נובאק ג’וקוביץ’ עשה זאת שוב: הטניסאי הגדול בהיסטוריה ניצח את דה מינור בגמר בייג׳ינג והוסיף עוד גביע לאוסף, אבל הפעם המשמעות גדולה בהרבה מ-500 נקודות דירוג. אחרי יותר משני עשורים בצמרת, אינספור קרבות ומי שכבר קראו לו לפרוש, ג׳וקוביץ׳ הוכיח שוב שהוא פשוט לא מוכן לוותר.
יש תארים שנמדדים לפי היוקרה של הטורניר, ויש כאלה שנמדדים לפי הסיפור שמאחוריהם. התואר ה-102 של ג׳וקוביץ׳ בבייג׳ינג שייך ללא ספק לסוג השני. טורניר 500 נקודות בלבד, טורניר שלא מתקרב בגודלו לגראנד סלאם. ועדיין, בגיל 39, הוא הצליח להפוך אותו לאחד התארים הגדולים והמרשימים בקריירה שלו.
כי בשלב הזה של הקריירה, כל גביע של הסרבי הוא הרבה מעבר לעוד שורה בסטטיסטיקה. אחרי יותר משני עשורים של טניס מקצועני, מאות משחקים, אינספור טיסות, פציעות, כאבים ושחיקה מצטברת, הגוף כבר לא מתאושש כמו פעם. ועדיין, הרצון לנצח נשאר כמעט בלתי נתפס.
נואבק ג'וקוביץ' חוגג בבייג'ינג (רויטרס)ספורטאי מסוג אחר
ג׳וקוביץ׳ הוא ספורטאי מסוג אחר. מיוחד, עקשן, בלתי שביר כמעט, ובעיקר כזה שלא מוכן לוותר. לאורך השנים כבר היו מי שקראו לו לפרוש. אחרי תקופות קשות, פציעות ורגעים שבהם נראה שהקריירה התחילה לדעוך, כבר נשמעו לא מעט קולות שטענו שהגיע הזמן לעצור.
גם אחרי ההתפרקות המתוקשרת בארצות הברית היו מי שכבר הסתכלו עליו כעל מי שנמצא בדרך החוצה. אלא שג׳וקוביץ׳ מעולם לא קיבל את הסיפור הזה. בכל פעם שהדלת נסגרה, הוא מצא דרך לפתוח אותה מחדש.
יש משחקים שבהם הוא אפילו נראה על סף קריסה. אפילו לפעמים הוא מקיא במנוחה בין המשחקונים, מתמודד עם כאבים ותשישות, ועדיין חוזר למגרש וממשיך להילחם. זו לא רק יכולת גופנית. זו היכולת המנטלית להחליט שגם כשהגוף אומר לעצור, המשחק עדיין לא נגמר.
נובאק ג'וקוביץ' מתקשה (IMAGO)גם הדור הבא לא הצליח לעצור אותו
ברבע הגמר חיכה לו אלכסנדר זברב, שנמצא בשיא הקריירה שלו, מלא בביטחון ואחרי שתי זכיות בגראנד סלאם השנה. ג׳וקוביץ׳ נקלע לפיגור, אבל שוב הוכיח שהניסיון שלו הוא נשק בפני עצמו. הוא ביצע קאמבק מפואר והמשיך הלאה.
ואז הגיע חצי הגמר, שהפך לסערה בפני עצמו. דניל מדבדב חבט כדור אל היציע בתסכול, פגע בצופה וספג הפסד טכני. ג׳וקוביץ׳ מצא את עצמו בגמר, בסיטואציה אירונית במיוחד עבור מי שחווה בעצמו פסילה בעקבות פגיעה בצופה באליפות ארצות הברית בשנת 2020.
מול דה מינור בגמר הוא כבר השלים את המסע. בלי צורך להוכיח דבר לאף אחד, הוא עשה שוב את מה שהוא עושה כבר יותר משני עשורים: מצא דרך לנצח.
ג'וקוביץ' סובל (רויטרס)כולל נקודה לפנתאון וכל כך אופיינית לו, כזו שאפילו הזכירה את הסרבי הגדול בשיאו. התמתחות, הגנה פנומנלית, קריאת משחק ולקינוח באק-הנד חד כמו סכין לאורך הקו במהלך מיני שפגט. אתלט על.
102 תארים, אבל הסיפור הוא הרבה יותר גדול
המאזן המושלם שלו בבייג׳ינג, 0:34, הוא עוד נתון מדהים בתוך קריירה מלאה בנתונים בלתי נתפסים. אבל הוא לא הסיבה שהתואר הזה כל כך מיוחד.
הסיבה היא הגיל. 39 ו-5 חודשים אם נרצה לדייק, ונרצה, גיל שבו רוב הספורטאים כבר מזמן מאחורי הקלעים, וג׳וקוביץ׳ עדיין עומד מול שחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם ומצליח לעבור אותם.
נובאק ג'וקוביץ' וקרלוס אלקראס (רויטרס)הוא כבר לא צריך את התואר ה-102 כדי לבסס את מעמדו. הוא הטניסאי הגדול בהיסטוריה גם בלעדיו. אבל דווקא בגלל זה, התואר הזה מקבל משמעות אחרת. הוא לא נועד להוכיח שג׳וקוביץ׳ גדול. הוא מוכיח שהוא עדיין רעב.
ובסופו של דבר, זו אולי הגדולה האמיתית של ג׳וקוביץ׳. לא רק מספר התארים, לא רק השיאים, אלא הסירוב המוחלט לקבל שהגיע הזמן שלו להיעלם. בגיל 39, אחרי הכול, הוא עדיין כאן. עדיין נלחם. עדיין מנצח. ועדיין גורם לזמן להיראות כמו היריב היחיד שהוא פשוט מסרב להפסיד לו.