המתיחות שמלווה את המפגש בין נבחרות ישראל ואירלנד (21:45) הורגשה היטב גם הרחק מכר הדשא. במהלך ההמתנה למסיבת העיתונאים של הנבחרת האירית בדברצן, שנדחתה ונדחתה, נוצר מפגש יוצא דופן בין אנשי התקשורת משתי המדינות, כזה שהמחיש עד כמה הסיפור סביב המשחק חורג מגבולות הכדורגל.
העיתונאים האירים שנכחו במקום אמנם החליפו מספר מילים עם אנשי התקשורת הישראלים, אך כאשר התבקשו להתראיין לכלי התקשורת בישראל ולדבר באופן מסודר על הסערה שמלווה את המשחק, הם העדיפו שלא לעשות זאת. גם כאשר הוצע להם לדבר בעילום שם, ללא חשיפת זהותם, לא הייתה היענות.
למעט כתב אירי אחד שהיה פתוח יותר והתנהל בצורה ידידותית, הורגש ריחוק ברור מצד יתר אנשי התקשורת. בתחושתי האישית, הרגשתי כאילו העיתונאים האירים מסתכלים עליי כ’רוצחת’.
בעיקר בלט דבר אחד: בזמן שישראל עמדה במרכז השיח סביב המשחק, אף אחד מהעיתונאים האירים לא ניגש לעיתונאים הישראלים כדי לשאול אותם על הצד שלהם, על 7 באוקטובר או על הדרך שבה האירועים נראים מישראל.
מסיבת העיתונאים של נבחרת אירלנד (ליאת ביתן)באופן אירוני, בשלב מסוים התמונה דווקא התהפכה. בזמן שהעיתונאים האירים המתינו לעדכונים מההתאחדות שלהם ולא קיבלו תשובות ברורות בנוגע להתפתחויות סביב הנבחרת ומסיבת העיתונאים, חלקם פנו דווקא לעמיתיהם הישראלים. המידע שהיה חסר להם הגיע מהצד הישראלי, וכאשר רצו לדעת מה קורה ומה הם העדכונים האחרונים, הם ידעו לפנות ולשאול.
בשיחות הקצרות שכן התקיימו ניסו הישראלים מיוזמתם להסביר גם כיצד הדברים נראים מהצד שלהם. כאשר עלו אירועי 7 באוקטובר ומה שעברה ישראל, התחושה הייתה שהדברים לא זכו להתעניינות מצד העיתונאים האירים. הקושי מבחינת אנשי התקשורת הישראלים לא היה בעצם קיומן של דעות שונות, אלא בכך שאף אחד מהנוכחים לא ניסה מיוזמתו לשמוע את הצד השני בסיפור.
הציוץ שנמחק
אחד הרגעים הבולטים הגיע בעקבות ציוץ של העיתונאי האירי שון אוקונור. הוא פרסם צילום מתוך האצטדיון בדברצן, שבו נראו דגל ישראל ודגל אירלנד לצד סמלי FIFA ו-UEFA, והוסיף את הכיתוב: “מראה סוריאליסטי”.
בעקבות הציוץ ניגשתי בעצמי לאוקונור ושאלתי אותו ישירות למה התכוון. הוא התגונן והסביר כי מבחינתו הכיתוב נגע לחוסר הוודאות ששרר סביב השאלה האם המשחק בכלל יתקיים.
דגלי אירלנד וישראל באצטדיון (ראובן שוורץ)אמרתי לו שההסבר הזה לא מתיישב מבחינתי עם הציוץ. סביב המשחק ממילא נוצרו רעש וסערה שחורגים הרבה מעבר לכדורגל, ובמקום שהעיסוק יהיה במשחק עצמו, שוב מדינת ישראל מוצאת את עצמה במרכזו של דיון אחר לחלוטין.
באותה שיחה הצבעתי בפניו גם על מה שהתרחש ממש מול עינינו בחדר: אנחנו, העיתונאים הישראלים, נמצאים שם לצד הכתבים האירים, אבל אף אחד מהם לא ניגש לשאול אותנו מה עברנו, מה אנחנו חושבים או כיצד הדברים נראים מהצד שלנו.
אמרתי לו: “אתם מדברים כל כך הרבה על ישראל, אבל אנחנו נמצאים כאן לידכם ואף אחד מכם לא ניגש לשאול אותנו על הצד שלנו. אתם פשוט לא מתעניינים במה שיש לנו לומר”. השיחה התפתחה לעימות, אך בסופו אוקונור התנצל. בהמשך הציוץ גם נמחק.
לאורך כל האירועים קיבלו אנשי התקשורת האירים מהצד הישראלי יחס מכבד ומסביר פנים, וגם כאשר נזקקו למידע ולעדכונים הם קיבלו מענה. דווקא משום כך, הפער הורגש עוד יותר.
הלגרימסון: "אירלנד תשחק נגד ישראל"אף אחד לא מצפה מעיתונאי אירי להסכים עם העמדה הישראלית, ובוודאי שמותר להחזיק בדעות שונות ואף מנוגדות. אבל בחדר שבו ישראל הייתה אחד הנושאים המרכזיים, נותרה תחושה קשה מכך שאנשים שעסקו בה כל כך הרבה לא ביקשו אפילו פעם אחת לשמוע מיוזמתם את האנשים שהגיעו ממנה.