל אחד בקבוצה שלו. אני גם לא מכין אותם למשחקים, אלא כל אחד עם הצוות שלו שמגיע לו קרדיט. אני שמח לראות את התהליך: אם אני רואה תמונות עם השוערים האלה בגילאים 12-14 ורואה אותם היום כשהם משחקים בקבוצת בוגרים, מבחינתי פה אני מרגיש את התוצאות של ההשקעה וזה שווה יותר מהכול".

הנוער ומה המטרה הבאה

החלטת בשנים האחרונות להתמקד בנבחרת הנוער ובמחלקת הנוער בהפועל ת"א. ספר על זה…
"עבדתי בקבוצות בוגרים במשך לא מעט שנים: הייתי תקופה ארוכה בבית"ר ירושלים עם בוריס קליימן ונהניתי מאוד. אבל אני מרגיש שהייעוד שלי, הכיף שלי, מה שאני באמת רוצה הוא לעבוד עם ילדים ולקדם שוערים. מבחינתי לקחת ילד בגיל 12 ולראות אותו עורך הופעת בכורה בבוגרים ומביא לי את החולצה שלו למזכרת? זה שווה לי כל יום שקמתי בבוקר כדי לעבוד איתו וששמתי דברים חשובים בצד. מבחינתי זה הסיפוק הכי גדול".

מה כ"כ מיוחד בנבחרת הנוער?
"מה שקורה בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי הוא דבר מדהים בפני עצמו. אם זו נבחרת הנוער שהגיעה לגמר אליפות אירופה ואח"כ למונדיאליטו, אם זו הנבחרת האולימפית שהגיעה לאולימפיאדה והצליחה באליפות אירופה. יש תהליך טוב, הדברים לא נעשים סתם ומבחינתי הצלחות לא קורות סתם. כנראה שיש משהו טוב בדרך.

"עובדים נכון מאוד, עם הישגיות ויש לנו צוות נהדר בראשותו של המנהל הטכני בוני גינצבורג ובנבחרת הנוער את המאמן אופיר חיים שהוא כמו אח שלי. הוא בן אדם מיוחד וקודם כל מאמן ברמה מאוד גבוהה. הדבר שהכי בולט אצלו ומבחינתי זה הדבר הכי חשוב למאמן, הוא היחס בינו לבין השחקנים. הפתיחות בינו לבין השחקנים, זה הערך המוסף ששווה הכול".

מה המטרה הבאה שלך שחסר לך להגשים?
"אני אומר לשוערים שלי שבאים להתאמן אצלי דבר מאוד חשוב שנותן להם הרבה תובנות לחיים: כל דבר שאתה עושה בחיים, תעשה אותו ב-100% או שאל תעשה אותו בכלל. בכל אימון שאתה עולה למגרש, בכל יום שאתה שם כפפות ודורך על הדשא, תחשוב כאילו זה האימון שלך בחיים.

"ככה אני עולה לכל אימון עם השוערים שלי, במועדון בו אני עובד או בנבחרות. זו מבחינתי הדרך להצלחה בסופו של דבר. מטרה רחוקה? אני רק רוצה להמשיך ושנהיה בריאים וכל השאר זה שטויות. נעבוד אותו הדבר, הכדורגל ימשיך אותו הדבר, רק שנהיה בריאים".

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה