אליה אוחנה, החלוץ בן ה-27, יודע שעוד יבוא הרגע ויגיע לליגות הבכירות בכדורגל הישראלי. הוא מאמין. נכון להיום, אחרי פציעה שעבר וחזר אחריה תחילה לליגה ב', רשום כיום בבית"ר נורדיה ירושלים, קבוצה שלא נותנת לו את הבמה הראויה. תוך כדי שמחפש את היעד הבא שלו, התפנה לשיחה עם ONE כשמדבר הוא על העבר, ההווה והעתיד שמצפה לו.
הירושלמי החל את דרכו במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים ושיחק גם במחלקת הנוער של הפועל ירושלים בהמשך הקריירה. בעונת המשחקים 2016/17 נרשם במחלקת הנוער של אבו גוש מבשרת ציון ותוך כדי גם קיבל דקות משחק בבוגרים, מליגה ג' דאז. אחרי הפציעות שעבר, חזר לאט לאט לכדורגל ונרשם בעונת 2023/24 בבית"ר רמת גן. מעונה שעברה רשום בבית"ר נורדיה ירושלים.
שחקן מחלקות הנוער של בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, שבתקופת הנוער הרבה תקוות נתלו בך. מה קרה בשנת 2017, ואיך אתה מסתכל היום על התקופה הזאת?
"ב-2017 קיבלתי החלטה שבמקום להמשיך בנוער, אני הולך לעשות שירות משמעותי בצה"ל. זאת הייתה החלטה שחשובה לי מאוד עד היום, ואני לא מתחרט עליה. במיוחד בתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אני מבין אפילו יותר כמה חשוב לתרום למדינה.
"במקביל, גם בצבא השתדלתי לשמור על עצמי ועל הכושר הגופני שלי. הכדורגל תמיד היה שם מבחינתי, גם אם באותה תקופה הוא נדחק הצידה. אני חושב שהשמירה על הכושר והעובדה שלא באמת ויתרתי על החלום הן גם מה שאפשרו לי בהמשך לחזור".
אחרי הפסקה חזרת לשחק כדורגל בעונת 2023/24. מה גרם לך לחזור, ומה החזיר לך את האמונה שאתה עדיין יכול להגיע רחוק?
"כשראיתי חברים שגדלו איתי במחלקות הנוער והמשיכו לשחק בליגת העל, זה בהחלט צבט לי. שאלתי את עצמי איפה אני יכולתי להיות אם הייתי ממשיך במסלול הרגיל. הרגשתי שאני נקרע בין שני דברים שהיו חשובים לי מאוד, השירות והתרומה למדינה מצד אחד, והחלום שלי להצליח בכדורגל מצד שני.
אליה אוחנה (באדיבות רועי קור)"החזרה לא הייתה פשוטה, אבל העבודה הקשה שעשיתי באופן פרטני, בין היתר יחד עם אודי בן שמחון, מאמן הכושר של בית"ר ירושלים, עזרה לי מאוד. גם החוויות שעברתי בצבא חיזקו אותי מבחינה מנטלית. הבנתי שאם אני באמת רוצה את זה, אין לי זכות לוותר לעצמי".
"כל אימון ומשחק היו הזדמנות להוכיח את עצמי"
לפני שנתיים היית חלק מהסגל של מכבי הרצליה תחת תומר קשטן. למרות שהיית בסגל, לא קיבלת הרבה הזדמנויות ודקות משחק. איך התמודדת עם התקופה הזאת?
"זאת הייתה תקופה לא פשוטה. הגעתי מליגה נמוכה וחזרתי לליגה הלאומית, אחרי שעבדתי קשה מאוד כדי להגיע לשם. באופן טבעי הייתה לי ציפייה שאקבל את ההזדמנות ואוכל להוכיח את עצמי. גם כשלא קיבלתי את הדקות שרציתי, החלטתי לא להוריד את הרגל מהגז. המשכתי לעבוד מעבר לאימוני הקבוצה, עבדתי עם מאמן כושר והקפדתי גם על התזונה שלי.
"תומר הוא מאמן מצוין והערכתי מאוד את העבודה תחתיו. בנוסף, פציעה ישנה שספגתי במהלך השירות הצבאי חזרה להציק לי בתקופה הזאת, וזה גם הקשה עליי. אבל אני מסתכל על התקופה הזאת כחלק מהדרך. היא לימדה אותי שגם כשאתה לא משחק, אתה חייב להיות מוכן לרגע שבו תגיע ההזדמנות".
בעונת 2025/26 חזרת למכבי הרצליה, הפעם תחת אלעד בראון. הגעתם להבנות עקרוניות ואלעד רצה שתמשיך בהרצליה תחתיו, והשתתפת במשחקי ההכנה מול בני יהודה, מכבי פתח תקווה וכפר קאסם. מה עבר לך בראש באותה תקופה?
"זאת הייתה אחת התקופות שבהן הרגשתי שאני מתחיל לקבל בחזרה את מה שעבדתי בשבילו. הגעתי לטרום העונה אחרי תקופה מאוד אינטנסיבית של אימונים, והשקעתי את כל מה שהיה לי. המשפחה שלי והחברים הקרובים תמכו בי מאוד לאורך כל הדרך.
אליה אוחנה. רוצה להגיע לגדולות (באדיבות רועי קור)"גם אנשים שהיו איתי בתוך המועדון נתנו לי הרבה כוח. רום אליאס, שהיה שחקן בהרצליה, וברק לביא, שהיה בעבר קפטן המועדון, דחפו אותי לאורך התקופה הזאת. מבחינתי כל אימון וכל משחק היו הזדמנות להוכיח את עצמי. אפילו משחק אימון הרגיש מבחינתי כמו משחק ליגת האלופות".
במשחקי ההכנה גם כבשת שער מרשים לחיבור מ-20 מטר. אלעד בראון החליט שהוא רוצה שתמשיך עם הקבוצה. עד כמה הרגשת באותה נקודה שהפריצה שלך סוף סוף מתקרבת?
"הרגשתי שאני מאוד קרוב. אחרי כל העבודה הקשה, פתאום הרגשתי שהדברים מתחילים להתחבר. לפני אותו משחק ברק אמר לי: 'אתה מקבל כדור, אתה בועט לשער ואתה מבקיע'. במהלך המשחק באמת האמנתי שאני יכול לעשות את זה, וכשהכדור נכנס לחיבור הייתה תחושה מדהימה.
"זה אמנם היה משחק אימון, אבל מבחינתי גם במשחקי הכנה אתה צריך להתייחס לכל פעולה ברצינות. אלה הרגעים שבהם אתה בונה את עצמך כשחקן. מאוד רציתי להמשיך במכבי הרצליה תחת אלעד בראון. הוא מאמן מצוין, וגם הצוות המקצועי במועדון היה מצוין מבחינתי".
בסופו של דבר זוהר קמינסקי רצה אותך בפרויקט שלו בבית"ר נורדיה ירושלים, ובחרת להגיע לשם. מה גרם לך לשנות כיוון?
"התייעצתי באותה תקופה עם הסוכן שלי, והרעיון היה להגיע לנורדיה, לעשות עונה טובה ולהשתמש בזה כקרש קפיצה חזרה לליגה הלאומית. זוהר קמינסקי נתן לי תחושה שהוא מאוד מאמין בי ורוצה שאהיה חלק מהפרויקט שלו. בנוסף, מדובר במועדון ירושלמי שאני מכיר ומחובר אליו. בדיעבד, זאת הייתה החלטה שקיבלתי מתוך רצון להתקדם בקריירה ולמצוא את הדרך שלי חזרה לליגות הגבוהות".
"אחרי שנתיים אני מרגיש שהגיע הזמן לאתגר הבא"
בשנתיים האחרונות, כולל העונה הנוכחית, אתה חלק מבית"ר נורדיה ירושלים. למרות שלא תמיד קיבלת את כמות הדקות שרצית, אתה ממשיך לעבוד קשה. מה מחזיק אותך ומניע אותך?
"בסופו של דבר, אני שחקן כדורגל ואני רוצה לשחק. מבחינתי הדבר החשוב הוא להמשיך להיות מוכן. היו תקופות שבהן הרגשתי שלא קיבלתי את ההזדמנות המקצועית שרציתי, ובעונה שעברה היו גם לא מעט שינויים וחוסר יציבות סביב הקבוצה. היו דברים מקצועיים שלא הסתדרו מבחינתי כפי שקיוויתי.
"בשלב מסוים גם רציתי להשתחרר ולהמשיך ליעד הבא שלי, אבל זה לא הסתדר, ולכן נשארתי והמשכתי לעבוד. אני לא רוצה להיכנס למקומות של האשמות. אני מכבד את המועדון ואת האנשים שבו, אבל אחרי שנתיים אני מרגיש שהגיע הזמן שלי לאתגר הבא".
בית"ר נורדיה דוגלת בקידום שחקנים צעירים ופיתוחם. אתה מרגיש שהמועדון היה חלק מהדרך שלך?
"נורדיה הוא מועדון טוב ויש בו אנשים טובים. אני מאוד מעריך אנשים כמו אלירן ממן ומשה בן הרוש, ויש לי הערכה לאנשים שעובדים במועדון. יחד עם זאת, אחרי שנתיים אני מרגיש שאני צריך להתקדם ולהגיע למקום שבו אוכל לקבל את ההזדמנות המקצועית שאני מחפש. אני מסתכל קדימה ולא רוצה להיתקע בעבר".
אליה אוחנה באימון מכבי הרצליה (באדיבות אלכסנדר בוך)אנשים רבים בירושלים ובכדורגל מכירים את היכולות שלך. אתה חלוץ בגובה 1.87 מ', פיזי מאוד, יודע לשחק כ-9 קלאסי, אבל גם מסוגל לעשות הרבה עבודה ולרוץ לאורך המגרש. איך היית מגדיר את סגנון המשחק שלך?
"אני לא חושב שיש לי סגנון אחד בלבד. אני מנסה להתאים את עצמי לדרישות של המאמן ולקבוצה שבה אני משחק. אני חלוץ פיזי, ואני יודע לשחק כ-9, אבל אני גם אוהב לעבוד בשביל הקבוצה, לרוץ, ללחוץ, לעשות תנועה ולפתוח שטחים. בסופו של דבר, אם המאמן מבקש ממני משהו מסוים, המטרה שלי היא לבצע אותו בצורה הטובה ביותר על המגרש".
היו לך לא מעט תחנות בדרך, פציעות, תקופות בלי דקות והמתנה להזדמנות. מה כל זה לימד אותך על עצמך כשחקן וכאדם?
"קודם כל, למדתי להאמין בעצמי גם כשדברים לא הולכים כמו שאני רוצה. אני מאמין בבורא עולם ומאמין שהדרך שלי עדיין לא נגמרה. כל מה שעברתי חיזק אותי וגרם לי להבין שהדבר היחיד שאני באמת יכול לשלוט בו הוא העבודה שאני עושה בכל יום.
"בתקופות קשות אני גם לוקח השראה מאנשים קרובים אליי. מיכאל אוחנה הוא חבר קרוב שלי, וגם הוא התמודד עם פציעות קשות ותקופות לא פשוטות, אבל לא ויתר. לראות את הדרך שלו נותן לי הרבה כוח. אני משתדל להקיף את עצמי בסביבה חיובית, במשפחה, בחברים ובאנשים שמאמינים בי ומרימים אותי. אני חושב שסביבה כזאת חשובה מאוד לשחקן שרוצה להתקדם".
הרבה אנשים אומרים שהם מכירים את היכולת שלך, אבל בבוגרים עדיין לא קיבלת את הבמה שאתה מאמין שמגיעה לך. מה חסר כדי שהפריצה הזאת תגיע?
"אני לא חושב שחסר לי משהו שאני לא יכול להשיג. אני צריך להמשיך לעבוד, להיות צנוע ולהיות מוכן. בכדורגל הכול דינמי. לפעמים אתה צריך רק הזדמנות אחת ומישהו שיאמין בך. אני מכיר מקרוב שחקנים שעשו את הדרך הזאת. ינון אליהו הוא חבר אישי שלי, ואני מכיר את הדרך שהוא עשה ואת העבודה שהוא השקיע כדי להגיע לליגות הגבוהות.
"זה נותן לי הרבה אמונה שהדרך מליגה א' לליגה הלאומית ומשם לליגת העל אפשרית. אני לא אומר שמגיע לי משהו בגלל הדרך שעשיתי. אני אומר שאני צריך הזדמנות אמיתית, ואם מאמן אחד יאמין בי וייתן לי אותה, האחריות תהיה עליי להוכיח את עצמי במגרש".
"מבחינתי זה עכשיו או אף פעם"
אתה כבר בן 27. האם דווקא עכשיו אתה מרגיש בשל יותר מתמיד לפרוץ?
"כן. אני מרגיש הרבה יותר בשל היום. עברתי דברים שלא עוברים בגיל 18 או 19, גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית. אני מכיר את הגוף שלי, יודע מה אני צריך לעשות כדי להיות בכושר, מבין את המשחק יותר טוב ואני מגיע עם הרבה יותר ניסיון. מבחינתי זה עכשיו או אף פעם".
אחרי כל מה שעברת, ההפסקה, החזרה לכדורגל, הפציעות והדקות שלא קיבלת, היו רגעים שבהם אמרת לעצמך "אולי הגיע הזמן לפרוש"?
"ברור שהמחשבות האלה עוברות בראש. אני בן אדם. אבל תמיד היו סביבי אנשים שהרימו אותי. המשפחה שלי, החברים שלי וברק לביא, שתמיד אמר לי: 'אליה, אני שיחקתי הרבה שנים בליגה הלאומית ואני יודע שאתה יכול להשתלב שם בזכות העוצמות שלך. אל תתייאש'.
"האמונה שלי בבורא עולם גם נותנת לי הרבה כוח. אני משתדל להקיף את עצמי באנשים חיוביים שמזכירים לי למה התחלתי. כל עוד אני מרגיש שיש לי מה לתת ושאני עדיין יכול להגיע ליעד שהצבתי לעצמי, אני לא רואה סיבה לוותר".
כשאתה מסתכל שנתיים-שלוש קדימה, איפה אתה רוצה לראות את עצמך? מה החלום שעדיין לא ויתרת עליו?
"אני רוצה לשחק בליגת העל. זה החלום שלי מאז שהייתי ילד, ואני עדיין מאמין שאני יכול להגיע לשם. אני מגיע עם הרבה רעב, אני חיובי בחדר ההלבשה, ואני מוכן לעשות את העבודה השחורה בשביל הקבוצה. בסוף כל שחקן צריך אדם אחד שיאמין בו וייתן לו הזדמנות. אם מישהו ייתן לי אותה, אני רוצה שהעבודה שלי על המגרש תהיה התשובה. בעזרת השם אני אגיע".