לקראת המפגש בין אירלנד לישראל בליגת האומות, הרב הראשי של אירלנד, יוני וידר, התייחס לסערה הגדולה שליוותה את צמד המשחקים בין הנבחרות וטען כי דווקא ההזדמנות למפגש בין ישראלים לאירים הייתה יכולה להיות הדבר החיובי ביותר שייצא מהם. לדבריו, לאחר כל הקריאות לחרם והדיון הציבורי, המשחקים בכל זאת מתקיימים, אך המפגש שהיה אמור להיערך בדבלין הועבר לסרביה ויתקיים ללא קהל.
וידר הזכיר כי חודשים לפני ההגרלה פנתה ההתאחדות האירית לאופ"א בדרישה להשעות את ישראל מהמפעל, אך אף התאחדות אחרת לא הצטרפה ליוזמה והניסיון לא צלח. לאחר מכן הוגרלו דווקא שתי הנבחרות זו מול זו, ובאירלנד התפתח קמפיין שקרא לנבחרת להחרים את המשחקים. לדבריו, שחקנים אירים אף נדרשו שוב ושוב להביע את עמדתם בנושא.
הרב הראשי סיפר כי בתחילה דווקא קיווה שהמשחק בדבלין יאפשר לאלפי ישראלים להגיע לאירלנד ולפגוש את המקומיים מחוץ להקשר הפוליטי. ״כדורגל יכול להוציא מאיתנו גם את הטוב ביותר וגם את הרע ביותר״, כתב, והסביר כי יריבויות ספורטיביות יכולות להפוך לחלק ממחלוקות רחבות יותר, אך באותה מידה המשחק מסוגל ליצור שפה משותפת בין אנשים ממדינות ומרקעים שונים.
שחקני אירלנד חוגגים (רויטרס)לדבריו, מפגש פשוט בין אוהד אירי לישראלי בפאב יכול להתחיל משיחה על כדורגל ולהתפתח במהרה לשיחה על עבודה, משפחה והחיים בישראל. הוא נתן כדוגמה אב ישראלי שמספר על החשש שילדיו יצטרכו בעתיד לשרת בצבא ולסכן את חייהם, לצד אמונתו כי ישראל זקוקה לצבא כדי להגן על משפחתו. ״רק באמצעות שיחה עם אנשים בעלי השקפות שונות אפשר לגלות משהו עמוק, מורכב ואנושי יותר מאחורי התווית״, כתב.
״הסגל הישראלי כולל גם אזרחים פלסטינים של ישראל״
וידר מתח ביקורת על האופן שבו ישראל מוצגת בשיח הציבורי באירלנד וטען כי קולם של ישראלים מן השורה כמעט אינו נשמע. לדבריו, החששות, הטראומות והדילמות שלהם אינם מקבלים מספיק מקום, וכאשר הקולות הללו נעדרים מהשיח קל יותר להפוך את הישראלים לקבוצה מופשטת במקום לראות את האנשים שמאחוריה.
הוא התייחס גם להרכב שתי הנבחרות כדוגמה למציאות המורכבת יותר מהחלוקה בין שני צדדים. וידר הזכיר את פין עזאז, יליד אנגליה שמייצג את אירלנד בזכות אביו שנולד בקורק, ושדיבר בגאווה גם על היותו חצי ישראלי מצד אמו. ״עבורו, כמו עבור אירים-ישראלים רבים, שתי הזהויות הללו מתקיימות זו לצד זו״, הסביר.
פין עזאז (ראובן שוורץ)במקביל הדגיש הרב הראשי כי ״הסגל הישראלי כולל מספר אזרחים פלסטינים של ישראל״, וטען כי העובדה הזו כמעט שלא הוזכרה בסיקור הנרחב בתקשורת האירית. לדבריו, הדבר מקשה על הצגת הסיפור כשני עמים הניצבים בצורה מסודרת זה מול זה וממחיש מדוע חשוב לקיים מפגשים ושיחות: ״פגשו ישראלים. דברו איתם. הקשיבו להם. תאתגרו אותם אם אתם רוצים, שתפו אותם במה שאתם חושבים על עזה או על צה"ל, והיו מוכנים לשמוע כיצד הדברים נראים מהצד שלהם״.
לסיום הביע וידר צער על כך שהמשחק שאמור היה להפגיש בין אוהדים ישראלים לאירים בדבלין יתקיים לבסוף בסרביה ומאחורי דלתיים סגורות. ״לא משנה איך מסתכלים על זה, הסאגה הזאת הסתיימה בצורה רעה. למרות כל הרעש, המשחקים מתקיימים. בינתיים, הדבר החיובי ביותר שיכול היה לצאת מהמשחק של מחר, האפשרות למפגש, אבד״. לדבריו, ייתכן שהתקווה שלו לחיבור אנושי הייתה מלכתחילה בלתי אפשרית לנוכח האווירה, ״אבל גם על כך צריך להצטער. לכל הפחות, היה ראוי לתת לזה הזדמנות. במקום זאת, הדלת נסגרה הרבה לפני שהכדור בכלל נבעט״.