דני אבדיה כבר הפך לאחד השמות הבולטים בכדורסל הישראלי, אבל הדרך שלו לצמרת ה-NBA הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. הכוכב הישראלי של פורטלנד התארח היום (ראשון) בפודקאסט של דריימונד גרין, שחקנה של גולדן סטייט, וסיפק שיחה מרתקת על הקריירה שלו, הקשיים שחווה בתחילת דרכו בארצות הברית, השינוי שהפך אותו לשחקן מוביל והתחושות שמלוות אותו כנציג של מדינה שלמה בליגה הטובה בעולם.
אחד הנושאים המרכזיים בשיחה היה השינוי שעבר אבדיה מאז שהגיע לפורטלנד מוושינגטון. הישראלי סיפר כי דווקא אחרי עונה מוצלחת במדי הוויזארדס, המעבר לקבוצה החדשה הציב בפניו אתגרים שלא ציפה להם. מי שסייע לו למצוא את מקומו היה מאמנו דאז, צ'אנסי בילאפס, שנתן לו עצה פשוטה ששינתה את האופן שבו הוא משחק.
כבר בתחילת השיחה ביקש גרין להדגיש את ההתקדמות האדירה שעשה אבדיה מאז הגיע ל-NBA, והחמיא לישראלי על הדרך שעבר: "הוא התפתח משחקן צעיר ומוכשר לאולסטאר שמספק בפורטלנד ממוצעים של 24 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים למשחק". בהמשך פנה אליו באופן אישי ואמר: "היה לי הכבוד והעונג לעקוב אחרי הקריירה שלך, מהרגע שנבחרת בלוטרי על ידי וושינגטון ועד שהצלחת למצוא את המקום שלך בליגה".
דריימונד גרין (רויטרס)גרין גם חזר למפגשים בין השניים על הפרקט, ולא הסתיר עד כמה התקשה להתמודד עם הישראלי: "בעונה שעברה, כששיחקת בפורטלנד, עשית לנו חיים קשים בכל משחק, דרך אגב. ממש הוצאת אותי מדעתי", אמר בחיוך. לאחר מכן הסביר מה הופך את אבדיה ליריב כל כך מאתגר: "בכל פעם ששיחקתי מולך ידעתי שיהיה קשה לשמור עליך. היכולת שלך לחדור לסל היא מהטובות ביותר שראיתי אי פעם".
"התקשיתי מאוד בתחילת הדרך בפורטלנד, אחרי עונה טובה בוושינגטון. הגעתי לקבוצה חדשה. צ'אנסי אמר לי: 'תקשיב, אתה ריבאונדר טוב, אני רק רוצה שתתחיל לדחוף את הכדור קדימה'. התחלתי לעשות את זה. זה היה הדבר היחיד שרציתי לעשות, לקחת את הכדור ולרוץ. ברגע שעשיתי את זה, הכל נפתח. לקראת סוף העונה קלעתי 43 נקודות מול ניו אורלינס, שיא קריירה. כשהגעתי לשם, האמנתי שיש בי משהו שעוד לא הבנתי", שיתף אבדיה.
גרין ואבדיה (רויטרס)גרין הזדהה עם הדברים והחמיא לבילאפס: "אני יודע איך בילאפס יודע לדחוף אנשים קדימה, הוא מדהים. לשמוע את זה ממך זה מטורף. להשיג את הכדור ולהתחיל לזוז בהתקפה זה מה שפותח גם את המשחק שלי. בכל משחק אני לחוץ, עד היום. אני עובר התקף לב קטן, וברגע שאני מוסר את הכדור אני מרגיש טוב יותר. יש שחקנים בליגה שקופצים גבוה ממני ורצים מהר ממני, אבל הם לא לוקחים ריבאונדים ולכן לא מגיעים לנתונים כאלה. אנשים צריכים להבין מה כל אחד עושה במעבר, ומשם זה מגיע למשחק בחצי המגרש".
אבדיה הסביר כי מדובר בתהליך התפתחות טבעי עבור שחקנים מסוגו: "זאת האבולוציה. אתה מראה את הכישורים שלך במגרש הפתוח ומשם מגיע למשחק הסגור. זה עלול להיראות רע במשחק חצי המגרש, אבל ברגע שאתה 'חי' את המשחק אתה נכנס לקצב. הרבה שחקנים מפספסים את זה".
גרין הוסיף כי גם סטיב קר הבין בשלב מוקדם של עבודתם המשותפת שהדרך הטובה ביותר להכניס אותו לעניינים היא לאפשר לו לייצר מהלכים עבור אחרים. "סטיב קר למד בתחילת התקופה שלנו ביחד שזה מה שמכניס אותי למשחקים, למסור מסירה טובה בתחילת המשחק. אני לחוץ לפני כל משחק, מין התקף לב קטן", סיפר.
אבדיה השיב בחיוך: "אני מבין אותך. היה לך סקורר מדהים למסור לו לאורך רוב הקריירה (סטף קרי), אבל זה נכון גם אצלי. כשאתה מייצר לשחקן אחר מהלך אתה מרגיש טוב. באירופה אתה מניע את הכדור, אין יותר מדי דריבלים. אתה יכול לעשות דברים נפלאים".
אבדיה וגרין (רויטרס)"היו אנשים שהייתי איתם חודשים ולא זיהיתי בלי מסכה"
בהמשך חזר הישראלי לתחילת דרכו ב-NBA, שהתרחשה בתקופת מגפת הקורונה. אבדיה, שנבחר בדראפט 2020, הסביר כי הנסיבות החריגות מנעו ממנו לחוות את הכניסה לליגה כפי שחווים אותה מרבית השחקנים הצעירים, והקשו עליו להשתלב בסביבה החדשה.
"הגעתי לכאן בשנה לא פשוטה. לא הייתי בדראפט בניו יורק ולא קיבלתי את החוויה שכולם מקבלים. כשהגעתי לוושינגטון, שהייתה כמו עיר רפאים, לא היה אף אחד בחוץ. אתה הולך לחדר כושר ואתה לבד, כולם עם מסכות ואף אחד לא ניגש אליך. להגיע ל-NBA מחו"ל בסיטואציה הזאת היה החלק הכי קשה עבורי בתחילת הקריירה".
הוא המשיך: "זה כמובן השפיע עליי. לא הייתי מספיק משוחרר. שיחקתי עם שחקנים טובים וותיקים, וזה עזר לי להתפתח, אבל אני אדם חברתי. אתה מגיע למקום חדש, לקבוצה חדשה, ואין חיבור. צריך לעשות בדיקות קורונה כל יום, אנשים לא יוצאים החוצה וזה קשה. היו אנשים שהייתי איתם חודשים ולא זיהיתי אותם בלי מסכה, כי הם תמיד היו עם מסכה. זה יצר הרבה לחץ. יש שחקנים מהדראפט שלי שזה השפיע על הקריירה שלהם והיה להם קשה להתאושש מזה".
כשנשאל על הציפיות מפורטלנד לקראת העונה החדשה, הבהיר אבדיה כי הוא דווקא מרוצה מכך שהקבוצה מגיעה עם שאיפות גבוהות יותר. "ציפיות זה דבר טוב מאוד. לעבור מקבוצה שאין ממנה ציפיות לקבוצה שמצפים ממנה זה חיובי. לשחק לצד שחקנים ותיקים שכבר עברו דברים בקריירה זה מצוין ורק עוזר להשתפר. יש ציפיות, אבל זה חלק מהעבודה שלנו. צריך להתמודד עם זה ואני מגיע בגישה טובה".
אבדיה ושחקני פורטלנד (רויטרס)על השילוב עם דמיאן לילארד וג'ה מוראנט אמר: "השנה שעברה נתנה לי ביטחון. שיחקתי הרבה עם הכדור ועכשיו שני גארדים טובים יחזקו אותנו, אבל בסופו של דבר יש רק כדור אחד. אני שחקן קבוצתי ורסטילי, אוהב למסור ולשחק ביחד. לא הכרתי את ג'ה לפני כן, הוא בחור טוב שאוהב כדורסל. ממש נחמד להתאמן איתו".
נושא נוסף שתפס מקום משמעותי בשיחה היה הקשר של אבדיה לישראל. הכדורסלן סיפר כי מעולם לא דמיין שיגיע למעמד שבו הוא נמצא כיום, במיוחד בהתחשב בכך שהגיע ממדינה קטנה יחסית, עם תרבות כדורסל שונה מזו של ארצות הברית.
"זה אומר הרבה. אף פעם לא ידעתי שאגיע ממדינה כל כך קטנה, אעבור את כל המסע הזה ואהפוך לאולסטאר. זה לא היה בתוכניות שלי. לא שלא האמנתי בעצמי, אבל כשאתה מגיע ממדינה אחרת, עם דרך חשיבה אחרת, לליגה הגדולה בעולם, אתה פשוט חי מיום ליום. לא חשבתי שאהיה במקום שבו אני נמצא עכשיו. כל המדינה אוהבת כדורסל".
דני אבדיה (IMAGO)אבדיה התרגש במיוחד כשדיבר על האוהדים בישראל שמלווים אותו מאז שהיה נער במכבי תל אביב: "כל המדינה רואה אותי משחק מאז שהייתי בן 18 או 19. אנשים מתעוררים בכל בוקר ורואים אותי בכל משחק. הם ראו אותי נאבק, לא קולע, יורד לספסל, ואז משתפר ומתגבר על המכשולים בדרך לאולסטאר. זה מסע מדהים עבורי וגם עבור הקהל שלי. אני מרגיש שאני משחק כשכל המדינה מאחוריי".
הישראלי הוסיף: "להיות שם, במיוחד ברגעים הקשים, כשאתה על הבמה וכולם רואים אותך, זאת הברכה הכי גדולה עבורי. זאת הסיבה שאני משחק, כי כדורסל מחבר בין אנשים. אני הולך ברחוב ואנשים אומרים לי: 'הרסת לי את הלילה. יש לי שקיות מתחת לעיניים, הייתי עייף, אבל זה היה שווה את זה'. כשאומרים לך דבר כזה ברחוב, זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לשמוע. אנשים מקריבים את שעות השינה שלהם כדי לראות אותך משחק. אין מילים לתאר את זה. הייתי שמח שזה יימשך לנצח".
כשגרין התעניין כיצד נראים חייו של אבדיה כשהוא חוזר לישראל, השיב: "אנשים מראים לי המון אהבה. זאת מדינה קטנה מאוד, כך שבכל מקום כולם קרובים אחד לשני. אין הרבה מרחב. אנשים מכבדים את הפרטיות שלי, יש לי את המסעדות שאני אוהב, החברים והמשפחה. בכל מקום שאני הולך אליו, ברמזורים, בדרך או במסעדות, אנשים ניגשים ומראים אהבה. לפעמים אתה רוצה קצת שקט כי עבר עליך יום רע, אבל אז אנשים באים וגורמים לך להרגיש טוב עם מה שאתה עושה. זה לא שונה ממה שאתה מרגיש כאן, במיוחד כשאתה מנצח".
דריימונד גרין (צילום מסך)השיחה קיבלה בהמשך גם אופי מקצועי יותר, כשגרין הציג בפני אבדיה סדרת שאלות על השחקנים הבולטים בליגה. כשנשאל מי השחקן החזק ביותר ב-NBA, בחר הישראלי בשני שמות: "אני אפתיע אותך אחרי שאמרת ג'יילן דורן. הייתי אומר פי ג'יי וושינגטון או פאולו באנקרו. יש הבדל בין להיות חזק לבין להיות עם רצון להיכנס למגע. כשאתה מסתכל עליי, אתה לא בהכרח חושב שאני אחד החזקים בליגה מבחינה פיזית, אבל כשאתה מתנגש בי אתה מבין שאני חזק. זאת גם הגישה".
על יכולת שהיה רוצה לקחת משחקן אחר אמר: "הייתי רוצה להיות שחקן הגנה כמו ג'רו הולידיי. הוא מסוגל לשמור גם על גארדים וגם על סנטרים. יש לו תנועה טובה בלי הכדור והבנת משחק מצוינת. אני חושב שאם יש לך הגנה טובה, אתה הופך לשחקן משמעותי בשני צדי המגרש".
כשנדרש לבחור את השחקן שהכי קשה לו לשמור עליו, לא היסס: "בכל פעם שאני שומר על ניקולה יוקיץ', אני אומר לעצמי: 'מה אני אמור לעשות, לעזאזל?'. האיש הזה חזק, חכם ויש לו טאץ' מדהים. אני פשוט מסתכל עליו ואומר לעצמי: 'מה זה?'".
ניקולה יוקיץ' (IMAGO)אבדיה גם החמיא לסטפון קאסל כשנשאל על השומר הטוב ביותר שהתמודד מולו: "סטפון קאסל עשה עבודה טובה מולי. היה לי קשה נגדו. הם שמרו עליי טוב כקבוצה, אבל הוא שומר מצוין". כשגרין ביקש ממנו לבחור ראשון שחקן לקבוצת חמישה על חמישה, הבחירה שוב הייתה ביוקיץ': "הייתי לוקח אותו. הוא גם מוסר אדיר. אמרתי לעצמי שאני חייב לשאול אותו אם הדברים האלה באים לו באופן טבעי. איך הוא בכלל מתאמן על זה? אני לא מצליח להבין".
אחת התשובות המפתיעות הגיעה כשגרין שאל את אבדיה איזו קבוצת NBA אהד בילדותו. "אוהדי הכדורסל יהרגו אותי, אבל לא ממש צפיתי בכדורסל כשהייתי ילד. אני יודע שזה מוזר עבור שחקן כדורסל, אבל המשחקים היו בארבע או בחמש בבוקר. לא רציתי לקום בשעות האלה כדי לראות משחק, רציתי לישון. היה לי בית ספר בבוקר. ראיתי את עשרת המהלכים הגדולים, אבל לא היה לי את הידע על ה-NBA שיש להרבה שחקנים".
הוא המשיך: "אנשים מדברים על החמישייה הכי טובה או על השחקן הכי גדול, אבל אני לא באמת ראיתי את כל אלה. אם אתה אומר לי שראשיד היה הכי טוב, אני לא אתווכח איתך כי אני לא יודע. לא היה שחקן שהערצתי במיוחד. אני אוהב להיות אני. אני רוצה לעשות את הדברים בדרך שלי, לא ללכת בעקבות מישהו אחר".
רגע משעשע במיוחד נרשם כשהשניים נזכרו בתקרית פיזית ביניהם מאחד המשחקים בעבר. אבדיה פנה לגרין ואמר: "אתה זוכר שלפני שנה או שנתיים פגעתי בך? כשהלכתי לסל, חיכיתי לאגרוף או למכה בחזרה. אמרתי לך: 'דריי, חיכיתי לזה, הייתי בטוח שתחזיר לי'".
גרין השיב בחיוך, אך גם עם אזהרה: "אהבתי את התגובה שלך. הייתי קצת עצבני מהדרך שבה פגעת בי, אבל הגבת כאילו הכול בסדר. אני תמיד יכול לכבד מישהו שמוכן להתמודד עם זה. אני כן אגיד לך שיש שחקנים שאני לא מחזיר להם במשך כמה שנים. יש לי זיכרון של פיל, אני לא שוכח. לפעמים לוקח לי זמן להחזיר, אז אני עוד אשיג אותך".
כדי להמחיש את דבריו סיפר גרין: "יש שחקן ממישיגן סטייט שהבטחתי לו שאכנס בו, אבל הוא עבר לשחק בחו"ל ולא הייתה לי הזדמנות. יום אחד, כשהוא יחזור לשחק בארצות הברית, אני אחזיר לו. אני אוהב לראות איך שחקנים מגיבים לדברים האלה. או שאתה מכבד את זה או שלא".
לקראת סיום נשאל אבדיה על המשחק הטוב ביותר שלו בקריירה, ובחר במפגש מול פיניקס בעונה שעברה: "פיניקס בשנה שעברה. גם בגלל החשיבות של המשחק, זה היה המשחק מבחינתי".
ולשאלה באיזה אולם הוא הכי נהנה לשחק, השיב ללא היסוס: "בניו יורק סיטי. האוהדים שם מעודדים את הניקס ובאותה התלהבות גם קוראים בשם שלי. זה משוגע. אני מעריך מאוד את האהבה שאני מקבל שם".