ארגנטינה ועולם הכדורגל כולו נשאו את עיניהם הלילה (בין שלישי לרביעי) לאצטדיון המונומנטל בבואנוס איירס, שהיה מלא בעשרות אלפי אוהדים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לשחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף לרוב הדעות, ליאו מסי, שרשם את משחקו האחרון במדי נבחרת ארגנטינה. האוהדים קראו שוב: “מסי, מסי” והעניקו לפרעוש את התשואות האחרונות. ילדים ומבוגרים הזילו דמעה לאורך כל המשחק, כשהם מתקשים לדמיין את הנבחרת בלי השחקן שהיה חלק מחייהם במשך יותר משני עשורים. מסי נפרד מהנבחרת הלאומית כשהוא בן 39, אחרי 21 שנים בלתי נשכחות שבהן לבש את המדים הלאומיים.
דמעות, הרבה דמעות
כבר בדרך לאצטדיון הרגש השתלט עליו. מסי בכה באוטובוס וניגב את הדמעות כשהביט דרך החלון ונזכר בשנים הארוכות בנבחרת. כשהגיע למונומנטל, הוא מצא את חדר ההלבשה שעוצב במיוחד לכבודו, וכבר בטלפון וידא שאנטונלה אשתו ושלושת ילדיו נמצאים ביציע. במהלך החימום הוא ניסה להחזיק את עצמו, אך התקשה, והרים את ידיו לארבע פינות האצטדיון בתגובה לתשואות האדירות.
גם בטקס לפני המשחק היה ברור שמדובר ברגע אחר, כשבמרכז המגרש הייתה החולצה שלו עם המספר 10 בענק עם המילה ‘גרסיאס’ (תודה בספרדית) במקום השם שלו. מסי עלה לדשא, הביט לשמיים, עמד לצד ילדיו בזמן ההמנון – אבל הפעם לא שר. ‘גוש’ ענק בגרון מנע ממנו, והוא דמע, כשאפילו מאמנו ליונל סקאלוני לא הצליח לעצור את הדמעות. באותו רגע לבטח חלפו בראשו השנים הראשונות בהן היה ילד מרוסאריו שרק רצה לשחק כדורגל, והסיפורים על סבתו סיליה, שהאמינה בו מהרגע הראשון ולה הוא מקדיש כל שער בקריירה עד היום עם האצבעות אל השמיים.
ליאו מסי דומע לצד ילדיו בהמנון (רויטרס)סוף מתוק לקריירה בינלאומית מטורפת
המשחק עצמו התחיל בקצב נמוך יותר, ואפילו מסי התקשה להיכנס לעניינים. בדקה העשירית המשחק נעצר, השחקנים והאוהדים עמדו ומחאו לו כפיים ובשמיים היו זיקוקים, אבל אלוף העולם רצה שהערב יהיה קודם כל משחק כדורגל, ולא רק טקס פרידה, ובמחצית השנייה הוא כבר עשה את מה שעשה במשך כל הקריירה.
מסי בישל לניקולאס אוטמנדי (שמיד לאחר שהשער הוחלף ופרש גם הוא מהנבחרת) את השער הראשון בדקה ה-48, היה מעורב במהלך שהוביל לשער של ניקו פאס בדקה ה-61, ובדקה ה-71 השלים את החגיגה עם שער מהנקודה הלבנה. זה היה השער ה-126 של מסי במדי ארגנטינה. מיד לאחר מכן חבריו הקיפו אותו במעגל וקפצו איתו, כיאה ל’חתן השמחה’. מסי חגג את הרגע והקדיש את השער כמובן לסבתו סיליה, שהייתה אחת הדמויות המרכזיות בתחילת דרכו.
ליאו מסי חוגג (רויטרס)מופע אורות מיוחד ודמעות שלא הפסיקו לזלוג
עם שריקת הסיום, מסי קיבל משופט המשחק את הכדור ואפילו את הכרטיסים. השחקנים (כולל אנחל די מריה, שכבר פרש מהנבחרת והגיע במיוחד כדי להיפרד מחברו הטוב) ואנשי הצוות של שתי הנבחרות הגיעו אחד אחרי השני לחבק אותו, כשהדמעות לא הפסיקו לזלוג אצל האוהדים ביציע, שהתקשו לעכל שזה נגמר, הניפו שלטי פרידה ממנו ושרו את השיר שלו. שחקני בנין ניסו ‘לגנוב’ סלפי על הדשא, ובשמיים הוקרן מופע אורות מיוחד בו נראו החולצה שלו, הסמל של הנבחרת, הדמות שלו עם הכדור במדי הנבחרת ועם גביע העולם, הכיכר המרכזית של בואנוס איירס עם מאות אלפי אנשים בחגיגות הזכייה במונדיאל והכתובת ‘תודה, ליאו’.
אשתו והילדים היו על הדשא לצידו ודמעו כשהם לבושים במדי ארגנטינה, זמרת מקומית הקדישה לו שיר שכתבה במיוחד לאירוע, ואז מסי נתן את הנאום שלו, בלי לכתוב שום דבר מראש, אלא פשוט כמו שאנחנו רגילים ממנו, ‘שפך את הלב’. אחרי הנאום, השחקנים קפצו ושרו איתו את השיר שלו על רקע הזיקוקים בשמיים, הקהל שר ‘מסי’ בפעם האחרונה והקפטן לא אכזב אותם, כשהקיף את המגרש והודה לכל אחד מהם, ולבסוף זכה יחד עם משפחתו למסדר כבוד על ידי השחקנים, כשהוא מנופף לעבר הקהל ופשוט לא רוצה לרדת מכר הדשא.
מסי הנרגש צופה במופע האורות (רויטרס)מילד צנום מרוסאריו לאגדה של המשחק
המסע של הילד מרוסאריו היה רחוק מלהיות פשוט. מסי גדל כשחקן צעיר ומבטיח בניואלס אולד בויז, אך מחסור בהורמון גדילה איים לעצור את ההתפתחות שלו. בגיל צעיר הוא עזב את ארגנטינה לברצלונה, התמודד עם הגעגועים למשפחה ועם טיפולים רפואיים, והמשיך למרות הכול.
הוא הגיע לנבחרת הבוגרת כשהחלום היה ברור: לשחק עבור ארגנטינה ולהיות מאושר עם כדור ברגל. לאורך הדרך הגיעו אכזבות, הפסדים בגמר וביקורת בלתי פוסקת. ב-2016 מסי אף הודיע שהוא פורש מהנבחרת אחרי הפסד בגמר הקופה אמריקה, אך ההחלטה לא החזיקה מעמד, וטוב שכך, כי מאז הגיעה תקופה שאף ארגנטינאי או באופן כללי, אף חובב כדורגל, לא ישכח.
השחקנים לא מצליחים לעצור את הדמעות (רויטרס)הוא חזר – והפעם שינה את ההיסטוריה
כשחזר מהפרישה היו למסי זכיות באליפות העולם עד גיל 20 ובמדליית זהב באולימפיאדה, לא תארים משמעותיים. מאז, זכה בפיינליסימה, זכה פעמיים בקופה אמריקה, זכה במונדיאל בלתי נשכח וסחב את הנבחרת בגיל 39 עד לגמר מונדיאל נוסף, בו היא נכנעה רק בהארכה לספרד. לאורך השנים הפך מסי לא רק לקפטן, אלא גם לדמות שהדור הבא גדל עליה. שחקנים כמו אנסו פרננדס, כריסטיאן רומרו, אלכסיס מק אליסטר, חוליאן אלברס וליסנדרו מרטינס ראו בו השראה. הדור הצעיר יותר, עם ניקו פאס, פרנקו מסטנטואונו ואחרים, כבר גדל כשהוא מכיר את מסי כאליל.
הפרידה הזו הייתה מרגשת במיוחד גם משום שמסי כבר אינו אותו ילד שרק רצה לשחק. הוא בן 39, אב לשלושה, בעלה של אנטונלה, בנו של חורחה וחבר של רבים מהשחקנים שליוו אותו לאורך הדרך. ועדיין, ברגע האחרון שלו עם הנבחרת, הוא שוב היה אותו ילד עם כדור ברגל. הוא ידע שהסוף מתקרב, אבל בחר לשחק עד הרגע האחרון באותה רצינות, והתבאס כמו ילד כשלא הצליח להבקיע בבעיטה החופשית שנעלה את המשחק מול בנין הלילה. גם כשהיו בחייו רגעים קשים, גם כשהתמודד עם אובדן אישי ועם כאב, הוא המשיך להופיע עבור הנבחרת.
ליאו מסי הנרגש מודה לקהל (רויטרס)ועכשיו זה נגמר. ארגנטינה כבר לא תהיה אותה נבחרת בלי ליאו מסי, המונדיאל כבר לא יהיה אותו הדבר לחובבי הכדורגל בלי מספר 10 האגדי, אבל המורשת שלו תישאר – בשערים, בתארים, ברגעים הגדולים ובעיקר בדרך שבה מעולם לא ויתר על החלום לשחק עבור המדינה שבה נולד. לנו, אוהדי הכדורגל, נשאר לנצל את הרגעים האחרונים שלו ככדורגלן ולראות אותו כמה שאפשר במשחקים שלו באינטר מיאמי, בה הוא עדיין משחק, אך זה ללא ספק הזכיר לנו שהסוף קרוב מתמיד, ואולי אנחנו צריכים ‘להתכונן’ לכך נפשית. תודה, ליאו!