אבישג וספיר יעקב, שאיבדו שלושה מבני משפחתן בטבח במסיבת הנובה, עלו היום (רביעי) לדבר בתוכנית "שיחת היום" ב-ONE. אבישג וספיר הן אחיותיהן של שנהב ושוהם יעקב ז"ל ודודותיו של ליאל גראפי ז"ל, שנרצחו בשבעה באוקטובר. השלושה היו אוהדי מכבי תל אביב, ושלוש שנים לאחר אותו יום השתיים דיברו על האובדן הכבד ועל זכרם.
איך היום הזה עבורכן?
"לא פשוט, אנחנו חוות כל יום את השבעה באוקטובר. את התאריך הזה אנחנו כן מרגישות בעוצמות יותר חזקות של הצפה. לא פשוט לקום בבוקר, לא פשוט לבחור בחיים מחדש כל יום. היום הזה לא שונה משאר הימים, הוא פשוט מציף ומוצף מסביב והעוצמות מורגשות יותר".
על החולצה שלכן כתוב 'תהיו טובים, תפזרו אהבה ותתמידו'. ספרו לנו על החולצות.
"אלה משפטים שאפיינו אותן. שוהם הייתה מאמנת כושר ותזונאית בחסד. מה שהיה חשוב לה זה הבן אדם בתהליך ולא המשקל. מתוך המקום הזה היא יצרה הרבה משפטי מוטיבציה, ולקחנו את המשפט שלה שמאוד מאפיין גם אותה וגם את שנהב, שיש לה המון חברים הכי טובים, ולכל אחד היא נתנה יחס, הערכה והקשבה ופיזרה אהבה.
"החברים שלה מספרים כל הזמן שהיא הייתה מרימה ומפרגנת, ושוהם הייתה אותו דבר. זה משפט שאנחנו מהדהדות כי זה מה שאפיין אותן. זה מה שאנחנו רוצות שאנשים ייקחו מהן. הכי פשוט. זה נשמע קלישאה, אבל זה הבסיס - להיות טובים אחד עם השני, לפזר אהבה ולהתמיד".
מה אתן יודעות על מה שקרה ביום הנורא ההוא?
"אנחנו יודעות הכול. האחיות שלי התחילו לתעד הכול משש וחצי בבוקר. אנחנו משפחה גדולה שנושמת מסיבות עוד משנות ה-70. יש לי אחות שגרה בעוטף, אז האזור מאוד מוכר לנו. המחשבה הראשונה שלהן הייתה לצאת למיגונית. כשיש גשם של טילים, הולכים למיגונית.
"הן נמלטו למיגונית הצמודה לחניון רעים והן ממש תיעדו את הכול עד הרגע האחרון. הן אמרו יחד 'שמע ישראל', שלושתן, וברקע יריות. עד הרגע האחרון הן צילמו ותיעדו עבורנו. זה מאוד עזר לדעת מה היה שם. זה עזר למשפחות אחרות לדעת מה קרה שם. בזכות זה שהן תיעדו הייתה לנו יכולת להראות למשפחות אחרות רגעים אחרונים בחיים של היקרים להן".
ספרו לנו על מכבי תל אביב ועל החיבור שלכן למועדון.
"זה הדבר היחיד שעוד נותר לנו - הכדורגל והספורט. נולדנו לתוך המועדון. כל המשפחה אוהדת את הקבוצה. זה מתחלק לזה שחצי מהמשפחה גם אוהדות ריאל וחצי אחר אוהדות ברצלונה. אנחנו מנויות לשער 11, הגענו לבלומפילד הישן, לאצטדיון רמת גן, לנדידות לנתניה. אנחנו משפחה מאוד מאוחדת והולכות למשחקים יחד. צוחקים עלינו שאנחנו תופסות חצי יציע בשער 11.
"זה בעצם תופס מקום ראשון במשפחה. חיות ונושמות את זה 24/7. משחקי חוץ, לנסוע אחרי מכבי לאירופה. באמת נולדנו לזה מגיל אפס. זה מה שמחזיק אותנו גם היום. הייתה תקופה בשנה וחצי הראשונות, שנתיים, שלא יכולנו לחזור למגרשים. בהדרגה התחלנו לנסוע למשחקי חוץ.
"זה קשה לנו, לבוא ולחוות כל פעם את החוסר שלהן. בין אם זה ברגעים קשים של משחק ובעיקר ברגעים השמחים. שם החוסר שלהן מורגש והכאב קשה מנשוא. הכדורגל הוא מרכז חיינו והוא מצליח להחזיק אותנו היום".