המשחק האחרון של נבחרת ישראל מול אירלנד הציף שורה ארוכה של ליקויים, הן בצורת המשחק והן ברמת החשיבה. המרחקים בין השחקנים היו גדולים מדי, משחק הלחץ לא היה קיים, ולא ראינו חילוצי כדור לא בחלק ההגנתי ולא בחלק ההתקפי. הכול היה מקובע, צפוי ונטול יצירתיות. השאלה הגדולה לקראת המפגש הערב (21:45) מול קוסובו היא האם נראה מרן בן שמעון חשיבה מחוץ לקופסה, או שוב נחזה באותה שבלוניות מוכרת.
שלושה בלמים הם לא בהכרח פתרון קסם
בהרכב שצפוי לפתוח הערב, בן שמעון בחר לבצע זעזועים. אוסקר גלוך ורוי רביבו נותרו בחוץ, והמאמן הלאומי החליט לעלות במערך של שלושה בלמים. עד כה, מרכז ההגנה שלנו הפגין חולשה ברורה בשני המשחקים הראשונים. האם עיבוי העמדה בשחקן נוסף יסדר פתאום הגנה יציבה יותר ויאפשר הנעת כדור שקטה ומדויקת מאחור? יש לכך ספק גדול, בטח מול המגינים האיכותיים והמסוכנים של היריבה.
באופן אישי, הייתי ממשיך לפתוח עם רוי רביבו ולא ממהר לבצע התאמות והמצאות שמחייבות שעות רבות של אימונים ותרגול. שינויים קיצוניים יכולים לעבוד כשיש זמן לעבוד עליהם, אך בלוח זמנים צפוף של משחקי נבחרות, הניסויים הללו לרוב גובים מחיר כבד.
רן בן שמעון (ראובן שוורץ)בור באמצע: איפה הקשר האחורי?
הנבחרת תיפול או תצליח הערב על מרכז המגרש. הצוות המקצועי היה חייב להעמיד שלישיית קישור עם שחקן אחד פיזי וגרזן אמיתי לפני קו ההגנה. בפועל, בן שמעון אמור לפתוח עם איתן אזולאי, אליאל פרץ ודור פרץ. אף אחד מהם אינו קשר אחורי קלאסי, והשאלה היא איך בדיוק הציוות הזה יחזיק מעמד.
אזולאי מציג מתחילת העונה יכולת טובה במדי מכבי חיפה, אך הוא אינו אוהב לשחק מאחור, וכבר ראינו אותו משפיע הרבה יותר בעמדה מספר שמונה ומעלה. הדבר המרכזי שמרכז השדה חייב למנוע הערב הוא כניסות חופשיות של קשרי קוסובו עם הפנים קדימה לכיוון השער שלנו, תופעה שראינו מול האירים.
המערך הנכון ביותר היה 4-3-3 פשוט וברור, עם עוגן אחורי אמיתי ושני קשרים לפניו, דור פרץ באמצע ימין ואליאל פרץ באמצע שמאל.
דור פרץ (ראובן שוורץ)אלא שמבט על הסגל מגלה בעיה עמוקה בהרבה: מאז הפציעה של מוחמד אבו פאני, אין בסגל אפילו קשר אחורי טבעי אחד. מדובר בחוסר איזון צורם. לבן שמעון היו חודשים ארוכים להתכונן לליגת האומות, והנבחרת הייתה חייבת לבנות מענה לכל תרחיש, גם ליום שאחרי פציעה של שחקן מפתח. במערך 4-3-3 כל שחקן מתופקד בעמדתו הטבעית בלי בלבול, בעוד מערכים מורכבים מחייבים תיאום שכרגע פשוט אין זמן להטמיע.
המהירות באגפים והאומץ של בן שמעון
על פי התכנון, בן שמעון בחר לעלות במערך 5-2-3, שבשלב ההתקפי אמור לעבור לתצורת 4-5-1. אחרי שבמשחקים מול אוסטריה ואירלנד כמעט ולא ראינו משחק התקפי ראוי, בנבחרת בונים על המהירות של ליאל עבדה וענאן חלאילי שתעניק עומק ומחץ לחלק הקדמי. ההעדפה שלי הייתה לפתוח עם עבדה בחלק ההתקפי בצד ימין, מנור סולומון בצד שמאל, ולא הייתי פוסל שיבוץ של סולומון מאחורי החלוץ. כששאלתי על כך בסביבת הנבחרת נעניתי בתמיהה: "ממתי מנור הפך לחלוץ?". זו בדיוק אותה חשיבה שבלונית שצריך להשתחרר ממנה.
עבדה כבר שיחק בנבחרת כמגן, אך אז הוא כמעט לא הורגש התקפית, היכולת הזו שלו נעלמה. השאלה האם הערב, בן שמעון יעניק לו יותר חופש פעולה?
מנור סולומון (ראובן שוורץ)קוסובו היא יריבה מתעתעת. מול אירלנד היא הפגינה עליונות, בעוד מול אוסטריה נראתה פגיעה. נקווה שהערב נפגוש את הגרסה הפחות מרשימה שלה, כי מול קוסובו במיטבה אנחנו עלולים להסתבך קשות.
המבחן הגדול ביותר של בן שמעון הערב לא יהיה רק בבחירת 11 השחקנים שיעלו על הדשא, אלא בעיקר ביכולת התגובה שלו למה שמתפתח במגרש. אם כבר בדקות הראשונות יתברר שהמערך חורק ומרכז השדה נותר פרוץ, המאמן הלאומי חייב לחתוך ולהגיב מיד ולא לקפוא עד שריקת ההפסקה.
רן בן שמעון מדבר עם השחקנים לפני אימוןבכדורגל של ימינו, מי שמחכה למחצית כדי לתקן שגיאות מהותיות עלול למצוא את עצמו מחוץ לתמונה מוקדם מדי. במערך שבו בחר לשחק יש אלמנטים חיוביים לצד נקודות תורפה שעלולות לעלות ביוקר בגלל היעדר תרגול מספק. אני מאוד מקווה להתבדות, ושהערב נחגוג סוף סוף ניצחון ראשון של ישראל בקמפיין הנוכחי בליגת האומות.