מכבי תל אביב סיימה אמש (חמישי) את דרכה במוקדמות האירופיות לעונת 2026/27, ולראשונה מאז קיץ 2022 לא העפילה לשלב בתים/ליגה של אחד ממפעלי אופ"א. אחרי ההדחה מול צסק"א סופיה והנשירה ממוקדמות הליגה האירופית לקונפרנס ליג, חניכיו של קני מילר הודחו מול לוגאנו השוויצרית. היריבה ניצחה 1:2 במשחק הראשון, ובגומלין כבר פיגרה 1:0 מפנדל של דור פרץ ואף נותרה בעשרה שחקנים. לקבוצה של מילר היו כ-20 דקות להשיג שער שני שיעלה אותה לשלב הבא, או לכל הפחות לא לספוג ולגרור את המשחק להארכה, אך זה לא קרה: גם בעשרה שחקנים, לוגאנו מצאה את הרשת וקבעה 1:1.
זהו סיומו של קיץ כושל. מכבי ת"א סיימה את העונה שעברה, אחת הגרועות שלה בשנים האחרונות, כשהיא מאבדת את האליפות ובכלל לא מהווה פקטור במאבק, לצד שלל בעיות ניהוליות ומקצועיות. היא הגיעה לקיץ בידיעה ברורה שהסגל הקיים פשוט אינו מספיק, ושהמצב בישראל לא הופך את המשימה להביא זרים לקלה יותר. המועדון הגיב באיחור עם מינוי מנהל ספורטיבי (סטיבן ונהרן מונה רק באמצע יוני), בחר כמאמן את קני מילר, שמעולם לא שימש כמאמן ראשי, והאמין שבאמצעות צוות תומך והכוונה של ונהרן ייבנה משהו טוב יותר. במשימה המרכזית של הקיץ הייתה הבטחת שלב ליגה באירופה. בכך הפרויקט נכשל לחלוטין. האם יעמדו ביעד האליפות? ימים יגידו.
אבל איך בדיוק מצפים במכבי ת"א לקחת אליפות? התהליכים והאיחור הכרוני שבו המועדון מתנהל פשוט לא מתכתבים עם קבוצה שרוצה לסיים כאלופה. במועדון מזכירים שבשתי העונות הראשונות של ולדימיר איביץ', שבהן הקבוצה לא העפילה לאירופה, היא זכתה בשתי אליפויות מרשימות. זה נכון, אבל בואו נעמיד דברים על דיוקם: ב-2018 מכבי ת"א פתחה את הקיץ כשבן מנספורד נמצא כבר בשנתו השנייה, יודע בדיוק מה צריך לעשות והייתה לו שנה שלמה להתכונן להגבלות הפייר-פליי. המאמן מונה כבר בסוף מאי, ההחתמה המאוחרת ביותר הייתה באמצע יולי, והסגל התבסס על לפחות שמונה ישראלים בכירים – מהטובים בליגה. הזרים שצורפו היו ברמה מעל הליגה, ושחקנים מושאלים חזרו אחרי עונות מוצלחות והשתלבו מיד. עונה לאחר מכן כבר היה למכבי הסגל החזק בישראל בפער ניכר, גם בלי רכש נוסף.
קני מילר (האתר הרשמי של מכבי ת"א)שמונה שנים לאחר מכן, ב-2026, המועדון שרף קיץ שלם על ניסיונות עקרים למצוא פתרון ליון ניקולאסקו ולקרווין אנדרדה, והסתפק בצירוף שני שחקנים בלבד עד כה: אסטר סוקלר, שהגיע רגע לפני סופיה, ודן גלזר, שאתמול לא קיבל דקה ואינו מהווה פקטור תחת מילר. נכון, ניקולאסקו עלה 1.4 מיליון אירו, אבל אחרי הפציעה ברור שהסכום הזה לא יחזור. למה להחזיק בו בכוח כשחייבים לפנות מקום לזרים? למה להתעקש על השאלה במקום להגיע לפיצוי מוסכם ולסגור את הסיפור הרבה לפני ההדחה מאירופה?
אנדרדה וסוכנו מתעקשים על הליגה השנייה בברזיל, ובמכבי טוענים שמעבר כזה "יגמור את השחקן" וימחק את ההשקעה (1.8 מיליון אירו). אז מה? לשם מה הובא מנהל ספורטיבי חדש אם שיקולים כאלה מונעים ממנו לבנות קבוצה? חברו את עלויות ניקולאסקו ואנדרדה יחד עם פיצוי כספי, ותגיעו לחצי מההכנסה המובטחת מהשתתפות במפעל אירופי. האם ההתעקשות הזו הייתה שווה את המחיר?
קרווין אנדרדה (רדאד ג'בארה)בתוך כל הכאוס הזה סביב הרכש, הגיע גם סיפור רוי רביבו שלא המריא למשחק הראשון מול סופיה. יש הצעה, אין הצעה, הוויכוח מיותר. רביבו ניגש למאמן והסביר שהראש שלו לא שם מבחינה מנטלית. זו שיחה לגיטימית וראוי שהוא משקף את תחושותיו, אבל ממתי מכבי ת"א יכולה להרשות לעצמה לעלות בלי השחקן הכי טוב שלה? איך אף אחד לא עוצר ואומר לו: "התסכול והאכזבה מובנים, אבל בוא נשים את זה בצד. יש משחק גורלי לחברים שלך, לקהל ולמועדון שבו גדלת. בוא נמצא ביחד דרך שתעלה לדשא ותשים הכל בצד"? מועדון עם סטנדרטים גבוהים אמור ללמוד מטעויות עבר, לא לחזור עליהן שוב ושוב.
נעבור לסטיבן ונהרן. קשה עדיין לשפוט את עבודתו מהסיבה הפשוטה: היא אינה נראית לעין, לא הציבורית ולא המקצועית. הבלגי לא הגיע רק בזכות קשרי סקאוטינג, אלא מתוך תפיסה שקבוצותיו ידעו לייצר כדורגל אינטנסיבי ולוחץ יותר ובכך למקסם איכויות של שחקנים גם אם השמות פחות נוצצים או בכירים. בפועל? שום דבר לא השתנה. מכבי ת"א אינה אינטנסיבית (בטח לא מול יריבה אירופית סבירה), אינה לוחצת בתיאום, והקישור שלה מתקשה עד לא מסוגל לנהל משחק מול צפיפות ולמצוא פתרונות התקפיים. כל הליקויים מהעבר ממשיכים בדיוק מאותה נקודה.
רוי רביבו (רדאד ג'בארה)רביבו בילה במשחקים מול לוגאנו בעיקר באגף הפנימי במקום על הקו לצד הליו וארלה, וטייריס אסאנטה כמעט לא תמך בהתקפה וכל זה כשהקבוצה חייבת שער. כבר היינו בסרט הזה בימי ז'רקו לאזטיץ', וזה פשוט לא עובד. הצירוף שהוביל לשער היפהפה של דור פרץ מבישול של נועם בן הרוש ביום ראשון מול הפועל ירושלים, או לשער של עידו שחר מול אותה הלוגאנו בשבוע שעבר, שוחזר אולי פעם אחת ב-90 דקות. בהגנה הקבוצה ממשיכה לספוג שערים קלים מדי: עלי קמארה חזר על אותה טעות מוכרת (שראינו כבר מנמניה סטואיץ', דריק לוקאסן, הייטור, רז שלמה, סתיו למקין או ניר ביטון): במקום לסגור את היריב לרגל החלשה, פותחים לו מסדרון ישיר לשער. מנהל מקצועי חדש ומאמן חדש שדיבר על משמעת הגנתית ובפועל שום דבר מקצועי לא השתנה. הכל ממשיך מאותה נקודה לא טובה.
כאן מגיעים לשורה התחתונה, הסגל של מכבי ת"א נחלש משמעותית. כולם ראו את זה בעונה שעברה, אך הקיץ שום דבר לא תוקן אלא להפך: אמיר סהיטי עזב ולא הגיע שחקן כנף במקומו, אסטר סוקלר חתם אך סייד אבו פרחי נמכר מיד, בן לדרמן חזר לפולין ודן גלזר הגיע במקומו (ושניהם לא קיבלו/מקבלים דקות), מושאלים שחזרו לא יועדו לתפקידי מפתח, ושחקני נוער לא קיבלו הזדמנות אמיתית בקיץ.
סטיבן ונהרן (באדיבות המועדון)הבעיה מעמיקה בוויתור המוחלט על השוק המקומי: ניב יהושוע, איתי רוטמן, איתי מרדכי, עומרי גלזר, שון וייסמן, דניאל וורקו, נועם מוצ'ה ויונתן פרבר חתמו כולם אצל היריבות הישירות. מכבי ת"א לא הייתה בתמונה של אף אחד מהם. היא יכלה להחתים את מתן בלטקסה ולהחליש יריבה, אך בחרה בחלוף כשלושה חודשים למכור לה את יונס מלדה. במצב שבו שוק הזרים מוגבל ותקוע, מה ההיגיון להתעלם לחלוטין מהשוק הישראלי? הטיעון שנשמע לא אחת מצד אנשי המועדון הוא "ניסינו בעונה שעברה ונכשלנו", האם המשמעות היא שכל הישראלים זהים, או שמא ונהרן פשוט ממחזר את המדיניות של העונה הקודמת? אם לדעתם אין אף ישראלי שראוי ללבוש את החולצה, אז שיעלו בכל שנה את מצטייני קבוצת הנוער לבוגרים ויגדירו זאת כתהליך ארוך טווח שאיתו הקהל יצטרך להתמודד עד אשר השחקנים האלה מספקים את הסחורה.
אבל קשה להאמין שזה הכיוון שאליו תצעד מכבי, ולמען האמת, הטענה שאין ברשימה הזו 2–3 שחקנים שיכולים לחזק את מכבי פשוט חוטאת לאמת. רוטמן ויהושוע נראים מצוין בבאר שבע, גלזר ווייסמן לא פוחתים ברמתם ביחס לשחקנים ששיחקו אתמול. במקום להילחם עליהם, מנהלים כעת מו"מ מתיש להחזרת גבי קניקובסקי – שחקן שאפשר היה להשאיר לפני שנה לו היה מקבל את החוזה שהוענק לדור פרץ. גם אם קניקובסקי יחתום, אירופה כבר הלכה.
https://omny.fm/shows/onepodcastmaccabitafc/a886b155-9e0f-40d0-9f14-b4b30146e00b/embed?media=audio&size=wide&style=cover
נכון לעכשיו, מתוך שמונה זרים: שניים פצועים עד נובמבר, אחד תקוע ללא פתרון, ומילר נותר עם חמישה בלבד (שחלקם מוכיחים שוב שאינם מספיק טובים). במועדון האשימו את הסוכנים בטרפוד עסקאות, אבל מה בדיוק ציפו שיקרה? כשבקריית שלום חוזרים על המנטרה "בסוף זה עסק", אי אפשר להתפלא שסוכנים ושחקנים מנצלים את המלכוד של המועדון לטובתם האישית.
כעת נותרה רק הליגה. אם במכבי ימשיכו להתנחם בתקדים איביץ' של עונות ללא אירופה שהסתיימו בתואר, תוך התעלמות מהעונה השלישית שבה הקבוצה קרסה בכל החזיתות, ספק אם התוצאה תהיה כפי זו של 2018. בינתיים, מכבי חיפה, הפועל באר שבע והפועל תל אביב ממתינות מעבר לפינה בשלושת המחזורים הקרובים והכל מתחיל ביום שני הקרוב.