שבעה מאמנים קבועים, אינספור החלטות שגויות, מאות מיליוני ליש"ט שהושקעו ומועדון אחד שלא מצליח למצוא את הדרך בחזרה לגדולתו. מנצ'סטר יונייטד ממשיכה לשקוע במשבר שנראה חסר סוף, והתבוסה 4:1 לקומו בליגת האלופות הייתה רק עוד פרק בסיפור העצוב של מי שהייתה פעם האימפריה הגדולה של הכדורגל האנגלי. מייקל קאריק, שנראה כעת חסר אונים על הקווים, הצטרף לרשימה ארוכה של מאמנים שגילו כי התפקיד באולד טראפורד הפך כמעט למשימה בלתי אפשרית. באנגליה העלו שאלה מטרידה במיוחד: האם מנצ'סטר יונייטד הפכה למועדון שפשוט אי אפשר לאמן?
התמונה של קאריק מרים את ידיו ומתנצל בפני האוהדים לאחר ההשפלה מול קומו הזכירה באופן מצמרר את אולה גונאר סולשיאר, שביצע מחווה דומה לאחר ההפסד 4:1 לווטפורד בנובמבר 2021, במשחק שהוביל לפיטוריו. הדמיון אינו מקרי. שניהם היו שחקני עבר אהובים, שניהם הרשימו בתקופות קצרות כמאמנים זמניים ושניהם קיבלו הזדמנות להוביל את המועדון למרות סימני שאלה לגבי ניסיונם. קאריק, שפוטר בעבר ממידלסברו מהצ'מפיונשיפ, הוחזר למועדון אחרי שהצליח להוביל אותו בחזרה לליגת האלופות, אך כעת, עם שבעה משחקים רצופים ללא ניצחון, גם הוא מוצא את עצמו על סף תהום.
מאז פרישתו של אלכס פרגוסון ב-2013, לאחר 26 שנים ו-38 תארים, עברו ביונייטד שבעה מאמנים קבועים: דייויד מויס, לואי ואן חאל, ז'וזה מוריניו, סולשיאר, אריק טן האח, רובן אמורים וקאריק. לצידם היו גם מאמנים זמניים כמו ראיין גיגס, ראלף ראנגניק, רוד ואן ניסטלרוי ודארן פלטשר. במועדון ניסו כמעט כל גישה אפשרית: מאמנים ותיקים ומעוטרים, כישרונות צעירים ומבטיחים ואגדות עבר שמכירות את המקום. התוצאה כמעט תמיד הייתה זהה. ואן חאל אמנם זכה בגביע האנגלי ב-2016, מוריניו בגביע הליגה ובליגה האירופית ב-2017 וטן האח בגביע האנגלי ב-2024, אך ביחס לעידן פרגוסון מדובר בהישגים צנועים במיוחד.
אלכס פרגוסון (IMAGO)המשבר הנוכחי אינו מסתכם בתוצאות על המגרש. לאחר ההפסד לאתלטיקו מדריד בליגת האלופות, ליסנדרו מרטינס יצא נגד המנהל המקצועי ג'ייסון וילקוקס, ובהמשך גם הקפטן ברונו פרננדש מתח ביקורת על ההחלטות הטקטיות של קאריק בעקבות התבוסה לקומו. האירועים הללו מעידים על המתיחות הגוברת בתוך חדר ההלבשה ועל הקושי של המאמן לשמור על סמכותו. אלא שב-BBC תהו האם הוגן להטיל שוב את מלוא האחריות על האיש שעומד על הקווים, כאשר האנשים שבחרו את המאמנים וקבעו את מדיניות המועדון ממשיכים לקבל החלטות שנויות במחלוקת.
לא רק המאמנים: ההחלטות שהפכו את יונייטד למועדון במשבר
שורשי הבעיה נעוצים בהחלטות שהתקבלו כבר לאחר עזיבתו של פרגוסון. מויס, שנבחר בהמלצתו של המאמן האגדי, התקשה להתמודד עם גודל המשימה לאחר שהגיע מאברטון. בהמשך ניסתה יונייטד למשוך כמה מהמאמנים המבוקשים בעולם, אך קרלו אנצ'לוטי, פפ גווארדיולה ויורגן קלופ לא הגיעו לאולד טראפורד. בדצמבר 2019 נוצר מצב כמעט אבסורדי: אנצ'לוטי אימן את אברטון, גווארדיולה את מנצ'סטר סיטי וקלופ את ליברפול, שלוש קבוצות מצפון-מערב אנגליה, בעוד יונייטד הסתפקה בסולשיאר. מאז, היוקרה של המועדון רק המשיכה להישחק, והיכולת שלו למשוך את השמות הגדולים בעולם כבר אינה מובנת מאליה.
חלק מרכזי מהביקורת מופנה כלפי הבעלים וההנהלה, ובראשם סר ג'ים רטקליף. משפחת גלייזר, שרכשה את המועדון ב-2005 באמצעות עסקה שהעמיסה עליו חובות, ממשיכה להחזיק בשליטה למרות מחאות אוהדים שנמשכות שנים. כניסתו של רטקליף כשותף לבעלות הייתה אמורה לסמן התחלה חדשה, אך במקום יציבות הגיעו החלטות שעוררו תהיות נוספות. רטקליף אמנם טוען כי הוא משאיר את ההחלטות המקצועיות לאנשים כמו וילקוקס והמנכ"ל עומאר בראדה, אך חוסר היציבות נמשך גם תחת הנהגתו.
ג'ים רטקליף (רויטרס)אחת הדוגמאות הבולטות הייתה ההתנהלות סביב אריק טן האח. יונייטד כבר התכוונה להיפרד ממנו לפני גמר הגביע האנגלי מול מנצ'סטר סיטי, אך הניצחון בוומבלי שינה את התוכניות. ההולנדי קיבל הארכת חוזה ותקציב רכש של כ-200 מיליון ליש"ט, רק כדי להיות מפוטר כעבור שישה חודשים. הפיצויים ששולמו לו ולאנשי צוותו הסתכמו ביותר מעשרה מיליון ליש"ט. גם מינויו של המנהל הספורטיבי דן אשוורת' הפך לפארסה: האיש שהגיע מניוקאסל ביולי 2024 עם מוניטין מצוין עזב כעבור חמישה חודשים בלבד בעקבות חילוקי דעות מאחורי הקלעים, לאחר שהמתין בחופשה כפויה לקראת מעברו במשך תקופה דומה לזו שבה עבד בפועל במועדון.
בהמשך בחרה יונייטד ברובן אמורים, שנחשב לאחד המאמנים הצעירים המבטיחים באירופה בזכות הצלחתו בספורטינג ליסבון. אלא שההתעקשות שלו על מערך 3-4-3 הפכה לאחת הבעיות המרכזיות בתקופתו, לאחר שגם ליברפול הסתייגה מהגישה הזו כשבחנה אותו כמועמד להחליף את קלופ ובחרה לבסוף בארנה סלוט. אמורים שרד 14 חודשים בלבד, ולא עזב לפני שהתעמת עם הנהלת המועדון ועם וילקוקס. במקביל, הקיצוצים הנרחבים שהוביל רטקליף, שכללו עזיבה של עובדים רבים, פגעו במורל בתוך המועדון. גם היחסים עם האוהדים הידרדרו, בין היתר בעקבות חקירה שפתחה יונייטד בנושא ספסרות בכרטיסים והאזהרות שנשלחו לבעלי מנויים.
גם מבחינה כלכלית, התמונה מורכבת. למרות צעדי ההתייעלות, בספטמבר נחשף כי החוב הכולל של יונייטד עדיין עומד על כמיליארד ליש"ט. מנגד, המועדון הציג הכנסות שיא של 678 מיליון ליש"ט ורווח תפעולי של 23 מיליון ליש"ט, לעומת הפסד של 113 מיליון ליש"ט בעונת 2023/24, וזאת למרות היעדרות ממפעלים האירופיים לראשונה זה עשור. במקביל, הושקעו 64 מיליון ליש"ט ברכישת קרקעות לקראת בניית אצטדיון חדש, שאמור להכיל כ-100 אלף צופים ולעלות יותר משני מיליארד ליש"ט. הפרויקט השאפתני אמור להיות חלק מהמורשת של רטקליף, אך ספק אם אצטדיון מפואר לבדו יוכל לפתור את הבעיות העמוקות של המועדון.
וכך חוזרת יונייטד שוב לאותה נקודת פתיחה, עם מאמן שנמצא תחת לחץ עצום, חדר הלבשה מתוח, הנהלה שסופגת ביקורת ואוהדים שמאבדים סבלנות. קאריק עשוי להיות הבא שישלם את המחיר, אך החלפתו לא בהכרח תשנה את התמונה. גם מאמן בעל שם עולמי יתקשה להצליח ללא השקעה משמעותית בסגל וללא מערכת מקצועית יציבה שתעמוד מאחוריו. מועדון שפעם היה יעד חלומי עבור כל מאמן הפך למקום שבו כמעט כל מינוי מסתיים באכזבה, ובזמן שיריבותיו ממשיכות להתקדם, מנצ'סטר יונייטד עדיין מחפשת תשובה לשאלה הגדולה מכול: האם הבעיה באמת נמצאת על הקווים, או דווקא אצל אלה שמנהלים את המועדון?