מחר (שישי, 21:45) יתרגש זינדין זידאן להוביל את נבחרת צרפת למשחק הבכורה שלו כמאמן. זה יקרה במיקום לא שגרתי בעיר איזמיט, באצטדיונה של קוג'אליספור הצנועה, שם תתארח סגנית אלופת אירופה אצל טורקיה בפתיחת המהדורה החדשה של ליגת האומות. המסע ימשיך בבריסל ביום שני, ואז יגיעו גם שני משחקי הבית מול איטליה ובלגיה בסטאד דה פראנס – האצטדיון בו נגח זיזו פעמיים לרשת ברזיל בגמר המונדיאל ב-1998. הוא הניף אז את גביע העולם עם הקפטן דידייה דשאן, וכעת יורש אותו כמאמן הלאומי, כי זו הייתה שאיפתו המרכזית.
זידאן הוא לא דמות שגרתית, כי הוא מעולם לא ראה את האימון כמקצוע בו הוא רוצה לעסוק. כוכבים רבים, שהופכים למאמנים אחרי הפרישה, לוקחים ברצון את הג'ובים המוצעים להם, במיוחד אם הם יוקרתיים. קחו, למשל, את צ'אבי אלונסו, שדווקא היה סבלני ומדוד מאוד. הוא בחר את דרכו בקפידה, טיפס בזהירות, בחר להתחיל בקבוצת המילואים של ריאל סוסיאדד אהובתו, ואז הצליח מעל ומעבר בבאייר לברקוזן. זה הביא אותו להגשמת החלום לאמן את ריאל מדריד, אבל אחרי הפיטורים הכואבים מסנטיאגו ברנבאו הוא לא יכול היה לחכות עוד. צ'לסי קראה לו, והוא הלך לסטמפורד ברידג' כי הוא רוצה לעבוד כמאמן באופן קבוע, גם אם המשרה לא בהכרח מתאימה לו בכל המובנים. זידאן ממש לא רואה את החיים כך.
זיזו אף פעם לא חיפש עבודה. יש לו מספיק כסף מהקריירה הזוהרת על הדשא, והוא לא זקוק למשכורת כדי להתפרנס. הוא גם לא נדבק בחיידק שדוחף אותו להיות עסוק במשהו. כיף לו ליהנות מזמן איכות עם המשפחה בהמתנה למשהו שהוא רוצה לעשות באמת. הוא אהב לעבוד בריאל מדריד, כי זה המועדון אליו הוא מתחבר רגשית. זה היה ותמיד יהיה הבית שלו, אבל גם אצל פלורנטינו פרס השתלטן הוא בא והולך לפי לוח הזמנים שלו. הוא התפטר ביוזמתו ב-2018, אחרי שזכה בליגת האלפות 3 פעמים ברציפות. אחרי שקראו לו בחזרה תוך זמן קצר, הוא עזב ביוזמתו שוב ב-2021, והמועדון הלבן פרסם הודעה לפיה "חייבים לכבד את החלטתו". ומאז, הוא נעלם מהרדאר וחיכה למשרה היחידה הנוספת שעניינה אותו.
זינדין זידאן (רויטרס)"הנבחרת היא הדבר היחיד שרציתי. זה אושר עילאי. אני מוכן לאתגר", אמר זיזו כאשר הוצג בסוף יולי. והוא ממש לא משקר. לו היה רוצה, אופציות רבות היו פתוחות בפניו במהלך 5 השנים בהן היה מובטל. יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, באיירן מינכן, פאריס סן ז'רמן: כולן שקלו, או אפילו השתוקקו מאוד, למנות את הצרפתי למאמן. לפי הדיווחים בתקשורת, הן אף יצרו איתו קשר ישיר וניהלו משא ומתן לכאורה. בפועל, הסיכוי שלהן היה אפסי. זיזו לא רצה להיכנס למועדונים שהוא לא מכיר, לא רצה לפתור בעיות מורכבות, לא רצה להתמודד עם פוליטיקה פנימית מסובכת, לא רצה ללמוד שפות חדשות, לא רצה לוותר על שעות הפנאי, ומעל הכל – לא רצה להיות כבול בחוזה למקרה שתפקיד המאמן הלאומי היה מתפנה.
מתי דידייה דשאן היה צריך ללכת? על כך הדעות בקרב הפרשנים והאוהדים חלוקות. סגנונו המבוקר גרר לעתים ביקורת נוקבת ומיאוס, אבל אין עוררין על כך שמדובר באגדה. דשאן זכה כמעט בכל דבר, על הדשא ועל הקווים. כשחקן וכמאמן, הוא היה מעורב ב-290 משחקי נבחרת צרפת, שמהווים כ-30 אחוזים מכל המשחקים בתולדותיה מאז 1904. תחשבו לרגע על הנתון המטורף הזה. גם אנשים שלא סבלו את הגישה שלו מכבדים אותו מאוד, וזידאן עשה את המקסימום על מנת לא לפגוע בכבודו. הוא מעולם לא הסתיר את הכוונה להתמנות במקום דשאן, אך יצא מגדרו כדי לא לעשות את הרושם שהוא מחכה לו בפינה. הוא לא אמר עליו מילה רעה אחת. למעשה, הוא לא אמר כמעט כלום. זיזו לא מתראיין הרבה, ושומר את דעותיו לעצמו.
דידייה דשאן (IMAGO)התכונה הזו הופכת את זידאן לסוג של תעלומה. האוהדים אמנם מכירים את פועלו בריאל מדריד, אבל קשה ללמוד ממנו על השקפת עולמו בכל הקשור לטקטיקה. נקודת החוזק שלו בסנטיאגו ברנבאו הייתה השליטה. הוא היה כוכב על במועדון כשחקן, יש לו כריזמה אישית, גם אם היא שקטה, ולכן כמויות האגו לא התפרצו בחדר ההלבשה. זידאן העניק לשחקניו גיבוי, ואף העניק להם חופש פעולה לא מבוטל על המגרש, אבל בעיקר ידע לשמור אותם בתוך המסגרת. היתרון הזה יעמוד, כמובן, לטובתו גם בנבחרת, אבל לא קל לנחש מראש אם הוא מתכנן להמשיך בכיוון של דשאן או מתכנן מהפכה בקנה מידה משמעותי.
משמעת ושליטה במתרחש יהיו בראש סדר העדיפויות שלו בתחילת הקדנציה. למשל, הוא דרש מהתקשורת להפסיק את הצילומים המסורתיים של השחקנים שמגיעים למתקן האימונים. השינוי אינו משמעותי במיוחד, אבל הוא מעביר מסר לפיו הנבחרת היא מקום עבודה רציני ולא הזדמנות לתצוגת אופנה. באופן מפתיע למדי, בחר זידאן לזמן 23 שחקנים בלבד לסגל הראשון. במקום לנסות לראות מספר רב של כוכבים בפועל בתחילת הקדנציה על מנת לבחון אותם אישית, כפי שעשה יורגן קלופ באופן כה מובהק בנבחרת גרמניה עם 44 מוזמנים, התמקד זיזו בלכידות. הוא השאיר בחוץ לא מעט שחקני מפתח מעידן דשאן, ובונה בינתיים סגל צעיר יחסית, בו עבר רק שחקן שדה אחד (אדריאן ראביו) את גיל 30.
זינדין זידאן ופיליפ דיאלו (רויטרס)
זידאן אותת על הנכונות לתת הזדמנויות לשחקנים מתוקשרים פחות שלא זכו לתשומת לב מצידו של דשאן. אסטבן לפול, חלוץ ראן, שהיה מלך השערים בליגה הצרפתית בעונה שעברה, לא קיבל טלפון מהבוס הקודם, אבל זידאן כלל אותו לראשונה בסגל בגיל 26. הוא מעוניין לבחון גם את לוקאס דה קוניה שהפך לקשר מפתח בהרכב קומו אצל ססק פברגאס, ולאנדי דיוף הרב גוני שמוכיח את עצמו בשורות אינטר. גם ז'רמי ז'אקה, בלם הרכש היקר של ליברפול, שהתחיל את הקדנציה באנפילד ברגל ימין, קיבל זימון ראשון, אבל זה היה צפוי לחלוטין.
כאשר נשאל במסיבת העיתונאים הראשונה לגבי הסגנון שהוא מעדיף, השיב זיזו בחיוך: "הייתי מספר 10". היה בכך רמז מסוים לגבי העדפת יצירתיות על פני יציבות הגנתית, אך אין כאן התחייבות בשום אופן. סוגיה קריטית בהקשר זה, ובכלל, קשורה ליכולתו של זידאן למצוא שפה משותפת עם מספר 10 הנוכחי. קיליאן אמבפה, ששמר על סרט הקפטן, הוא האיש החזק ביותר בחדר ההלבשה, והתנהלותו לא תמיד צפויה. הסמכותיות של זידאן עלולה לעמוד למבחן משמעותי אצל הגיבור הנוכחי של ריאל מדריד, ורק אם השניים יעבדו בשיתוף פעולה ובהרמוניה, תוכל הקדנציה החדשה של המאמן להיות חלקה ומוצלחת.
אמבפה ודמבלה (IMAGO)בינתיים, זידאן נרגש מאוד. ההמתנה הארוכה שלו למשרת חלומותיו הסתיימה. 20 שנה חלפו מאז לבש בפעם האחרונה את חולצת צרפת, והורחק בגמר המונדיאל אחרי הנגיחה המפורסמת בחזהו של מרקו מטראצי. מאז הוא התחיל את הספירה. ב-5 השנים האחרונות הוא הגדיר את עצמו כ"אוהד, אבל גם מאמן לעתיד". עכשיו הוא המאמן בהווה, וזו הולכת להיות הרפתקה מרתקת. יש גם סיכוי סביר ביותר שזה יהיה התפקיד האחרון של זידאן כמאמן, כי לא יהיה לו עניין כלשהו באתגרים אחרים. זו גם הסיבה לכך שהיא עשויה להיות ארוכה אם הכל ילך לפי התוכניות. דשאן החזיק בהגה במשך 14 שנה. כמה זמן הוא יהיה בידיים של זיזו?