סערה גדולה במכבי נתניה: חברת עלייה קפיטל של רוס קסטין, בעלת המניות במכבי נתניה אשר רכשה את הזכויות במועדון מאייל סגל ומחברת רנאומן שבבעלותו, הגישה תביעה בסכום של כ-9.5 מיליון ש"ח למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל נגד סגל והחברה שבבעלותו. התביעה הוגשה על ידי עורכי דין רז בן דור וגיא לימור.
כזכור, הזכויות במכבי נתניה נרכשו בהתאם להסכם שנחתם במאי 2025. לפי מתווה העסקה, עלייה קפיטל העבירה סכום של 3.5 מיליון דולר כנגד קבלת הקבוצה "נקייה מחובות". לפי כתב התביעה, במסגרת ההסכם, סגל התחייב באופן אישי וערב לכך שרנאומן תפרע עד ליום 31.12.2025 את כל חובות העבר של המועדון, וכן תישא בכל ההתחייבויות שמועדן לפני המועד הקובע, כלומר 1 ביוני, 2025 (סוף עונת 2024/25).
לפי כתב התביעה, בהסכם נקבע מנגנון שלפיו רואה החשבון של מכבי נתניה יערוך דו"ח מחייב ביחס לחובות הקבוצה והתחייבויותיהם של סגל ורנאומן, ועל פיו יזרים סגל את יתרת הסכומים שייקבעו. אלא שבעלייה קפיטל טוענים כי בעוד שהם מילאו את מלוא התחייבויותיהם, הזרמו את ה-3.5 מיליון דולר לכיסוי חובות העבר ומימנו את הפעילות השוטפת מאז הרכישה – סגל לא מילא את חובותיו, לא כיסה את חובות העבר ולא הזרים את הכספים הנדרשים, כך שנותר חייב למכבי נתניה ולרוכשת סך של כ-9.5 מיליון ש"ח.
בכתב התביעה מפורטות דוגמאות בולטות לחובות שאינם אמורים להיות במחלוקת: העסקה נחתמה לאחר שנמסר דו"ח למועד הקובע (1 ביוני, 2025), לפיו סך התחייבויות המועדון עמדו על 16.3 מיליון ש"ח, וכלל התייחסות לסכומים שבאחריות סגל ורנאומן – ובכלל זה חובות של מיליוני שקלים לרשויות המס שלא נפרעו עד להגשת התביעה. נטען כי סכומים אלו מופיעים גם בדו"ח הסופי של רואה החשבון, אך סגל נמנע מלפרוע אותם.
רוס קסטין (רדאד ג'בארה)יתרה מזאת, בתביעה נטען כי סגל גרם לפירעון הלוואה בסך 5 מיליון ש"ח כנגדה שיעבד כספים פרטיים שלו – כספים שהיו אמורים להשתחרר רק לאחר תשלום כלל חובותיה של מכבי נתניה, דבר שלא קרה בפועל.
בעלייה קפיטל מציינים כי כלל הסכומים שהוזרמו על ידם בסך 3.5 מיליון דולר מוצו במלואם, אך בחברה עדיין קיימים חובות והתחייבויות רבים שמקורם בתקופה שקדמה למועד הקובע. בתביעה מודגש כי כבר בחודש מאי האחרון נשלח לסגל מכתב דרישה לכיסוי החובות, אך למרות שלא העלה טענות נגד וניהל מו"מ, הוא לא פרע את החוב. בעלייה קפיטל טוענים כי המו"מ ניהל בחוסר תום לב, ולאחר שניתנו לו הזדמנויות רבות לפרוע את החובות והדבר לא בוצע – לא נותרה ברירה אלא לפנות לערכאות משפטיות במוסד לבוררות.
כתב התביעה
כתב התביעה נפתח בציטוט המפורסם של לוי אשכול: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים...". במסמך מובהר כי "עיקרון העל בסיכום בין הצדדים הוא שמלוא החובות וההתחייבויות שמקורם בתקופה שקדמה למועד הקובע (1.6.2025), הם באחריות הנתבעת בלבד, והנתבעת אף התחייבה כי עד ליום 31.12.2025 תהיה החברה נקייה מכל חוב והתחייבות כאמור".
ביחס לממצאים החשבונאיים והפרת ההסכם, מצוין בכתב התביעה כי "דו"ח ההתחשבנות הסופי של רו"ח החברה, קבע כי על הנתבעים להעביר לחברה סך של 7,357,732 שקל (“החוב המוסכם”); וכן קבע ביחס לסכום נוסף של 1,690,617 שקל כי הינו “שנוי במחלוקת משפטית”, לכאורה (אם כי בפועל, גם ביחס לסכום זה אין ולא יכולה להיות מחלוקת)".
אייל סגל (חגי מיכאלי)התובעת מוסיפה וטוענת כי "הנתבעים לא דאגו לפירעון מלוא החובות וההתחייבויות שמקורם בתקופה שקדמה למועד הקובע; נעשה שימוש בכספים שלא נועדו לכך, לרבות בכספי הרוכשת ותקבולים שאינם מיוחסים לנתבעת לפי ההסכם; והחברה המשיכה, גם לאחר המועד שנקבע, לשאת בחובות והתחייבויות שהיו באחריות הנתבעת בלבד".
בנוסף, מפורט כי "התברר לתובעת כי בניגוד להתחייבויותיהם, הנתבעים עשו שימוש בכספים שהעבירה התובעת לחברה, לצורך פירעון מסגרת ההלוואה בסך של כ-5 מיליון שקל". בכל הנוגע לאחריותו של אייל סגל, נכתב כי במסגרת כתב הערבות האישית נקבע כי "הערבות הינה התחייבות עצמאית, אוטונומית ובלתי מותנית ותחייב את מר סגל ואת יורשיו ו/או עזבונו; וכי מר סגל ישלם לתובעת או לחברה, לפי דרישת החברה ומיד שיידרש לכך, כל סכום שחל על הנתבעת אשר יגיע לתובעת ו/או לחברה מהנתבעת, ולא תטען כל טענה בעניין".
לבסוף, התובעת מטיחה ביקורת חריפה על תגובת הנתבעים ועל מכתב ההתראה הנגדי ששלחו, וכותבת כי "הנתבעים ניהלו את המשא-ומתן בחוסר תום לב וניצלו את פרק הזמן שבו התובעת נאותה לעכב את הגשת התביעה, על מנת לייצר טענות (סרק) נגדה... מדובר במכתב מאולץ ומופרך, על פי הטקטיקה הידועה בתור 'ההגנה הטובה ביותר היא התקפה'".