השאלה האם רכב חשמלי באמת אינו מזהם את הסביבה מעסיקה את תעשיית הרכב והארגונים הסביבתיים באופן נרחב בשנים האחרונות. התשובה לשאלה זו מורכבת ואינה מסתכמת ב"כן" או "לא" מוחלטים, שכן יש לבחון את המאזן הסביבתי של הרכב לאורך כל מחזור החיים שלו, מהפקת חומרי הגלם ועד למחזורו בסוף הדרך.
מבחינת פליטות ישירות בזמן הנסיעה, הרכב החשמלי אכן מציג יתרון מובהק וחד-משמעי על פני רכבי בנזין ודיזל. לרכב חשמלי אין צינור מפלט, והוא אינו פולט גזים חממה, חלקיקים רעילים או מזהמים לאוויר בעת נסיעה בכביש. נקודה זו משמעותית במיוחד באזורים עירוניים צפופים, שבהם שיפור איכות האוויר מקטין באופן ישיר מפגעים בריאותיים ומחלות נשימה בקרב האוכלוסייה.
עם זאת, שרשרת הזיהום של הרכב החשמלי אינה מתחילה על הכביש אלא בשלב הייצור, שבו הוא גובה מחיר סביבתי כבד בהרבה ממקבילו בעל מנוע הבעירה הפנימית. כריית חומרי גלם נדירים הדרושים לייצור הסוללות, כדוגמת ליתיום, קובלט, ניקל ומנגן, כרוכה בהרס מאזנים אקולוגיים, זיהום מקורות מים ושימוש מוגבר באנרגיה. תהליך הייצור של סוללת הליתיום-יון לבדו דורש כמויות משמעותיות של חום וחשמל, המובילות לפליטת גזי חממה בהיקף נרחב עוד בטרם נסע הרכב את הקילומטר הראשון שלו.
להתהליך הייצור יש מחיר סביבתי (בינה מלאכותית)היבט קריטי נוסף המשפיע על מידת “ירוקותו” של הרכב החשמלי הוא מקור החשמל המשמש לטעינתו. אם החשמל הזורם לעמדת הטעינה מופק בתחנות כוח הפועלות על פחם או גז טבעי, הזיהום אינו נעלם אלא פשוט מועתק מצינור המפלט של המכונית אל ארובות תחנת הכוח. במדינות שבהן רשת החשמל נשענת בעיקרה על דלקים פוסיליים, התועלת הסביבתית של הרכב החשמלי מצטמצמת, אם כי לרוב אינה מתבטלת לחלוטין בשל הנצילות האנרגטית הגבוהה של מנועים חשמליים.
מנגד, במדינות שבהן רשת החשמל מבוססת על אנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיית שמש, רוח או מים, המאזן הסביבתי משתפר באופן דרמטי. במצבים אלו, טעינת הרכב נעשית כמעט ללא פליטות פחמן, והיתרון של הרכב החשמלי בהפחתת טביעת הרגל הפחמנית הופך למשמעותי ביותר לאורך זמן. על כן, ניקיון החשמל במדינה שבה פועל הרכב הוא התנאי המרכזי למימוש הפוטנציאל הירוק שלו.
גם סוגיית הזיהום שאינו מגיע מצינור המפלט דורשת התייחסות, שכן כל כלי רכב פולט חלקיקים מזהמים כתוצאה משחיקת צמיגים ובלמים. רכבים חשמליים נוטים להיות כבדים יותר מרכבים רגילים בשל משקלה הרב של הסוללה, דבר שעלול להוביל לשחיקה מוגברת של הצמיגים ומשטחי הדרך. עם זאת, מערכות הבלימה הרגנרטיביות המותקנות ברכבים חשמליים מפחיתות את השימוש בבלמים המסורתיים, ובכך מקטינות את פליטת חלקיקי האבק מהבלמים עצמם.
צמיגי הרכבים החשמליים. הם הם דורשים התייחסות (בינה מלאכותית)אתגר סביבתי נוסף טמון בטיפול בסוללות לאחר שהן מגיעות לסוף חייהן השימושיים ברכב. סוללות משומשות מכילות חומרים כימיים רעילים ומתכות כבדות, שאם לא יטופלו כראוי, עלולים לחלחל לאדמה ולמקורות המים ולגרום לנזק אקולוגי חמור. תעשיית הרכב נמצאת בעיצומו של פיתוח תהליכי מחזור מתקדמים ושימוש משני בסוללות כמערכות אגירת אנרגיה ביתיות ותעשייתיות, אך פתרונות אלו עדיין נדרשים להתרחב לקנה מידה תעשייתי מלא.
כאשר משווים את סך הפליטות של רכב חשמלי לרכב בנזין לאורך מחזור חיים שלם, רוב המחקרים העדכניים מראים כי הרכב החשמלי עדיין מזהם פחות. אף על פי שתהליך הייצור שלו כרוך בפליטות גבוהות יותר, "חוב הפחמן" הזה מכוסה בדרך כלל לאחר מספר שנות נסיעה, בזכות היעילות האנרגטית של המנוע והיעדר פליטות ישירות. ככל שמקורות האנרגיה בעולם הופכים לירוקים יותר, כך הפער לטובת הרכב החשמלי הולך וגדל.
לסיכום, טענה כי רכב חשמלי אינו מזהם כלל אינה מדויקת, שכן ייצורו, טעינתו בסביבות מסוימות וטיפול ברכיביו כרוכים במחיר סביבתי לא מבוטל. עם זאת, בהשוואה לחלופה המסורתית של מנועי בעירה פנימית, הרכב החשמלי מהווה צעד משמעותי קדימה בצמצום פליטות גזי החממה ושיפור איכות האוויר, במיוחד כאשר הוא נתמך במעבר גלובלי לאנרגיות מתחדשות ומחזור יעיל.
הכותב שי לב שימש בעבר כעורך הראשי של אתר ONE ובימים אלו עורך את מדור האזור המוטורי באתר.
רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור האזור המוטורי? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את האזור המוטורי. נתראה בכתבה הבאה