לאחר שרשם עוד הישג ענק, כשזכה באליפות אירופה בפעם השלישית בקריירה בתרגיל הקרקע, ארטיום דולגופיאט עלה ל”שיחת היום” ושיתף בתחושות, בהתבגרות, בתקופה הקשה שעבר לאחרונה ואיפה הוא נמצא ברשימת הספורטאים הגדולים בארץ.
ארטיום, ברכות. איך התחושות אחרי הזכייה? לשמור את ההצלחה פעם אחרי פעם. שאפו. ספר לנו מה הסוד שלך?
”בעיקר עבודה קשה ואמונה בזה שלא משנה מה יהיה ואיך הייתה ההכנה, הכל אפשרי. לדוגמה, השבוע לא כל כך התאמנתי בגלל כאבי גב וזה היה קצת מלחיץ, ובסופו של דבר אנחנו עובדים חודשים על תרגיל ספציפי. בסוף, הכל בראש מהבחינה הזאת. דבר שני, צריך להעיף את כל המחשבות ופשוט לבצע את התרגיל”.
יותר קשה לך היום כשאתה בן 29?
”יותר קשה פיזית להתכונן כי הגוף מתעייף מהר יותר וההתאוששות לוקחת קצת יותר זמן. בסוף אנחנו כן מצליחים להחזיק את זה ומחפשים תמיד איך להישאר בטוב ולעשות את הדברים נכון”.
ארטיום דולגופיאט (איגוד ההתעמלות בישראל, צילום: Denis Vakhrushev)עברת גם תקופות קשות יותר.
”כמובן. כשבאתי לפה ישבה לי בראש אליפות אירופה הקודמת שבה נפלתי בגמר. היה לי שם משבר ואחריו נפלתי גם באליפות ישראל בתרגיל די קל ואז עלו המחשבות שאולי נגמר הזמן שלי. לא חשבתי על פרישה, אבל כן עלו מחשבות לא טובות, שלא אוכל להתכונן טוב יותר. צריך לדעת להשאיר את כל אלו בצד ולהמשיך לעבוד, במיוחד בתחרות”.
מבחינה כספית, האם אתה בהתעמלות צריך לקבל עוד משהו? או שאתה מסודר מבחינת המשאבים שאתה מקבל?
”כמובן שאף פעם זה לא מספיק. בהשוואה למה שהיה לפני 10-15 שנים ברור שעלינו ברמת התקציבים, אבל זה עדיין בערך אחוז אחד מהתקציבים של הכדורגל והכדורסל, אבל זה כן ענף שמתפתח. אני מאמין שיהיה טוב יותר עם הזמן, אני חושב שאני עושה עבודה טובה ואני יודע שיש דור המשך, בעיניי זה בין הענפים היפים”.
האם תעלה את דרגת הקושי בתרגילים שלך בהמשך?
“אני רוצה לעלות רמה והתחלתי לעבוד על זה לפני כמה חודשים, כשהתחלנו לעבוד על הניסיון לעשות קריטריון קבוצתי בקרב רב. זה כמובן לא קל ולא ידענו איזה מכשיר יהיה קודם, בסוף התחריתי בקרקע כמכשיר החמישי וכבר הייתי די עייף, אבל עדיין הצלחתי. לשנה הקרובה כנראה שאשאיר את דרגת הקושי שלי גם בגלל שאליפות העולם היא ממש אוטוטו אז אין זמן להתכונן, אבל לשנה הבאה אני רוצה לעלות את דרגת הקושי מ-5.8 ל-6.0”.
ארטיום דולגופיאט (IMAGO)מה יש לך לומר על ההשוואות לגדולי הספורטאים בארץ?
”אני טוב בענף שלי, אחרים טובים בענפים שלהם, אני פחות מתעסק במי טוב יותר ממי. כולנו מייצגים את המדינה בכבוד וזה הכי חשוב”.
איך זה הרגיש להשמיע את התקווה?
“להיות על הפודיום זה הכי מרגש שיש, בכלל לא זכרתי שזו מדליית הזהב השלישית שלי באליפות אירופה. זו תכונה טובה לדעתי שאני מגיע לתחרות ולא חושב על כל ההישגים. אני תמיד נמצא ברגע האמת ויודע לעשות את הכי טוב שיכול, ורק אחרי סופר כמה יש לי”.
“הוא עובד על העומק המנטלי”
לארטיום דולגופיאט יש צוות מקצועי רחב שמסייע לו: המאמן סרגיי וייסבורג, הפיזיותרפיסט אדם בדיר, אנשי איגוד ההתעמלות ואגודת מכבי ת”א. בנוסף, יש את ד”ר עודד קרבצ’יק, שמלווה את דולגופיאט מבחינה מנטלית, וגם הוא הצטרף לשיחה ושיתף על העבודה היומיומית עם המדליסט האולימפי ואיפה הוא עוד יכול להשתפר.
עודד, ראינו את ארטיום מגיע ל-15 גמרים בתחרויות גדולות, מהן יצא עם 13 מדליות, איך אתה מסביר את התופעה?
”אני רואה מקצוען, אדם שגם ששואלים אותו מי הספורטאי הכי טוב אומר שזה לא רלוונטי כי הראש והלב שלו נמצאים במקום הנכון, וכל אלו לצד הכישרון. לקחת את הכישרון ולהביא אותו שוב ושוב זה הרכב של דברים מושלמים. הוא עושה את מה שהוא טוב בו, הוא עובד על העומק המנטלי”.
ארטיום דולגופיאט (חגי מיכאלי)הוא אמר שהוא חשב שנגמר הזמן שלו באיזשהו שלב, איך מוציאים אותו מזה?
“לפני האולימפיאדה הוא גם חשב שהוא לא מספיק מוכן. אז הוא חשב. ההתמודדות היום יומית גורמת לכולם למחשבות האלה, הנקודה היא לא שהמחשבות עולות, אלא מה עושים איתן, הוא חזר להיות ממוקד, הוא יודע בשביל מה הוא נמצא פה ועכשיו. רגע לפני תחרות הוא לא עסוק במה שעושים אלו שלפניו ואחריו, אלא מה הוא אמור לעשות. זה מפתח למימוש פוטנציאל, בסוף מדליה או בלי מדליה זה לא התפקיד שלי, ואת מה שהוא עושה הוא עושה על הצד הטוב ביותר”.