נבחרת הדייוויס של ישראל ספגה מהלומה כואבת והובסה 4:0 מול סלובניה, תוך הצגת יכולת חלשה במיוחד על המגרש. דור העתיד של הטניס הישראלי התקשה לייצר מענה מול היריבה, וסיום המפגש משאיר תחושות קשות לגבי עתיד הענף. מיד לאחר ההפסד, התייצב קפטן הנבחרת, יוני ארליך, לראיון גלוי ונוקב על המצב הנוכחי, המחסור בתחרויות והתוכניות לעתיד.
"אנחנו בתחילת הדרך עם החבר'ה האלה"
יוני, כשאני רואה את הנבחרת הדיוויס שלנו, בלי לפגוע בשחקנים, שאני בטוח שכל אחד מהם עושה את המאמץ הכי גדול שהוא יכול ומה שאפשר, זה נבחרת, אני חושב, הכי חלשה שאני ראיתי עד היום.
"אנחנו נתקלים עכשיו עם דור חדש של חבר'ה בני 21 ו 22 חוץ מצוקי (דניאל צוקרמן, ג.ל.). אנחנו בתחילת הדרך עם החבר'ה האלה, אני מקווה שהם ייתנו קפיצת מדרגה בשנה שנתיים הקרובות. אל תשכח ששלושה שחקנים נמצאים עכשיו במכללות בכלל ולא משחקים טניס מקצועני. אני חושב שדווקא ולס (עמית ולס, ג.ל.) נתן השנה קפיצה טובה ברמה המקצוענית, ואני חושב שעוד שנה שנתיים הוא יהיה במקום אחר. וכן, אתה תופס אותי רגע אחרי, זה מאוד מאכזב וכואב, וצריך לחשוב מה אני עושה, איך אני משפר אותם ואיך אני עוזר להם לתת את הקפיצה לתמות רגע".
בן וינטרוב ויוני ארליך (צילום: איגוד הטניס)גם היריבה שלכם העלתה היום ילד בן 18, ז'יגה ששקו אתה יודע?
"כן, כן, בחור צעיר, שחקן טוב מאוד, אחד הטובים בעולם בנוער. אני חושב שמישהו אמר לי, שהוא לא יודע, חמישי, שישי, שביעי בעולם בנוער. לקח את אליפות אוסטרליה הפתוחה לנוער, הוא שחקן מאוד מאוד טוב. לא הכרתי אותו לפני זה, כל הכבוד להם. אנחנו צריכים לחשוב על הדור שלנו, ואיך אנחנו מפיקים שחקנים ברמה גבוהה, ומה אנחנו צריכים לעשות כמדינה בשביל לעשות שחקנים יותר טובים".
עמית ולס (איגוד הטניס)"גזר דין מוות לשחקנים שלנו"
אנחנו משלמים את המחיר שסגרו פה בגלל פוליטיקאיות אקדמיות שרק עכשיו פותחים, ואנחנו רואים את התוצאה היום, שכזה בור עמוק יש לנו משאר העולם, שזה לא היה בעבר.
"אני לא חושב שזו הבעיה, אני גם לא מחפש אשמים. אל תשכח, אנחנו עברנו, אני חושב שמה שכן פוגע, הכי פגע, זה השש שנים האחרונות של חוסר תחרויות בישראל. אני חושב שזה היה סוג של גזר דין מוות לשחקנים שלנו. זה לא קשור באף אחד, שנתיים של קורונה, שלוש שנים של מלחמות, לא נתנו לנו לארח תחרויות בישראל. אפילו דייוויס בקושי נתנו לנו. אני חושב שזה משהו שהרבה יותר גרוע מאשר אקדמיה כזאת או אחרת. אבל כרגע, אתה יודע, זה לא זמן למצוא אשמים או לחפש אשמים. אף אחד לא אשם וכולם אשמים, וכל אחד צריך לעשות הכי טוב שהוא יכול".
אבל מישהו פה צריך לעשות חשיבה מחדש. זאת אומרת, מה שאנחנו עובדים כיום הוא לא נכון. אם אנחנו מגיעים למצב כזה, אז משהו פה לא נכון?
"אתה צודק בכמה דברים, ובגלל זה עכשיו יש תוכנית הלאומית שפתחו בווינגייט, וגם מרכזי הטניס שם שותפים, וגם האיגוד נכנס אול אין שם. מחפשים עכשיו את הדרך המקצוענית הזאת, שאני מקווה שתהיה עכשיו עוד 10 ו-15 שנה קדימה. גם יש לנו עוד בחור צעיר, בן 17, שהוא נראה שהוא בתהליך טוב והולך קדימה, ואני מקווה שהוא יוכל לתת כמה צעדים קדימה בחמש השנים הקרובות, כמו דן ברנד. וכן, אתה צודק בכמה דברים, משנים, עושים, עכשיו איזה צעד גדול מאוד. לא יודע אם הדור הזה יראה את הפירות, אבל לדור הבא וינגייט זה צעד טוב, והאקדמיה זה צעד טוב. תשמע, אין לי את כל התשובות כרגע, בטח לא אחרי המשחק, גם זה לא נכון, אבל אני בטוח שאנחנו נלך ונשתפר".
דן ברנד (איגוד הטניס)"לא זמן נכון לעזוב או לברוח"
יוני, אתה מאוד רגוע. אני במקומך הייתי מתפוצץ עכשיו, ואחרי כזאת הופעה כושלת כזאת, אני לא מאשים אותך כי אתה משלם פה מחיר על ריקבון פה של שנים של התנהלות לא נכונה. מישהו צריך לקחת פה אחריות לאן שהוביל את הטניס בישראל?
"אני תמיד רגוע, אבל אני תמיד מנסה להיות אופטימי, ולהסתכל על האור, ואני לא אחד שיאשים אף אחד, ואתה מכיר אותי כבר מספיק שנים. כן. שאני לא יוצא בהצהרות, ואני לא אחד כזה, ואני לא מחפש אשמים. אני מנסה, אני, לעשות הכי טוב שאני יכול, כשהם שואלים אותי פידבקים מה אני חושב שצריך לעשות קדימה ולעשות, אני נותן. בטח ובטח לא לתת ביקורת על אנשים אחרים, ככה לא חונכתי. אני יכול לשלוט במה שאני עושה, ולא במה שאחרים עושים".
אתה מתכוון להמשיך להיות עם הנבחרת?
"כל עוד ירצו אותי, וכל עוד זה יהיה לי בדם, מבחינתי זו תמיד שליחות לייצג את הנבחרת ולייצג ולעזור. אני חושב שיש לי הרבה מה לתרום, ואני חושב שאני עוזר להם כל פעם מעט שאני נמצא איתם. בשבילי אמרתי לך, גם אמרתי את זה לאשתי, שבקושי הייתי בראש השנה ויום כיפור מחר, ואני בטיסות. אמרתי להם, מבחינתי זה המילואים שלי, ואני נהנה מזה, ואני נהנה להיות עם החבר'ה האלה, וזה אתגר ענק בשבילי. וכל עוד אני מרגיש סיפוק עם זה, למרות האכזבות, למרות איפה שאנחנו נמצאים, לטוב ולרע. אני עדיין רוצה לעזור לילדים האלה ואני חושב שדווקא כשאיפה שאנחנו נמצאים זה לא זמן נכון לעזוב או לברוח. כל עוד ירצו אותי וכל עוד השחקנים ירגישו שאני נותן להם ותורם להם ואז אני אמשיך בכל הכוח".