יש אצטדיונים שהם פשוט מגרש כדורגל, יש כאלה שהכתובת שלהם מספרת סיפור שלם. כזה הוא אצטדיון ג'ולשטי בבוקרשט, הבית של ראפיד המקומית, שהפך כעת גם לבית האירופי של הפועל באר שבע.
בעוד שעות אחדות (רביעי, 22:00) ייכנסו שחקני ואוהדי הפועל באר שבע לראשונה אל האצטדיון שנמצא בלב שכונת ג'ולשטי בבוקרשט, מקום שהפך במשך עשרות שנים לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם ראפיד. בעקבות המצב הביטחוני בישראל שלא מאפשר את חזרת המשחקים במפעלים האירופיים, עבור הקבוצה הישראלית מדובר באצטדיון ביתי זמני למשחקיה באירופה, אבל עבור המקומיים מדובר בהרבה יותר ממבנה מודרני עם 14 אלף מושבים.
הסיפור של ג'ולשטי מתחיל הרבה לפני האצטדיון הנוכחי. האצטדיון המקורי נבנה בשנת 1936, ובשנת 1939 נערכה חנוכתו הרשמית. במשך עשרות שנים שיחקה ראפיד במגרש שהפך לחלק בלתי נפרד מהזהות של המועדון.
האצטדיון של ראפיד בוקרשט (איציק כלפי)הג'ולשטי הישן זכה לכינוי "הפרסה", זאת בשל צורתו הייחודית, כאשר אחד הצדדים שלו היה פתוח. הוא לא היה האצטדיון הגדול ביותר ברומניה, אבל האופי שלו והקירבה בין היציעים לדשא הפכו אותו למגרש שקבוצות יריבות לא אהבו להגיע אליו.
זה בדיוק המקום שבו נכנסת לתמונה ראפיד. המועדון מזוהה במשך שנים עם מעמד הפועלים, עם עובדי הרכבת ועם שכונת ג'ולשטי. הצבעים הבורדו-לבן, הקהל הקולני והמסורת שהצטברה סביב האצטדיון הפכו את המקום לאחד המזוהים ביותר עם תרבות הכדורגל של בוקרשט.
גם בתקופות הקשות ביותר של ראפיד, כשהמועדון התרסק כלכלית והגיע עד הליגה החמישית, הקהל לא נטש. בתקשורת הרומנית מציינים כי גם במשחקי הליגה החמישית הגיעו אלפים ליציעים, עדות לכך שהקשר בין ראפיד לג'ולשטי היה חזק יותר מהמעמד של הקבוצה בטבלה.
האצטדיון של ראפיד בוקרשט (איציק כלפי)נפרדו מהפרסה, הזהות נשארה
אבל בשנת 2018 הגיע הרגע הכואב. המשחק האחרון נערך באצטדיון הישן, ולאחר מכן החלה הריסתו. עבור אוהדי ראפיד לא היה מדובר רק בהריסת מבנה ישן, אלא בפרידה ממקום שהיה חלק מהחיים שלהם במשך דורות.
במקומו נבנה אצטדיון חדש לחלוטין. כזה שמנסה לשמור על הנשמה של הג'ולשטי הישן, אבל להכניס אותה למאה ה-21. המתחם החדש הושלם ב-2021 ונפתח רשמית ב-26 במרץ 2022. במשחק החגיגי הראשון ראפיד ניצחה 0:1 את טימישוארה, ובמשחק הליגה הרשמי הראשון באצטדיון החדש היא כבר חגגה 0:3 גדול על בוטוסאני.
האצטדיון מכיל כ-14,050 מקומות ישיבה, והוא נבנה בשטח של יותר מ-40 אלף מ"ר. באזור האצטדיון יש שמונה אולמות אימונים לענפי ספורט שונים, מלון עם 14 חדרים, מאות מקומות חניה ותשתיות מודרניות. הדשא עצמו הוא דשא טבעי מחוזק בסיבים סינתטיים.
האצטדיון של ראפיד בוקרשט (איציק כלפי)אבל הנתון שמעניין במיוחד את אוהדי הפועל באר שבע הוא לא מספר המושבים, אלא האקוסטיקה והקרבה של היציעים לדשא שמזכירים מאוד את אצטדיון טרנר. כשאנשי באר שבע הגיעו לסיור הראשון באצטדיון, זה הדבר הראשון שקפץ להם. וזה גם אחד הדברים שהופכים את הג'ולשטי להכי קרוב לבית עבור באר שבע. למרות שמדובר באצטדיון חדש ומודרני, הוא לא מנסה להיראות כמו עוד ארנה אירופית גנרית. התכנון האדריכלי ביקש לשמר את הקשר למבנה ההיסטורי ולזהות של המקום, כולל הזיכרון של אותו אצטדיון ישן שכונה "הפרסה".
אפילו הצבעים מספרים את הסיפור. הבורדו שמופיע ביציעים ובמעטפת האצטדיון מחזיר את הצופה מיד לראפיד, למועדון ולאוהדים. ביום רגיל זה הבית של הקבוצה המקומית. בערב אירופי, כאשר היציעים מתמלאים והאורות נדלקים, התחושה משתנה לחלוטין.
עבור הפועל באר שבע, ג'ולשטי מקבל עכשיו משמעות חדשה. הקבוצה הישראלית לא תגיע לבוקרשט רק כדי לשחק באצטדיון של ראפיד. היא תנסה להפוך אותו לבית אירופי, כמו טרנר והדמיון למבצר של האדומים, במשחקי הבית שלה במפעלים של אופ"א.
וזה אולי החלק המעניין ביותר בסיפור. ג'ולשטי נבנה מחדש כדי להחזיר לראפיד את הבית שאיבדה. עכשיו, בחמישה ערבים אירופיים, הבית הזה יארח גם את הפועל באר שבע. מבחינת אנשי המועדון, מדובר בפתרון לוגיסטי. מבחינת האוהדים, זה יכול להפוך לאחת החוויות המיוחדות של הקמפיין האירופי: להגיע לבוקרשט, להיכנס לאחד האצטדיונים המזוהים עם הכדורגל הרומני, לראות את הצבעים של ראפיד על היציעים ולשמוע דווקא את שירי הפועל באר שבע עולים מהיציע ובתקווה להשמיע כמה שיותר את ‘דיס איז טרנר’, או ‘דיס איז ג'ולשטי’.