ההחלטה של ההתאחדות האירית לקיים את שני משחקי ליגת האומות מול ישראל ממשיכה לעורר סערה באירלנד, וככל שמתקרב המפגש הראשון בין הנבחרות ביום ראשון, הדיון כבר חורג לחלוטין מגבולות הכדורגל. בטור שפורסם היום (שבת) ב-'Irish Examiner', המשפטן ופרשן הספורט ג'ק אנדרסון בחן את ההשלכות המשפטיות, הכלכליות והספורטיביות של האפשרות שאירלנד הייתה מסרבת לשחק, וטען כי הסיכונים שהוצגו בפני מקבלי ההחלטות בהתאחדות האירית עשויים להיות פחות חמורים מכפי שהוצגו.
"זה בדיוני לחשוב שספורט בינלאומי הוא ניטרלי מבחינה פוליטית", נכתב בתקשורת האירית, שם הודגש כי אין בחוק הבינלאומי, בחוק האירי או בתקנות הספורט הוראה שמחייבת את ההתאחדות האירית לקיים את המשחק מול ישראל, ובאותה מידה גם אין הוראה משפטית שמחייבת אותה שלא לשחק. ההחלטה, במילים אחרות, הייתה של ההתאחדות ושל מוסדות הכדורגל שלה.
בטור התייחס אנדרסון גם לאפשרות שממשלת אירלנד הייתה מתערבת ומבקשת מההתאחדות שלא לקיים את המשחקים. לדבריו, אף שההתאחדות האירית מקבלת מימון ציבורי משמעותי, יכולתה של הממשלה להכתיב לגוף ספורט פרטי כיצד לפעול מוגבלת. יתרה מכך, התערבות ישירה הייתה עלולה ליצור בעיה מסוג אחר לחלוטין מול אופ"א ופיפ"א.
שחקני אירלנד (IMAGO)"אם ממשלת אירלנד הייתה מתערבת, ההתאחדות האירית הייתה מושעית על ידי אופ"א ופיפ"א בשל הפרת תקנות 'האוטונומיה הספורטיבית' של הכדורגל", נטען בטור. ההתאחדויות הלאומיות מחויבות לנהל את ענייניהן באופן עצמאי וללא השפעה חיצונית בלתי ראויה, ולכן הוראה ממשלתית ישירה שלא לשחק הייתה עלולה להוביל להשעיית אירלנד מהכדורגל הבינלאומי.
לפי הניתוח, בתרחיש כזה ניהול הכדורגל האירי אף יכול היה לעבור לוועדת נורמליזציה חיצונית, והשתתפותה של אירלנד ביורו 2028 הייתה עלולה לעמוד בספק. אנדרסון הדגיש את האירוניה שהוא רואה בכך: "ההשתתפות שלנו ביורו 2028 הייתה מוטלת בספק, ומנגד החופש של ישראל להעפיל אליו לא היה נפגע". בפועל, הממשלה השאירה את ההכרעה בידי ההתאחדות האירית, ולכן התרחיש הזה נותר תיאורתי.
האם המחיר של חרם באמת היה כבד כפי שהוצג?
ביולי הצביעה האסיפה הכללית של ההתאחדות האירית ברוב של 68% בעד קיום המשחקים מול ישראל. אחד השיקולים המרכזיים שהוצגו היה הייעוץ המשפטי שקיבלה ההתאחדות והחשש מהשלכות ספורטיביות וכלכליות אם הנבחרת תסרב לעלות למגרש.
שחקני אירלנד (IMAGO)בין התרחישים שעלו היו הפסד טכני ואובדן נקודות, אפשרות לירידה בדרג בליגת האומות, פגיעה בדירוג ובמיקום בהגרלות עתידיות, אובדן הכנסות מזכויות שידור ופגיעה ביחסים עם אופ"א. עבור ההתאחדות האירית, שמתמודדת ממילא עם מצב כלכלי מורכב, אלה היו שיקולים משמעותיים בהחלטה להמשיך עם המשחקים.
אלא שב-'Irish Examiner' מטילים ספק באופן שבו הוצג הסיכון. "הייעוץ המשפטי עסק בעיקר בהשלכות הכלכליות", נכתב, כאשר חלק מההפסדים האפשריים היו ממשיים וחוזיים, דוגמת כספי זכויות השידור, אך אחרים התבססו על שרשרת של תרחישים אפשריים: אירלנד עלולה לרדת בדרג, הדבר עלול לפגוע בדירוג שלה, מה שעשוי להשפיע על סיכויי ההעפלה לטורנירים ובהמשך גם על יכולתה לממן את הכדורגל המקומי.
אנדרסון אף העלה שאלה נוקבת: "אם אירלנד הייתה מעפילה למונדיאל השנה וההתאחדות האירית הייתה נמצאת במצב כלכלי בריא יותר, האם היה סביר יותר שהיא הייתה פורשת מהמשחקים האלה?"
עמדת ההתאחדות האירית היא שלצד ההזדהות עם סבלם של הפלסטינים, ניסיונותיה לפעול מול אופ"א בנושא ישראל ורצונה להימנע ממפגשים כאלה בעתיד, מוטלת עליה אחריות ארגונית לשמור על יציבותה הכלכלית ועל הכדורגל האירי כולו. ואולם, בטור נטען כי מבחינת רבים באירלנד, עצם העמדת המחיר הכספי מול השיקול המוסרי מחמיצה את לב הוויכוח.
שחקני אירלנד (רויטרס)גם החשש מאובדן שש נקודות נבחן מחדש. תקנות ליגת האומות קובעות כי קבוצה שאינה מתייצבת למשחק סופגת הפסד טכני 3:0 ואובדן שלוש הנקודות של אותו משחק, כאשר אופ"א רשאית להוסיף סנקציות נוספות ואף לפסול נבחרת מהמפעל ולדרוש פיצויים. אולם העובדה שיש לה סמכות לעשות זאת אינה אומרת בהכרח שכל העונשים האלה היו מופעלים.
בתקשורת האירית הצביעו על תקדימים שבהם נבחרות סירבו להתמודד מול בלארוס ולא נענשו מעבר להפסד הטכני, ובמקרה אחד לקנס קטן. ב-'Irish Examiner' כבר דווח השבוע כי ליטא, לטביה ואסטוניה ויתרו בשנים האחרונות על משחקים תחרותיים מול בלארוס, כאשר העונשים בפועל היו הפסדי 3:0 ובמקרה אחד קנס של 5,000 אירו.
מכאן מגיעה אחת השאלות המרכזיות שמעלה הטור: האם תוצאת ההצבעה הייתה משתנה אילו חברי ההתאחדות היו מעריכים שהסבירות לסנקציות חמורות מעבר לעונש הבסיסי נמוכה יותר? לפי הניתוח, גם בית הדין לבוררות בספורט כבר הזהיר במקרים דומים מפני ענישה בלתי מידתית.
הטור אף מעלה אפשרות שאופ"א עצמה הייתה נזהרת מהטלת עונשים חריגים, משום שערעור מצד ההתאחדות האירית היה עשוי להביא סוגיות פוליטיות רגישות לדיון משפטי. מדובר בהערכה של הכותב ולא בקביעה של אופ"א, אך היא משמשת אותו כדי לערער על התרחישים הקשים שהוצגו לפני ההצבעה.
שחקני אירלנד (רויטרס)אנדרסון מסכם כי "ההפסד הפוטנציאלי להתאחדות האירית, מבחינה ספורטיבית, כלכלית ופוליטית, כתוצאה מאי-השתתפות, אולי לא היה חמור כפי שהוצג ביולי". אלא שכעת, ערב המשחק, ההחלטה כבר התקבלה והדיון עבר במידה רבה מהנהלת ההתאחדות אל השחקנים עצמם.
כדי להמחיש עד כמה היחסים בין כדורגל לפוליטיקה אינם חדשים, הטור חזר גם לספטמבר 1973. ברית המועצות סיימה ב-0:0 מול צ'ילה במוסקבה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1974, זמן קצר לאחר ההפיכה הצבאית שהעלתה את אוגוסטו פינושה לשלטון. הגומלין נקבע לאצטדיון הלאומי בסנטיאגו, ששימש לאחר ההפיכה גם להחזקת עצורים.
הכדורגלן היהודי של אירלנד, פין עזז (ראובן שוורץ)הסובייטים ביקשו להעביר את המשחק למגרש ניטרלי, פיפ"א סירבה והם לא הגיעו. צ'ילה עלתה למגרש ללא יריבה וכבשה מול שער ריק, בעוד ברית המועצות הודחה. אלא שהחיבור האירי לסיפור מגיע דווקא לאחר מכן: בתקופה שבה נבחרות התקשו להגיע לצ'ילה למשחקי הכנה, מדינה אחת כן שלחה את נבחרתה לסנטיאגו. ב-12 במאי 1974 הייתה זו אירלנד.
יותר מחצי מאה לאחר מכן, ערב המשחק מול ישראל, אותו דיון בסיסי חוזר באירלנד בצורה אחרת לחלוטין: היכן מסתיימת החובה הספורטיבית, מהו המחיר שמותר להתאחדות לשלם עבור עמדה עקרונית, ועד כמה כסף, נקודות והחשש מסנקציות צריכים להשפיע על ההחלטה אם לעלות למגרש.