העתיד מתחיל לאט. מאזור הראיונות בביסטון, בשעות אחר הצהריים של יום חורפי, ועד לקיץ הלוהט לחופי הים השחור. כבר לפני שמונה חודשים היה ברור לכולם שתקופתו של מוחמד סלאח בליברפול מתקרבת לסיומה, אחרי שהמצרי סיפק הצהרה נפיצה במיוחד וטען כי "מישהו לא רוצה אותי" במועדון.
אלה היו מילים חריפות שלא ממש התאימו לחיוך ולסגנון הדיבור החביב שמזוהים איתו. הן גם חשפו אגו שכמו אצל ליאו מסי, הרבה פחות מוחצן מזה של שחקנים אחרים בעלי מעמד דומה בדור הזה, דוגמת כריסטיאנו רונאלדו. הציפייה הייתה שסלאח יעזוב בנסיבות רחוקות מאידאליות ברגע שחלון ההעברות של ינואר ייפתח והמסע של מצרים באליפות אפריקה יסתיים.
כך לפחות ליברפול הייתה יכולה לקבל עבורו דמי העברה ולהחזיר חלק מהכסף שהוציאה בקיץ שובר שיאים ובזבזני. התחושה הייתה שתקופתו של סלאח במועדון הסתיימה. ליברפול המשיכה לגבות את ארנה סלוט ללא קשר לתוצאות, וניצחון 0:2 על ברייטון ב-13 בדצמבר איים להפוך למשחקו האחרון של המצרי באנפילד.
סלאח וסלוט (IMAGO)אלא שסלאח חזר באמצע ינואר, דבר שכבר בפני עצמו הפתיע, לפני שהשבוע האחרון סיפק תפנית גדולה אפילו יותר. מבחינה רגשית ומעשית התברר שמכירתו קשה יותר מכפי שנדמה היה בתחילה, עד שבחודש מרץ ליברפול הודיעה באיחור כי למרות שנותרה שנה בחוזהו, הוא יוכל לעזוב ללא תמורה בסיום העונה.
מבחינת המועדון זו הייתה מחווה של הערכה והוכחה לכך שלא נותרו משקעים כלפי אחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים. ואם היו מועדונים שלא היו מודעים קודם לכן לכך שסלאח עומד להיות זמין, מאותו רגע המסר הפך לרשמי וברור לחלוטין.
המהלך העניק לסלאח ולנציגו זמן רב לסגור את התחנה הבאה עוד לפני המונדיאל. הם גם החזיקו ביתרון משמעותי: כל קבוצה שתהיה מעוניינת בו תצטרך לנהל משא ומתן רק איתם ולא עם ליברפול. אלא שכשהטורניר יצא לדרך, היעד הבא שלו עדיין נותר בגדר תעלומה.
הסאגה נמשכה הרבה יותר מכפי שניתן היה לצפות משחקן ברמתו, גם אם מונדיאל שנמשך שישה שבועות האט את שוק ההעברות. בזמן שכוכבי העל האחרים האירו את הטורניר, סלאח כבש שער אחד בלבד. לזכותו צריך לומר שלא עמד לרשותו צוות מסייע מהסוג שממנו נהנו מסי, רונאלדו וארלינג הולאנד, ושחקני מצרים גם הרגישו שנעשה להם עוול בהפסד 3:2 לארגנטינה. ובכל זאת, נותרה השאלה האם ניתן היה לעשות יותר מול איראן ובלגיה כדי לסיים בראש בית 7 ולסדר למצרים מסלול אחר.
מוחמד סלאח (רויטרס)בחודש יולי כתב סוכנו של סלאח, ראמי עבאס עיסא, ב-X: "אני באופן אישי לא יודע איפה מוחמד ישחק בעונה הבאה. מה זה אומר לכם?". השאלה הזאת פתחה פתח ללא מעט אחרות. האם העונה האחרונה בליברפול יצרה סביב סלאח תדמית של שחקן פחות מכריע וקשה יותר להתנהלות? האם דרישות השכר לא תאמו את מצב השוק? ואולי אנשיו פשוט היו בררנים מדי?
רק שנה קודם לכן סלאח החזיר את עצמו בגדול לשיחה על כדור הזהב. הוא נראה במיטבו בעונת האליפות של ליברפול ורשם לא פחות מ-61 מעורבויות בשערים. בסופו של דבר הוא אפילו לא הגיע לשלישייה הראשונה בכדור הזהב, אולי בין היתר בגלל הדחת ליברפול בשמינית גמר ליגת האלופות, אך היכולת שלו הספיקה כדי לזכות אותו בחוזה חדש לשנתיים ולהפוך אותו לשחקן בעל השכר הגבוה בתולדות המועדון ולאחד המשתכרים הבכירים בעולם.
החוזה הזה נראה בו זמנית הגיוני ולא הגיוני. סלאח עמד לחגוג 33 והירידה ביכולת אמורה הייתה להיות מעבר לפינה. אבל האם באמת? הוא הצליח להימנע מפציעות משמעותיות, שמר על גוף יוצא דופן ונראה היה שכמו ספורטאים גדולים נוספים מהדור הנוכחי, גם השיא שלו יכול להימשך הרבה יותר מזה של שחקנים בדורות קודמים.
לכן הירידה שהגיעה לאחר מכן הייתה מפתיעה כל כך. התרומה שלו במונחי מעורבות בשערים צנחה ב-45 אחוזים. טרנט אלכסנדר-ארנולד היה חסר לו, לואיס דיאס כבר לא היה בצד השני כדי ללחוץ ולמשוך אליו שומרים, ולפתע סלאח נראה חשוף יותר, שחקן הרבה פחות יוצא דופן שממשיך לקבל שכר יוצא דופן.
ירידה משמעותית. סלאח (רויטרס)אפשר כמובן לטעון שהעונה האחרונה הייתה סטייה חד פעמית. ליברפול עברה לא מעט, על המגרש ומחוצה לו, ואולי אין להסיק ממנה יותר מדי. אבל גם אם מקבלים את ההסבר הזה, קשה להתעלם מהשאלה הגדולה: איך עוברים בתוך שנה ממועמדות לכדור הזהב לטרבזונספור?
לא מסי, לא רונאלדו: מעבר שקשה להסביר
אין בכך כוונה לזלזל בליגה הטורקית או בטרבזונספור. אם סלאח עדיין מסוגל להיות אותו שחקן שהיה ב-2025, מדובר בהישג אדיר של נשיא המועדון ארטורול דואן. אחרי הכל, זה קורה דווקא בקיץ שבו ריאל מדריד חיפשה שחקן בעמדה של סלאח. פרט שאולי לא סייע לאפשרות הזאת הוא העובדה שמאמן הבלאנקוס הוא ז'וזה מוריניו, האיש ששחרר אותו מצ'לסי ב-2015.
בעבר, ייתכן שריאל הייתה מסתכלת על סלאח כעל "גלאקטיקו", כוכב ששווה לקחת עליו את הסיכון גם בגילו בשל העוצמה שהיה מוסיף להילה שכבר קיימת סביב המועדון. בדיעבד אפשר לתהות אם חוויית אדן הזאר לימדה את ריאל לקח בנוגע לצירוף שחקנים שחוו שנים ארוכות של שחיקה בפרמייר ליג, גם כשהם מגיעים ללא דמי העברה.
אדן הזאר (רויטרס)גם בשאר היבשת הדלתות לא בדיוק נפתחו. ברצלונה בונה את העתיד שלה סביב לאמין ימאל, לבאיירן מינכן יש את מייקל אוליסה, ובפאריס סן ז'רמן דזירה דואה ובראדלי ברקולה מתחלקים בדקות. במילאן נמצא כריסטיאן פוליסיק, שהפך גם לתופעה שיווקית, בעוד יובנטוס עדיין לא התאוששה לחלוטין מההשלכות של החתמת כריסטיאנו רונאלדו בדיוק באותו גיל.
פיורנטינה ורומא, קבוצותיו לשעבר של סלאח, היו יכולות להציע סיפור רומנטי במיוחד כאשר שתיהן נכנסות לשנת המאה שלהן, אבל אף אחת מהן לא הייתה מסוגלת להתקרב לדרישותיו הכלכליות גם אם הייתה רוצה באיחוד. צמצום הטבות המס שנכללו ב"צו הצמיחה" הקשה על קבוצות הסרייה א' למשוך כוכבים, וגם התקנות הכלכליות החדשות של אופ"א אינן מסייעות. במקרה של רומא, המועדון כבר חרג מהמגבלות וספג ביולי קנס של ארבעה מיליון אירו.
באופן סמלי, זמן קצר לאחר שטרבזונספור יצאה מהסדר הפייר פליי הפיננסי שלה עם אופ"א, היא החתימה את סלאח. כנראה שצריך לחזור עד למעברו של ווסלי סניידר לטורקיה בינואר 2013 כדי למצוא כוכב שהגיע לליגה הטורקית זמן לא רב כל כך אחרי עונה שהעמידה אותו ברמה של מועמד לכדור הזהב.
כמובן, יש היום כוכבים נוספים בליגה הטורקית. ויקטור אוסימן, למשל, משחק בגלאטסראיי. הניגרי בן ה-27 צעיר בהרבה ונמצא בשנים שאמורות להיות שיא הקריירה שלו, ולכן עצם העובדה שהוא שם מעוררת השתאות. מצד אחד אי אפשר שלא להתרשם מהשאפתנות של גלאטסראיי, מועדון ענק ובעל היסטוריה אדירה, מצד שני קשה שלא לתהות כיצד שחקן בגילו וברמתו כבר נמצא מחוץ לחמש הליגות הבכירות. אצל סלאח בן ה-34 השאלה פחות קיצונית, אבל היא עדיין קיימת.
ויקטור אוסימן (רויטרס)מוריניו עצמו, בתקופתו הקצרה בפנרבחצ'ה, ניסח בעבר ביקורת חריפה במיוחד על הליגה הטורקית כשאמר כי "אף אחד בחו"ל לא צופה בליגה הטורקית. היא אפורה מדי, חשוכה מדי ומריחה רע". זו כמובן אמירה קשה ומוגזמת, גם אם הליגה אכן הסתבכה בעונה שעברה בפרשת שיפוט, שההתאחדות הטורקית ניסתה להתמודד איתה בין היתר באמצעות מינויו של אנתוני טיילור למנהל השיפוט הבכיר.
ומה לגבי טרבזון עצמה? מדובר באזור יפהפה בעולם. אולי סלאח חובב את דרך המשי, את הקוימאק המקומי ואת דגי האנשובי שמזוהים עם העיר. אפשר אפילו למצוא רומנטיקה בניסיון לשבור את השליטה של ענקיות איסטנבול באליפות, אלא שטרבזונספור כבר עשתה זאת לפני ארבע שנים עם מארק האמשיק ואנדראס קורנליוס.
ועדיין, קשה שלא לשאול: אם כך, מה בדיוק המעבר הזה? כתחנה בשלהי הקריירה, זו לא הבחירה של חברו לשעבר ברומא, דניאלה דה רוסי, שהסכים לקצץ בשכרו כדי להגשים חלום ולשחק בבוקה ג'וניורס. זו גם לא ההחלטה של כריסטיאנו רונאלדו לעבור לערב הסעודית ולהפוך לפנים הספורטיביות של חזון 2030 של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.
כריסטיאנו רונאלדו (רויטרס)וזה אפילו לא מסי שעבר לאינטר מיאמי כדי לתקוע את דגלו של הכדורגל בדרום פלורידה לקראת מונדיאל שנערך בארצות הברית. בכל אחד מהמקרים האלה היה סיפור ברור, מטרה שאפשר היה להבין. המעבר של סלאח לטרבזונספור מציג תמונה אחרת לחלוטין, מוזרה יותר וקשה הרבה יותר לפענוח.
אולי סלוט צדק כשהוריד את סלאח לספסל בלידס, אם הרמה שלו באמת התחילה להתקרב יותר לזו של הליגה שמדורגת תשיעית בדירוג אופ"א מאשר לזו שמדורגת ראשונה. אולי הוא באמת שחקן שצריך להתכונן כעת לפלייאוף הליגה האירופית ולא לליגת האלופות. אבל קשה לקבל את זה בלי לשאול פעם נוספת: מוחמד סלאח הוא יותר מזה, לא? יותר מטרבזונספור. או שאולי כבר לא. את התשובה נקבל על המגרש.
"אנחנו אליו, הוא אלינו, ביראת כבוד", כתבה טרבזונספור ברשתות החברתיות לאחר ההחתמה. נראה שגם שאר עולם הכדורגל מביט במהלך בהשתאות, ולא פחות מכך, בבלבול. מצד אחד העתיד מתחיל לאט, ומצד שני החיים מגיעים אליך מהר. במקרה של סלאח, אולי מהר מדי מכדי להבין כיצד בדיוק הוא הגיע לכאן.