כמו בכל קיץ בתקופה האחרונה, גם בקיץ 2026 הליגה ששפכה הכי הרבה כסף על רכש היא הפרמייר ליג. הליגה האנגלית הוציאה יותר משלושה מיליארד אירו על שחקנים שהגיעו לממלכה, שזה ממוצע של מעל 150 מיליון אירו לקבוצה. אמנם ייאמר לזכות הקבוצות האנגליות שהן הכניסו כמעט שני מיליארד אירו על מכירות, אך עדיין הן נותרו ב”מינוס” עצום של מעל למיליארד אירו.
הליגה שמבזבזת יותר מארבע הבאות אחריה
אם נשווה את האנגליות לשאר הליגות הבכירות באירופה, הפער הוא בלתי נתפס. בספרד, איטליה, גרמניה וצרפת יחדיו הקבוצות בזבזו פחות מהליגה האנגלית: קצת מעל 2.5 מיליארד אירו. בכל הנוגע להוצאות לעומת הכנסות, מלבד באיטליה שלוש הליגות האחרות נמצאות בפלוס – דבר אשר ממחיש את ”שתיית” השחקנים של הקבוצות בליגות האחרות מצד הקבוצות מהממלכה.
אך אם פעם היו קבוצות ענק בליגות נוספות שהיו מתחרות מול הפאר האנגלי, ככל שעוברות השנים הפערים הולכים וגדלים. בקיץ הנוכחי מתוך עשר ההעברות היקרות ביותר בקיץ, שמונה מתוכן בוצעו על ידי קבוצות אנגליות, בעוד שהשתיים האחרות הן של מועדוני הפאר ברצלונה וריאל מדריד, שעושים עסקאות כאלה גדולות פעם בכמה שנים.
איוב בואדי במעמד החתימה בסיטי, החתמה גדולה אחת מיני רבות (האתר הרשמי של מנצ'סטר סיטי)המגמה שצוברת תאוצה: קבוצות התחתית והביניים בפרמייר ליג
יחד עם זאת, המגמה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות היא דווקא של קבוצות התחתית והביניים. באנגליה שלוש הקבוצות שעלו מהליגה השנייה ועתידות להילחם נגד הירידה (איפסוויץ’, האל סיטי וקובנטרי) הוציאו יחד מעל 400 מיליון אירו, יותר מכל קבוצות הליגה הספרדית מלבד ריאל מדריד וברצלונה.
אם ניקח את אותה איפסוויץ’, שבזבזה הקיץ לא פחות מ-178 מיליון אירו, ונשווה אותה לליגה האיטלקית והגרמנית נקבל תוצאה הזויה: המועדון האנגלי הקטן השקיע יותר מכל קבוצות הסרייה א’ והבונדסליגה, כולל מועדוני ענק כמו באיירן מינכן, יובנטוס, מילאן, דורטמונד ואינטר.
מאיפה לקבוצות באנגליה יש כל כך הרבה כסף בכל עונה?
שאלה חשובה שנשאלת והיא מאיפה כל הכסף של הקבוצות באנגליה, איך קבוצות תחתית עם אצטדיון של 30 אלף אוהדים מבזבזות יותר מקבוצות היסטוריות שמשחקות בליגת האלופות עם אצטדיונים עם למעלה מפי 3 תכולה? ההסבר פשוט מאוד והוא זכויות השידור.
שחקני איפסוויץ', בזבזו יותר מכל קבוצה באיטליה וגרמניה (רויטרס)לעומת מודלים בספרד, גרמניה, איטליה וצרפת, באנגליה זכויות השידור מתחלקות כמעט שווה בשווה. הפער בין קבוצה במקום הראשון לאחרון הוא של פי 1.7 בלבד, וכל קבוצה בסוף העונה מקבלת סכום בסיס של לפחות 120 מיליון פאונד מזכויות השידור. כך שבזמן שבאיטליה לדוגמה מועדון הדרדר בטבלה, מקבל סכום כסף נמוך וממשיך להסתבך, מועדון באנגליה יכול עדיין לבנות סגל חזק יותר לקראת העונה הבאה ולעלות חזרה למקום טוב יותר.
אבל האם כל הנתונים האלו יעזרו לקבוצות האנגליות? תחשבו שוב. לעומת השנים האחרונות בהם הייתה שליטה מוחלטת של אנגליה גם במפעלים האירופיים, השנה עשויה להיות תמונה שונה. אם לוקחים את כל הקבוצות הגדולות באנגליה מלבד האלופה ארסנל, רואים שלמרות הרכש הגדול יש לא מעט בעיות בסגל.
מעל לרכש כזה או אחר: הבעיות העמוקות בסגלי קבוצות הטופ
מנצ’סטר סיטי, שרכשה שני קשרים במעל 100 מיליון אירו כל אחד, עדיין ללא עומק משמעותי בעמדת הקישור ועם התקפה לא מספיק איכותית ומגוונת. מנצ’סטר יונייטד, שחיזקה גם היא את הקישור עם שלושה שחקנים, נמצאת עם מצבת קשרים דלילה ועם חוליית הגנה שלא יכולה להגיע לגבהים באירופה.
מייקל קאריק, לא יוכל לשרוד עם הגנה כזאת (רויטרס)טוטנהאם אמנם אחראית ללא מעט עסקאות ענק בחלון, אך אם מסתכלים על ההתקפה שלה לא מוצאים פתרונות מספיק טובים. ליברפול נפרדה מעוגנים משמעותיים וככל הנראה תמשיך לעוד עונת בנייה מחדש וצ’אבי אלונסו ממשיך לקבל שחקנים חדשים ללא הכרה לצ’לסי.
אמנם קבוצות אמצע הטבלה באנגליה עשויות להמשיך להיות דומיננטיות במפעלים המשניים באירופה, כמו הליגה האירופית והקונפרנס ליג, אך בכל הנוגע לרמות הגבוהות באמת של ליגת האלופות, לא כדאי לצפות לדומיננטיות שאפיינה את הקבוצות אנגליות בשנים האחרונות גם בעונת 2026/27.