המעבר מהמגרש לקווים הוא אחד האתגרים המורכבים ביותר בכדורגל ונראה שדקל קינן כבר נמצא עמוק בתוך הפרק החדש בקריירה שלו. אחרי קריירה ארוכה כבלם, שכללה את מכבי חיפה, נבחרת ישראל וגם קדנציה באנגליה, קינן נכנס בשבוע שעבר לתפקיד המאמן הראשי של אורנג' קאונטי האמריקאית, בה שימש כמאמן קבוצת הנוער בשנתיים האחרונות.
אז נכון, קינן בן ה-42 עוד לא הודיע רשמית על פרישה ועדיין תפקד כמאמן שחקן בלוס אנג'לס פורס מהליגות הנמוכות, אך גם הוא מבין, שהמינוי הנוכחי ישפיע משמעותית על ההחלטה האם יודיע סופית על הפרישה, הודעה שעד היום מלווה ומטרידה אותו.
המינוי כאמור בא אחרי תקופה שבה קינן צבר ניסיון בצוות המקצועי של המועדון וכעת הוא מקבל לראשונה את המושכות כמאמן ראשי בליגה מקצוענית, כאשר הבכורה עברה ברגל ימין: קאונטי סיימה רצף של משחקים ללא ניצחון, גברה 0:1 דרמטי על פיטסבורג, כשהכובש היה גם הוא ישראלי, החלוץ יניב בזיני.
דקל קינן (אינסטגרם)מספר מחזורים לסיום העונה, הקבוצה שמרה על המקום המוביל לפלייאוף וקינן ירצה לסיים את העונה בצורה טובה, כדי אולי לקבל חוזה גם לעונה הבאה. הלילה, תפגוש קבוצתו את מונטריי ביי לעוד מבחן ותנסה לשפר עוד יותר את סיכוייה להשתחל לפלייאוף.
רגע לאחר המינוי, קינן התפנה לראיון מיוחד ל-ONE: תהליך המינוי, האם היה בטוח מהרגע הראשון שילך על המהלך, מה היה צריך להעביר לשחקנים, היכולת של החלוץ הישראלי שלו יניב בזיני ואילו מאמנים שאימנו אותו השפיעו על עיצוב האופי שלו על הקווים.
עוד מדבר קינן על מועד הפרישה הסופי, מדוע לא הצטרף למכבי חיפה אך כן כמאמן ראשי באורנג' קאונטי, ההופעה של נבחרת ישראלית מול אירלנד ואיך פותרים את בעיית הבלמים בישראל.
דקל קינן (הטוויטר של לאס וגאס לייטס)דקל, ספר קצת על השתלשלות העניינים שהובילה למינוי.
"אימנתי את הנוער של אורנג' קאונטי בשנתיים האחרונות ובתחילת השנה הייתי עוזר המאמן של קבוצת הבוגרים. אבל אני והמאמן הראשי היינו שונים בתפיסה שלנו וביקשתי להישאר רק בנוער. אמרתי שלטובת הקבוצה עדיף שיביאו עוזר אחר כי אנחנו לא משדרים על אותו הגל ואני רוצה שתהיה לו תמיכה אמיתית אז ביקשתי להישאר רק עם הנוער. אני חושב שהם העריכו את הכנות שלי. הבוגרים פתחו את העונה בצורה טובה, מדובר במאמן טוב. אבל בחודשיים האחרונים הם נכנסו לתקופה רעה והקש ששבר את גב הגמל היה ההפסד 6:0 בשבוע שעבר. הג'נרל מנג'ר פנה אליי ואמר לי שהוא רוצה שאוביל את הקבוצה עד סוף העונה".
"במקביל אני גם מאמן שחקן בקבוצה מהליגה הנמוכה, הלוס אנג'לס פורס. זו לא משרה מלאה, אבל הצלחתי לשלב כל עוד אימנתי רק בנוער. ברגע שהג'נרל מנג'ר שאל אם אוכל להוביל את אורנג' קאונטי, אמרתי שאהיה לויאלי למערכת מבלי לדרוש שום דבר לעונה הבאה. ברגע שהמועדון צריך אותי, הבנתי שזה הזמן שלי לעזור וגם לצבור ניסיון תוך כדי".
אז מה התוכניות?
"עד סוף העונה אהיה רק עם אורנג' קאונטי. העוזר שלי בלוס אנג'לס פורס ייקח אחריות, נשארו מעט משחקים. לגבי הנוער של אורנג' קאונטי, העוזר שלי שם ובגלל שהמשחקים הם ברביעי בערב, אני כן על הקווים במשחקים עצמם".
איך זה להיות מאמן? זה כולל תחומי אחריות נוספים.
"זה משהו שאני מאוד מוכן אליו. אמנם בפורס זה בעצימות נמוכה יותר וכו', אבל זה משהו שאני התכוננתי אליו. בגלל זה רציתי לאמן את הנוער של אורנג' קאונטי, להכיר את השטח ולהתחיל מלמטה. זה הכין אותי למצב הנוכחי ואני מרגיש מוכן ובשל".
דקל קינן חוגג (צילום מסך)ישר אמרת כן?
"ידעתי שכשהמועדון צריך אותי בתקופה הזו, אני צריך להישאר לויאלי וזו גם יכולה להיות חוויה טובה בשבילי כדי לצבור ניסיון. ברגע שהג'נרל מנג'ר רצה שאוביל את הקבוצה, ידעתי שאני לוקח את זה".
כי היו לך התעניינויות כאלה ואחרות בעבר.
"נכון, בעיקר מהארץ, ממכבי חיפה. למה פה כן ושם לא? גם את מה שקורה עכשיו לא תכננתי. זה לא שסירבתי למכבי חיפה כי לא רציתי, אלא כי הטיימינג לא הרגיש לי נכון. פה אני גם מאמן ראשי וזה אמנם רק לחמישה משחקים, אבל זה לא משהו שתכננתי או שדרש ממני מעבר של כל המשפחה. סירבתי למכבי חיפה בעיקר בגלל הטיימינג ולא כי חלילה הייתי אנטי".
עם מי התייעצת לגבי המינוי הזה?
"אבא שלי כמובן הוא הטלפון הראשון. התייעצתי כמובן עם המשפחה, אבל זה הרגיש לי שאני צריך ללכת על זה. אמרתי להם שאני צריך לחשוב על זה יום או יומיים אבל היה לי ברור שצריך להיות מוכן לזה ושאני בשל. הדבר היחידי שטיפה עצר אותי שעכשיו לא אוכל להיות מאמן שחקן בלוס אנג'לס פורס אלא רק מאמן".
עכשיו כשאתה מתחיל לאמן. ממי אתה יכול להגיד שלמדת והיווה השראה עבורך?
"ההשפעה של רוני לוי היא הכי גדולה, אבל אני יכול להגיד שלמדתי המון גם מגיא לוי וגם מאלישע לוי. כמובן גם מהמאמנים שעברתי באנגליה והניסיון שצברתי. אני מנסה להביא את עצמי. רוני לוי מאמן מאוד יסודי והדברים הקטנים חשובים לו, אז למדתי על מה להתעקש ועל מה לא. הדרישות שלו מאוד גבוהות באימונים. גיא לוי היה מדבר איתי הרבה ואומר לי שיש סגל של 25 שחקנים, כשכל שחקן הוא שונה וצריך לגשת אליו שונה. אספתי מכל מיני מאמנים דברים קטנים. מאלישע למדתי את היכולת להתחבר לשחקנים ולתת את המושכות לשחקנים המרכזיים, לתת להם להרגיש משמעותיים".
רוני לוי (רדאד ג'בארה)ואז הגיע משחק הבכורה בו ניצחת בצורה דרמטית. היה לחץ מסוים לפניו?
"היה לחץ, כי קודם כל הקבוצה הייתה במצב רוח לא טוב וזה מאוד בלט מהאימון הראשון. השתדלתי לא לסבך את העניינים: הדרישות שלי היו מאוד בסיסיות ומאוד ישירות. לא נכנסתי עמוק מדי, אבל ברור שהיה לחץ, לחץ כיפי של רצון לנצח".
ועליך באופן אישי? הרי זו הזדמנות עבורך לפתוח לעצמך דלתות.
"כרגע אני לא מסתכל על זה ככה אבל זאת המציאות של המקצוע שלנו. אני לא מתעלם מזה. לא יצא לי לחשוב על זה כ"כ הרבה לעומק כי בשבוע הראשון כל הדגש שלי היה על אווירה טובה, על ליצור אווירה תחרותית ובריאה במועדון".
כבר מצאת שם את הדקל קינן שלך? השחק המחויב הזה, עם החולצה במכנס והפקקים?
"בכל קבוצה אתה צריך למצוא את המנהיגים ואת השחקנים שאתה יכול לתת להם את המושכות, כאלה שלא מורידים את הראש גם כשלא טוב. בלי קשר אליי, זה סוג השחקנים שאני צריך. יש לנו אחד, הקפטן שלנו".
באופן סימבולי, מי שהביא לך את הניצחון במשחק הבכורה הוא החלוץ הישראלי יניב בזיני.
"כן זה כאילו מכתוב. עוד לפני שהוא חתם אני הזכרתי את השם שלו, היה לי חלק בהגעה שלו. ברור שאני לא מקבל החלטות, אבל הייתי מאוד בעד להביא אותו. לא הכרתי אותו אישית, אבל ראיתי אותו בליגה השלישית והמלצתי להביא אותו כששאלו אותי עליו. ברגע שהוא הגיע הסיטואציה הייתה שאני רק עם הנוער, היינו נפגשים הרבה והוא היה מגיע אליי לפעמים לאכול ארוחות שישי. היינו עושים חגים ביחד לפעמים וביחסים טובים בלי קשר לזה שהפכתי למאמן שלו. הוא פשוט היה ישראלי שהגיע לבד ולא הכיר אף אחד וחיברתי אותו לאנשים בבית חב"ד. אני אוהב אותו ואנחנו חברים בלי קשר. עכשיו אני מאמן שלו והדרישות הן כמו מכולם".
דקל קינן בלוס אנג'לס פורס (באדיבות המועדון)מה אתה יכול לספר עליו? אנחנו מכירים שחקנים שלא מצאו את עצמם בישראל ופתאום פרחו בארה"ב.
המסלול של בזיני הוא קצת שונה כי הוא היה בראשל"צ בליגה הלאומית. הוא נפל בין הכיסאות ועבר לשחק בקולג' בארה"ב, שם הרמה היא טובה. הוא נתן המון גולים בקולג'ים, שבר שיאים ולקח שם אליפות שזה מאוד קשה. פשוט אחרי הקולג'ים הוא היה קצת מבוגר מהשחקן האמריקאי, אז הוא מצא קבוצה רק בליגה השלישית. הוא נתן שם גולים ואורנג' קאונטי הביא אותו. אני מאוד אוהב אותו ובטוח שברמות האלה הוא ייתן גולים".
"גם בארץ הוא יכול לתת גולים: הוא חלוץ חזק עם סיומת טובה גם ברגל וגם בראש, הוא לא פראייר בכלל. אני חושב שיעשו חכם קבוצות בארץ אם יסתכלו עליו. הוא חלוץ מאוד מעניין עם יכולות טובות. גם הגול שהוא הבקיע השבוע היה גול של יכולת אישית. אני חושב שהוא מספיק טוב גם לליגת העל, הוא שחקן שייתן גולים בכל מקום שהוא ישחק".
מה יותר קשה? מאמן או שחקן?
"קודם כל הרבה יותר כיף להיות שחקן, זו העבודה הכי טובה בעולם ואני אפילו לא קורא לזה עבודה. אתה מכין את עצמך למשחק, אתה יודע מה אתה יכול וצריך לעשות. מאמן? אני בתחילת הדרך, אבל יש בזה משהו נחמד לגעת ב-25 שחקנים שונים עם סגנון אחר ואישיות אחרת. אתה צריך להצליח להגיע אליהם בדרכים שונות וזה אתגר שאני מאוד אוהב".
"בסופו של דבר אתה עומד על הקווים ויש לך יכולת להשפיע עם חילופים והוראות, אבל אני לפעמים מוצא את עצמי צועק ואף אחד לא שומע. אני חושב שמשחק הכדורגל הוא משחק לשחקנים קודם כל. כמאמן אני יכול לתת להם אינפורמציה, לכוון אותם, לתת כלים במהלך השבוע. אבל ברגע שמתחיל המשחק זה משחק של שחקנים".
תקביל לי את הרמה של ליגת ה-USL האמריקאית (הליגה השנייה) לכדורגל הישראלי?
"הליגה מאוד השתפרה. אני חושב שאולי יהיה קשה להתמודד עם הקבוצות הגדולות בארץ, אבל זו רמה שנעה בין הפלייאוף העליון בליגה הלאומית לפלייאוף התחתון בליגת העל. ג'וש כהן הגיע מקבוצה מהליגה השנייה וסיים כשחקן העונה. ווילסון האריס נתן גולים במכבי פ"ת ובמכבי נתניה הגיע מהליגה השנייה. ברור שזה קשור להתאקלמות ואי אפשר לדעת מראש איך זה ילך, אבל יש לא מעט שחקנים מה-USL שאני בטוח שיצליחו בארץ".
יכול להיות שפה בישראל עדיין לא מספיק מעריכים את הכדורגל בארה"ב? או לא מספיק נחשפים אליו?
"אני חושב שזה גם המרחק הגיאוגרפי והשעות ההפוכות. זה מאוד בולט שהכדורגל הוא לא הספורט המוביל בארה"ב וזו גם הליגה השנייה בסופו של דבר. אין יותר מדי חשיפה, אבל המון קבוצות באירופה התחילו להסתכל על השוק האמריקאי. לפני חצי שנה עבר שחקן צעיר מאורנג' קאונטי בשם פדרו גימראייש לפרנקפורט הגרמנית. השוק הזה נפתח ונחשב כיום. אמנם זה לא הטופ, אבל קבוצות באירופה מסתכלות על השחקן האמריקאי".
נמנעת ממפגש עם הסוכן שלך לשעבר, איתמר קינן, שמשמש כמנהל המקצועי של ניו מקסיקו יונייטד. הרי שתי הקבוצות כבר נפגשו בעונה הסדירה.
"חכה, אולי זה עוד יקרה. ניו מקסיקו עושים עונה מצוינת, כל הכבוד גם לאיתמר וגם למאמן שאני מאוד אוהב ומעריך. הם משחקים כדורגל טוב, יש קבוצות שרואים את ה-DNA שלהן וניו מקסיקו נחשבת לקבוצה מאוד אטרקטיבית. איתמר מכיר את השוק האמריקאי, מהטובים שיש אולי בשוק. הוא מכיר כל שחקן, הוא בנה את הקבוצה הזאת ומאוד מוערך פה גם ע"י השחקנים וגם ע"י המועדונים".
דקל קינן ושחקניו (הטוויטר של לוס אנג'לס פורס)בסוף יש פה בן אדם שהוא מנהל מקצועי בארה"ב ומצליח, אבל בישראל זה קצת זוכה להתעלמות.
"כי חלק גדול מהחיים המקצועיים שלו הוא העביר בארה"ב. פה הוא מאוד מוערך, הוא הביא מאמן שעבד תחתיו בניו מקסיקו והיום מאמן ב-MLS. יש אצלו התקדמות: הוא לא פראייר כי הוא היה סוכן, מכיר את השוק ובונה קבוצות. אני לא יודע כמה חשובה לו החשיפה בארץ, אבל פה הוא איש מקצוע מצויין".
זה שאתה עכשיו מאמן, זה אומר שהחלטת עכשיו סופית שזה מה שתרצה לעשות אחרי הפרישה הרשמית? בעבר אמרת שלא תהיה בתפקיד עם עניבה, אבל לא החלטת סופית מה תרצה לעשות…
"אני יכול להגיד שכשחקן בכל בוקר שהתעוררתי חשבתי על איך להיות יותר טוב, מה לשפר, איזה כיף שיש אימון. זה כל פעם היה מעסיק אותי ואני חולה על זה. כמאמן אני עדיין מנסה למצוא את הנישה שלי: ברור שיש לי המון להשתפר, אבל אני עדיין עובד כדי לייצר את הטירוף שהיה לי כשחקן. אני מעריך שזה יקרה ברגע שאקבל החלטה לסיים לשחק. אני אמנם לא משחק היום בליגה מקצוענית, אבל הטירוף של להשתפר כל הזמן קיים בי. אני מאוד נהנה לאמן, אבל אני עדיין מחפש לקבל את התשוקה שהייתה לי כשחקן".
אז זה עוד לא אול אין על להיות מאמן?
"תראה, זה הכיוון. אני בסוף מאמן את הנוער כבר שנתיים אז זה הכיוון שאני רוצה. אני כן חושב שהייתי צריך להתחיל מלמטה: לא רציתי לדלג ולהתחיל מקבוצת בוגרים, אני כן חושב שאני צריך ללמוד ולהשתפר. הכיוון הוא להיות מאמן וזה מה שאני רוצה לעשות".
והשאלה הקשה: מתי נראה פוסט פרישה?
"זה בדרך. גם עכשיו כשאני מאמן את אורנג' קאונטי, זה אומר שאני שם את לוס אנג'לס פורס בה אני גם משחק בצד וזה הרגיש לי טבעי. אני עושה קורס הכנה לפרישה כבר שנתיים, אבל אני לא יכול להגיד לך שהחלטתי סופית שאני פורש. ברור שזה גם תלוי במה יקרה עם אורנג' קאונטי. זה בדרך לשם, אני כבר שנתיים בדרך לשם וכל פעם אני אומר עוד משחק ועוד שנה".
כמה זה קשה?
"מאוד, זו האהבה הכי גדולה שלי. החשיפה לא מעניינת אותי, הרי אני משחק בליגות הנמוכות ועדיין חולה על זה. מבחינה פיזית אני יכול לשחק: אמנם לא בכל משחק 90 דקות, אבל ברגע שאני מאמן שחקן אני יכול לווסת את זה. ברור לי שמבחינת העתיד המקצועי שלי כמאמן, זה שאני ממשיך לשחק לא עוזר לי. אני צריך לקבל החלטה אם אני רוצה לאמן בליגה מקצוענית כמו עכשיו, זה לא יכול להיות גם וגם".
דקל קינן (אינסטגרם)אז המינוי יעשה את ההחלטה בשבילך?
"זאת המציאות".
גם הילד שלך משחק.
"כן, הוא בן 14 ומתקדם לאט לאט, גם כשהיינו בקיץ הוא התאמן קצת עם מכבי חיפה. הרמה במחלקת הנוער של מכבי חיפה לדעתי גבוהה מהרמה במחלקת הנוער בה הוא מתאמן פה. אבל הוא מתפתח, מתקדם, אוהב את המשחק מאוד ואני על תקן אבא תומך. זה קצת יותר מהנאה כבר, אלו ארבעה אימונים בשבוע, הוא משקיע ורואים שהוא עושה את זה עם תשוקה. אבל יש כ"כ הרבה משתנים בדרך. אני בגיל 14 רק הצטרפתי למכבי חיפה, היו איתי כוכבים שכולם חשבו שיגיעו לבוגרים ובסוף מעטים הגיעו".
"דווקא אני, שהייתי השחקן הכי פחות מוכשר, הגעתי לבוגרים. כל אחד מתפתח אחרת וקשה לנבא מי יהיה שחקן. הוא אוהב את זה ומשקיע בזה: יש המון ערכים בספורט קבוצתי כמו חיים ספורטיביים, שינה בזמן, הקשבה למאמן. אני אבא תומך וגם הבת שלי בת ה-11 משחקת. כדורגל הנשים בארה"ב מאוד מפותח. שניהם משחקים גם בלמים, כנראה במשפחה אנחנו לא יכולים לעשות משהו אחר (צוחק)".
אני חוזר למכבי חיפה יותר מהזווית המקצועית.
"אני אגיד לפני זה שאני ביחסים טובים איתם. אני חושב שבטיימינג הנכון זה יקרה, באופן טבעי אני רוצה שזה יקרה. אני קודם כל אוהד, דיברתי בתחילת העונה עם אנשים אבל מרגע שהתחילה העונה פחות. קצת קשה לתת טיפים מרחוק כי אני לא יודע בדיוק מה הולך איתם. בתחילת העונה ליאור (רפאלוב) שאל מה הסיטואציה איתי. אפילו לא דיברנו באופן ספציפי על איזשהו תפקיד: דובר בהתחלה על מחלקת הנוער ואז בהמשך להשתלב כאחד העוזרים בקבוצה הבוגרת. זה לא הגיע ממש לדין ודברים, כי החלטתי שכרגע זה לא הזמן הנכון לחזור לארץ".
איך אתה רואה את העבודה של ליאור רפאלוב כמנהל מקצועי?
"קודם כל הוא צבר המון ניסיון בבלגיה. מהשיחות שלי איתו זה נראה שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. איפשהו הוא נזרק למים העמוקים ישר אחרי שהוא פרש. אפרופו פרישה: הוא פרש אחרי שעשה עונה מצויינת ומבחינה פיזית אני בטוח שהוא עוד יכול לשחק. הוא לומד תוך כדי תנועה".
קטן, רפאלוב וקינן חוגגים (עמית מצפה)נסיים עם נושא הנבחרת, במדיה שיחקת לא מעט. איך אתה רואה את המשחק הלא טוב מול אירלנד.
"היה חסר לי רוע. האירים היו טובים מאיתנו, לא נשקר לעצמנו, אבל היו חסרים לי שחקנים רעים שישחקו אגרסיבי וחזק. אני בטוח שהשחקנים רצו, אבל היו חסרים לי שחקנים שישימו את הגוף אחרי שהכדור עובר. דקה לפני זה האירים הורידו את הראש בהמנון וכאב לי לראות את זה. השחקנים שבנבחרת טובים אין ספק, אבל היה חסר לי שחקנים רעים שקשה לשחק נגדם, שסיוט לשחק נגדם. אני לא אוהב לדבר על עצמי יותר מדי, אבל המחמאה הכי גדולה שהיו נותנים לי היא ששחקנים לא אוהבים לשחק נגדי. זה היה משחק קלאסי להראות אופי כזה, להיות שחקן רע במובן הטוב של המילה".
משחק כזה הוא מסוג המשחקים שאתה אומר שבא לי להיות שם?
"הייתי על הספה עם סטופקס (צוחק). הייתי מת לשחק, אני חושב שכל שחקן או אפילו אזרח במדינה רצה לשחק וזה טבעי. כל מי שהוא קצת פטריוט".
הופתעת מהאנטישמיות? הרי שיחקת בקרדיף, שהיא קרובה לאירלנד.
"תראה, השחקן שנתן את הגול ונישק את הסרט השחור משחק בקרדיף עכשיו. אבל בזמנו לא הרגשתי שום אנטישמיות. יש שם קהילה ישראלית, קיבלו אותי מאוד יפה וזה לא עניין אף אחד. אבל מה שקורה עכשיו נובע מבורות: אנשים מוצאים טרנד לצעוק משהו, רואים איזשהו סרטון של 15 שניות בטיקטוק וחושבים שהם מבינים את כל הקונפליקט".
שחקני נבחרת ישראל (רויטרס)"אני לא מרגיש את זה פה ביומיום, אבל זה לגמרי נמצא מתחת לפני השטח. אני גאה להגיד שאני ישראלי, אף פעם לא הסתרתי את זה. 90% מהאנשים מגיבים תגובה חיובית ובקרב ה-10% הנוספים או שזה לא מעניין אותם או שהם לא אוהבים את זה. אני לא מסתיר את הזהות שלי כישראלי ומאוד גאה בזה".
איך פותרים את בעיית הבלמים בנבחרת?
"באנגליה, לפחות פעמיים בשבוע היו לוקחים את שחקני ההגנה ועובדים איתם 50-60 פעמים על פעולות הגנה ומפרידים את החוליות. שחקן היה מגיע למשחק לאחר שהוא עשה המון פעולות. אני לא חסיד גדול של להעביר קשר אחורי לעמדת הבלם. באופי שלו, לבלם קודם כל יש שנאה לקבל גולים. היום ברור שהדרישות מבלם הן גם שיידע להניע כדור טוב ולדחוף את הכדור בין הקווים אבל מבחינתי הבסיס של שחקן הגנה הוא השנאה לקבל גולים. לשים את הגוף מתי שצריך, לסבול כשצריך, לזנק לכדור ולעשות גליצ'ים".
"צריך לעבוד עם שחקנים צעירים על פעולות הגנה באופן יותר תדיר. לא להגיע למשחק ואז הבלם יתמודד בפעם הראשונה עם קרוס או כדור עומק. אני חושב שצריך לעשות את זה לפחות פעמיים בשבוע ולעבוד על פעולות הגנה ספציפיות שיקרו במהלך המשחק. לקחת את שלושת או ארבעת השחקנים המובילים מקבוצות, אפילו לרכז אותם איפשהו. האימון עצמו יכול לקחת חצי שעה ולא צריך לקחת שעתיים, אבל שחקני הגנה צעירים צריכים לחזור על כמה שיותר פעולות לאורך השבוע. לגדל אותם כשחקני הגנה באופי".