אחרי לא פחות מ-18 שנה – או כמו ששמעון מזרחי נוהג לומר, ‘ח”י שנים’ – במערכת של מכבי תל אביב, אבי אבן נמצא היום במקום אחר לגמרי. מי שעבר במועדון הצהוב מסע משוגע שכלל עליות, מורדות, והגעה עד לתפקיד המנהל המקצועי ומאמן הקבוצה, חצה בשנים האחרונות את הקווים אל "הצד השני". האיש שהיה אחראי להבאתם של שחקנים שהפכו לאלופי יורוליג, כמו סקוטי ווילבקין, בונזי קולסון ואלייז'ה בראיינט, משמש כיום כסוכן שחקנים, יועץ ומאמן אישי.
בראיון מיוחד לפודקאסט “שיחת היום” עם משה ברדה ולי נוף, אבן פותח הכל: על התקופה האינטנסיבית בצהוב, ההחלטה לצלול אל עולם הסוכנים הקשוח והאהבה הבלתי נגמרת לכדורסל שממשיכה להניע אותו גם היום, על איך משכנעים שחקנים זרים להגיע לישראל ומה המחיר הכבד שזה עולה. הוא גם חושף כמה פרטים פיקנטיים על העבר בצהוב וגם על השחקן שלו שהוא הכי מחכה לראות מה יקרה איתו העונה.
אבי אבן, סוכן השחקנים, בעברו מנהל מקצועי במכבי תל אביב, מאמן בכמה קדנציות שנקרא לדגל הכי הרבה בתולדות מכבי תל אביב.
"18 שנים... כפי ששמעון נוהג לומר ח"י שנים".
כמה זמן אתה כבר סוכן שחקנים?
"משעה בערך אחרי שעזבתי את מכבי".
אבי אבן (משה ברדה)מה יותר כיף?
"לכל דבר יש כיף ולכל מסע יש את האיכות והקסם שלו. היה לי במכבי מסע מדהים. מסע משוגע, אבל מסע מדהים. היינו למעלה, היינו למטה, היינו בטופ, היינו בקרקעית, והיה לי מאוד מאוד כיף. ועכשיו גם מאוד כיף לי העיסוק הזה של ללוות שחקנים".
אתה לא באמת רק סוכן, זהו. אתה סוכן, קצת יועץ, קצת מאמן אישי.
"אני כל הזמן אומר שיש המון סוכנים טובים. לכל אחד יש את הצבע שלו ואת הדבר הטוב שלו ואת הדבר הפחות טוב שלו. זה שהייתי במכבי כל כך הרבה שנים – הייתה לי את הזכות שהייתה לי לעבוד עם כל כך הרבה מאמנים טובים ושחקנים טובים, לראות תהליכים מבחוץ של שחקנים וללמוד מטעויות שראיתי דווקא מבפנים אז אני משתדל להכניס את המטען לתוך ההגדרה שמתאימה לי. אז כן, עם חלק מהשחקנים, במיוחד עם החבר'ה הצעירים, אני עובד איתם גם על המגרש, מריח כדורים...".
אתה לא יכול בלי.
“אני לא יכול בלי. אני מאוד אוהב כדורסל, זה גם ממלא אותי. זה גורם לי לחשוב, זה גורם לי להתפתח ולחקור מהרבה מאוד פרמטרים, אני עדין חוקר את המשחק בכל מה שקשור לפיתוח שחקנים. אני גם פתחתי יחד עם יאיר שבח קורס למאמנים אישיים (XCHANGERS) אז גם שם אני חוקר את המשחק עם איזשהו ויז'ן שיהיה פה עוד יותר טוב, יש לנו דור שחבל על הזמן ובא לי שיהיה דור עוד יותר טוב ושיהיו שחקנים עוד יותר טובים ומאמנים עוד יותר טובים, שהכדורסל יהיה הכי טוב שאפשר".
עולם הסוכנים הוא עולם קשוח שצריך לדעת לערבב, לומר את המילה הנכונה, לנהל מו"מ ולהיות מחוספסים, ואתה לא הכי כזה, יש לנו היכרות ארוכה. איך נכנסת למים האלו? כי היית בצד השני.
"בואי נאמר שאני לא חושב שייקחו אותי עכשיו להיות מלווה במקהלה, אני לא בטוח שזה האירוע. אני גם לא בטוח שיש לי בייגלה מעל הראש. בסופו של דבר שואלים אותי איך העבודה ואני אומר אחרי שעברת את מכבי תל אביב 18 שנים – 18 שנים זה כמו שנות כלב, כל שנה במכבי זה כמו שבע שנים. וזה לא ממקום רע, אלא ממקום אינטנסיבי, מקום שאתה צריך להתלכלך במכבי תל אביב, אתה צריך להתעמת, אתה צריך למצוא את הדרך.
אבי אבן במכבי ת"א (איציק בלניצקי)“יש לי את הדרך שלי, לעזור לשחקנים. אני מאמין בדרך שהיא דרך אמת וכשעברתי להיות סוכן, החבר'ה מארצות הברית שדיברו איתי ואמרו לי ‘עברת לצד האפל’, אמרתי להם ‘אוקי אז כנראה שאני צריך להביא את האור ושהצד האפל יהיה יותר מואר’, ועוד הפעם - אנחנו מכירים גם אני וגם אתם המון סוכנים שהם מעולים ואמיתיים ואחלה. אז גם כשאני אומר 'צד אפל', יש המון אנשים טובים בעסק הזה".
אני מסתכל על כל הקבוצות ביורוליג וקשה למצוא אחת בטופ של הטופ שאין לה איזשהו שחקן שנמצא שם בזכות זה שאבי וניקולה וויצ’יץ’ הביאו אותם למכבי ת”א ונתנו להם את הצ'אנס הראשון ביורוליג, או האמינו בהם כשאחרים פחדו להאמין בהם. חלקם כבר אלופי יורוליג, אחרים בקבוצות בהן יש להם תפקידים מהותיים בהגעה לפיינל פור. כמה אנשים האמינו בקאם טיילור שהיום בוולנסיה? מטיילר דורסי באולימפיאקוס שהביאה אז גם את קווינסי אייסי, סקוטי ווילבקין שמכרת לו ויז'ן להיות במכבי שחקן פרנצ'ייז, בולדווין שהיום אלוף יורוליג, בונזי קולסון שחוזר לתל אביב בתור אלוף יורוליג, אלייז'ה ברייאנט שבהפועל ת”א וכריס ג'ונס. איפה שאני לא מסתכל על זה, יש כאן איזשהי חותמת של אבי אבן.
"האמת שלא חשבתי על זה, וכשאתה מדבר על כל השמות האלה זה מרגש, עושה לי צמרמורת. תשמע, הייתה לי זכות לעבוד עם אנשים טובים – עם יאיר שבח, עם ניקולה וגם עם כל המאמנים. העובדה שדייויד בלאט ראה בטייריס רייס פוטנציאל, העובדה שיאניס (ספרופולוס) הסכים ועודד הסכים (לשחקנים האלה), זה מרגש וכיף לראות את זה היום, אבל זה חלק מעבודת צוות.
“אחד הדברים שאני מתגאה בו, זה שבחמש שנים האחרונות לא החלפנו זר במכבי תל אביב בתקופה האחרונה שלי שם, וזה נהדר. זה המדד הכי טוב שיכול להיות לעבודת צוות. דרך אגב, בשנים האלה עשינו ארבע פעמים מתוך חמש שנים פיינל 8, היינו קרובים פעמיים לפיינל פור, אז בשבילי זו העדות הכי טובה לזה שהצלחנו לייצר במכבי תל אביב עבודת צוות שקשורה לסקאוטינג וקשורה למאמנים ולבעלים, אבל כן, זה ממש כיף".
מה יותר קשה כשאתה מסתכל היום מהצד? אם היום שמים את אבי באותו תפקיד במכבי תל אביב, איפה יותר קשה – היום או כשהיית אז?
"זו שאלה טובה ואני אנסה לענות בשאלה אחרת. יש במכבי תל אביב פחות קשה? יותר קשה? אין במכבי תל אביב...".
טייריס רייס ודייויד בלאט (יניב גונן)מצד אחד יש במכבי תל אביב כסף.
"אז כגודל הכסף, גודל הציפיות. קודם כל העבודה היא לא קשה, היא עבודה מאתגרת. קשה עובדים בכביש. אנחנו מתעסקים בכדורסל, אנחנו אוהבים כדורסל, כל מי שעושה את זה – קלאודיו (קולדבלה), אבי, ניקולה (וויצ’יץ’) עושים את זה עם אהבה מבחירה, אז העבודה היא מאוד מאתגרת במכבי תל אביב. כל שנה מביאה איתה אתגרים אחרים, קשיים אחרים, ציפיות אחרות. זה מאתגר, אנחנו היה לנו רילוקיישן, יש מיליון ואחד דברים, מכבי תל אביב זה כמו הארץ המובטחת שהכל נפתח, רק שזה בקשיים".
“הבעלות? מכבי ת”א לקחה אליפויות אירופה”
כשאתה מסתכל על ענייני הבעלות, בתור אחד שהיה שם בתפקיד שאתה היית בו כשאין ראש אחד, יש כמה אנשים.
"זה חלק מהאתגר במכבי תל אביב, בוודאי. זה לא נהיה יותר קל וזה מאתגר, זה לפעמים גם קשה, אבל זה חלק. מכבי תל אביב זה קסם, המקום הזה הוא קסם".
עם כל הקסם שיש בזה, אתה חושב שקבוצת ספורט יכולה להתנהל בצורה שאין לה ראש אחד?
"המקום הזה מתנהל כבר הרבה שנים ולקח אליפויות אירופה וזה לא חדש, רק כל זה במינון, בבלאנס, אבל המקום הזה לא מתנהל ככה שנה ראשונה".
אנחנו רואים את השוק ומה קורה מבחינת מחירים, שער הדולר שהיה. עדיין זה לעבוד עם תקציב שבתקופה שלך כאילו היית מקבל כפול. זה מהותי הדבר הזה, לעשות את החיים טיפה יותר פשוטים במקום מסוים. אנחנו זוכרים את הסיפורים שמכבי תל אביב טסה באישון ליל לתלוש שחקנים מסרביה, את הפאוור פורוורד העולה של היורוליג.
"דיברתם מקודם על שחקנים שפזורים היום באירופה ברחבי היורוליג, אני חושב שהתקופות השתנו, אנחנו ידענו וכחלק מאמירה שתלויה על הקיר, שאנחנו לא יכולים לקחת שחקנים של ריאל, של ברצלונה, של פנר, של אפס. אין לנו את התקציב לכך. ולכן עסקנו באיתור חבר'ה צעירים ומן הסתם כשיש לך תקציב יותר גדול ויש לך יותר אוויר אז יש אפשרות לשנות קצת את הדרכים. מצד שני התקציבים של היום זה לא התקציבים שהיו לפני שלוש שנים, הקפיצה היא מטורפת".
שמעון מזרחי, אודי רקנאטי ושי רקנאטי (רדאד ג'בארה)כשמסתכלים על הקבוצות שאתה בנית, לפעמים היה חסר משהו. אם ניקח את הסדרה מול מונאקו או פאו, שמולה אתה מגיע למשחק רביעי וכדור שנכנס ויוצא מהסל, ואז פתאום המשחק מתהפך והולכים למשחק חמישי, שם כבר הכל נגמר, אבל הייתם שם ונגעתם בזה.
"קודם כל אני לא בניתי ולא בוב הבנאי. מה שאיחד במכבי תל אביב זו עבודה של הצוות, אם זה יאיר, אם זה ניקו, אם זה כל העוזרים. כשאתה מביא שחקן לשולחן, צריך שהמאמן יאהב אותו, שעוזר המאמן יאמין בו ושהמערכת כולה תחבק אותו. אני שמח שכצוות מצאנו את הדרך לבנות דברים שהתאימו לנו. עשינו עונות מטורפות, העובדה שבתקציב שהיינו הצלחנו ככה להריח את הפיינל פור ואתה מכיר את זה שאתה ככה הולך אחרי הכדורסל ומתרסק, זה מה שהיה, אבל בסדר".
מה הרגע הכי מאכזב שלך ב-18 השנים האלו במכבי תל אביב?
"וואו, נשבר לי קצת הלב במשחק נגד פנאתינייקוס. לא האחרון, לפני. אני אומר את זה ואני עם צמרמורת. רצינו את זה, רצינו לנצח, לעלות לפיינל פור. זה היה וואו. לא זכרתי את זה ככה כואב, זה מבאס".
רציתי לשאול אותך מה הרגע הכי שמח, אבל אני קצת מכירה אותך, אתה לא תגיד לי אליפות אירופה, או ניצחון ביורוליג או אליפות ישראל. אנחש שתגיד שראית את קפיצת המדרגה של רומן סורקין, שזה רגע שמח בשבילך.
"היו לי המון רגעים שמחים. אני מת על הסיפור הזה של תהליך של שחקן, אני אוהב את זה, אבל מה שקפץ לי בראש זה דווקא הניצחון על ברצלונה ב-21 הפרש כשאני מאמן, ולנצח פה שבוע אחרי שבוע את פאבלו לאסו ומיד אחר כך את מסינה. אלה דברים שלא דיברתי עליהם שנתיים ועכשיו כשאנחנו מדברים אני עם צמרמורת. עוד הפעם, אתם מחזירים אותי אחורה. לא דיברתי על זה שנתיים ומשהו, אבל אלו היו רגעים ממש מיוחדים לנצח את המאמנים האלה. וואו, זה היה מטורף!".
היית מנהל מקצועי, קראו לך כל פעם לאמן, אימנת, הגעת לסדרה מול ריאל ואז אתה בוחר ללכת לצד של הסוכן ואתה מדבר על להיות מאמן והכדורים קופצים לך מהעיניים עם התשוקה. האהבה האמתית שלך זה להיות מאמן.
"לא בטוח, אני לא בטוח. אני מסתכל בערגה על התקופה ההיא של האימון. היה לי כיף באמת, ממש כיף ובאותה נשימה יש לכל פרק בחיים את הדברים שמתאימים ואני חושב שאחרי ה-18 שנים, זה מה שמתאים לי עכשיו. אני עף, אני עובד, זו לא עבודה פחות קשה, המון שעות ואני בוחר שהיא תהיה כזו, אבל היא אחרת.
עודד קטש, אבי אבן ושמעון מזרחי (איציק בלניצקי)“ואני גם עכשיו רואה שחקנים שלי שהם משחקים טוב ומתקדמים ואיפה אני רואה אותם עוד שלוש שנים. העובדה שאימנתי ביורוליג ושעבדתי עם שחקני יורוליג מאוד תורמת לי בבנייה הזו של החזון של השחקן, איפה אני רואה את רני בלגה, דייויד (מוסיס) או אורן סהר וכל מי שלא יהיה, איפה אני רואה אותם עוד שלוש שנים, איך אני יכול לכוון אותם להיות המוצר המוגמר שלהם. אני נהנה כי זה מתוך איזשהו תהליך, ולגבי האימון...".
אתה מאמין שתחזור לקווים?
"במודע אני בוחר להתעסק בכאן ועכשיו, זה הכיף שלי. החיים כל כך דינמיים, לא יודע, האם אני חשבתי שאני אהיה סוכן? לא חשבתי והחיים באיזשהו מקום לוקחים אותך למקומות שאתה לאו דווקא חושב שהם יהיו".
“אם יציעו לי סכום שמשנה חיים אז אסכים”
אם מועדון יורוליג פונה אליך, כל מועדון יורוליג, ואומר לך ‘אנחנו מחפשים מאמן או ספורט דירקטור’, זה משהו שאתה מוכן לשקול ואומר ‘וואלה, יש לך הזדמנות לבנות קבוצה עם איזה שחקנים שאתה רוצה, רק תגיד מה אתה רוצה ואתה מקבל’?
"אם אני לוקח את זה?"
כן.
"חד משמעית לא. עוד הפעם, הסיבה שלי עכשיו היא שאני לא עוזב את הילדים שלי. בשום פנים ואופן, אם עכשיו יציעו לי סכום שמשנה חיים אז כן, אבל בגדול כקונספט אני לא...".
אבי אבן (איציק בלניצקי)אתה אומר עברו כבר יותר מדי לילות ללא שינה.
"אני איתם, קודם כל. אני אספר לך סיפור אמיתי. כשיאניס פוטר ושמעון התקשר אליי ואמר לי ‘אבי, צריך לאמן את הקבוצה, אין לנו מאמן’, אני ישר התקשרתי לניקו: ‘תסגור את עודד’. זה לא נסגר ואני אמרתי לשמעון: ‘שמע, אני לא יכול לאמן את הקבוצה, יש לי ילדים, לא מתאים כל כך, לא יכול’, והוא אמר לי: ‘אבל אבי, אין לנו מאמן’. אמרתי לו ‘בוא נמצא מאמן, אני לא יכול לאמן את הקבוצה’.
“ב-01:00 אודי מתקשר אליי ואומר לי ‘אבי, צריך לאמן את הקבוצה’. זה קטע, פתאום אני חושב על זה שהם יודעים את המספר שלי ואחר כך הבנתי שנעלם המספר. ואז אודי מתקשר ואומר: ‘אנחנו צריכים מאמן’, ואמרתי לו שאני מבין ונחפש מאמן, ‘אני לא יכול לאמן’, וב-01:10 שמעון מתקשר אליי ואומר: ‘תשמע, תבוא למחר כי אין לנו מאמן כי גם יאניס הלך וגם ואסיליס (יראגוטליס, העוזר). אמרתי לו ‘אין בעיה, אם זה לבוא מחר לאימון אחד, הכל טוב, רגוע’. בבוקר התעוררתי, הרמתי טלפון לעמי (ביטון) ואמרתי: ‘תגיד עמי, מבחינת האולם, יש לנו בעיה לעשות את האימונים בצהריים?’. הוא אמר לי: ‘לא’. אמרתי לו ‘נהדר’. הרמתי טלפון לשמעון ואמרתי: ‘אין בעיה, אני לוקח את הקבוצה’".
דיברת על שחקנים שלך. בתור סוכן, כל מה שקורה פה בשלוש השנים האחרונות - חווית את זה במכבי, כמה זה השפיע על הקבוצה, כמה קשה להביא לפה היום שחקנים זרים וכמה מס המלחמה שצריך לשים בשיק?
"קליל שבקלילים, מה זה, זה לא סתם. תראו, המצב קצת יותר טוב, בואו נודה על האמת. מאוד קשה להביא שחקנים, הם מעדיפים ללכת למקומות אחרים, זה עצוב, אבל כן, אני שמח שכן - גם ירושלים וגם מכבי וגם הפועל וגם עוד קבוצות בליגה שאתם רואים שלאט לאט בונות סגלים בעיניי נהדרים. אבל זה עולה כסף ולא פשוט".
בונזי קולסון שחקן שלך, שחווה פה את השבעה באוקטובר. איך הוא מגיע למצב שהוא חוזר לפה בתור מי שהיה לו קשה כמי שחווה את השבעה באוקטובר?
"וואו, את מחזירה אותי וזה גםעושה לי צמרמורת, השיחה הזו. אני נזכר בשבעה באוקטובר ומה חווינו שם בפנים, בחוץ, בדרך כלל אנחנו מתעסקים רק בקושי הנורא ובטראומה הנוראית של כולנו בתוך זה, אבל גם בתוך כדורסל זה כאילו אתה בשוק של זה ואתה צריך לנהל. לא מדברים על זה כי זה קטן אל מול מה שהיה וזה גם היה טירוף, אנחנו לא הבנו מה קורה אז תחשבו מה קורה שם.
בונזי קולסון עם אוהדי מכבי תל אביב (רועי כפיר)“בונזי היה מאוד מחובר למכבי, הוא היה סוג של סמל, הוא מיוצג אצלנו בסוכנות ובונזי הוא איש של אהבה, זאת אומרת גם בזמנו היה לו מאוד קשה, אבל כמנהל מקצועי לא יכולתי לשפוט אף שחקן, לא יכולתי לשפוט אותו לא אותו ולא את המשפחה שלו. היה רילוקיישן, אף אחד וברגע שדברים רגועים יותר אז בונזי ומכבי זה חיבור אדיר, מאוד פשוט, זה מקום טבעי. הוא ניזון והחופש שיש לו מעודד ומה שעודד עושה איתו זה תענוג".
לקח לו קצת זמן להיכנס לעניינים, הוא עדיין לא במאה אחוז ואתה אומר שהוא גם שחקן של אהבה, יותר קשה לו לבוא לידי ביטוי כשהוא לא בהיכל עם 10,000 אוהדים.
"זה בכלל עצוב. תשמעו, אין מקומות כאלו. בסדר, אין אנרגיות כאלו, אין דברים כאלו, מה שיש בהיכל עם הקהל וזה, חבל על הזמן. אני בטוח שזה חסר למכבי וראינו את זה שנה שעברה, כשהם חזרו כל הקבוצה התפוצצה".
כשאתה מדבר עם בונזי על מכבי כשבאה ההצעה, זה היה ‘כן, כמובן’?
"צריך לבדוק את הסיטואציה, לוקח זמן להבין. לוקח קצת זמן להסביר שהדברים אחרים, אבל אני שמח שהוא פה".
כשמסתכלים על הכדורסל היום, הדבר הזה שקרוי רכזים כבר לא קיים ורואים קבוצות ששמות יותר פורוורדים כי יש סייז וזה סוג של פתרון חביב. כשרואים את עתיד הכדורסל כמה אנחנו הולכים לכיוון של שחקנים מהסוג של בונזי, של פורוורדים שנמצאים בין עמדות ויכולים לתת פתרונות מדהימים בכמה עמדות?
"זה שיש למכבי גם את בריסט וגם את בונזי. שני טווינרים שיכולים לשחק בעמדות שלוש וארבע, אני חושב שזו מחשבה מחוץ לקופסה שברגעים מסוימים מאוד חשובה למכבי. הרבה שחקנים כאלו, אני לא חושב שהכדורסל הולך לשם, אבל זו בהחלט עמדה שהופכת להיות עמדה מאוד מעניינת".
“החזון שלי היה בלאט ומדר במקום זר”
מכבי שמה את ידיה הקיץ על ים מדר, אבל נפרדת מתמיר בלאט. כמה אתה רואה את זה כסוג של פספוס כי מה היה קורה אם השניים האלו היו יחדיו? אגב, עודד אמר שהוא עוד בתקופתו רצה את שניהם, אפילו עוד בתקופתך.
"לא, אני אמרתי לו, אני בחזון שלי בזמנו היה להביא את תמיר ואת ים במקום זר, זה היה השיח. למה? דרך אגב, זה משהו שהלכנו איתו בכמה שנים אחרונות – הנושא של לייצר קבוצה אחת ואני חושב שזה גם מה שמייחד היום את מכבי תל אביב. שני השחקנים שמובילים את מכבי תל אביב בנקודות זה ים מדר ורומן אז אני קצת רומנטיקן בדברים האלה, אבל הסיפור הזה של שחקן ישראלי זה שילוב שיכול היה להיות מדהים, אבל זה עסק בסוף היום וברגע שנפרדים, נפרדים וממשיכים הלאה.
ים מדר ותמיר בלאט (צילום: עמית ברמן איגוד הכדורסל)“תמיר שחקן יוצא מן הכלל, ילד מקסים ומדהים והוא יהיה טוב בכל מקום שהוא יהיה. הוא היה מדהים במכבי תל אביב כשהוא היה עוגן אדיר. כל הזמן היו מדברים ‘אה כן, הוא משחק ביורוליג כי הוא ישראלי’. לא הבנתי, השחקנים הליטאים לא משחקים ביורוליג כי הם ליטאים? והשחקנים הצרפתים לא משחקים ביורוליג? כל הזמן יש לנו את הנטייה הזו להקטנה, בסוף היום תמיר עשה ריצה נהדרת במכבי תל אביב, אדיר. הוא היה חלק גדול מההצלחה של הקבוצה, אבל זה עסק וממשיכים הלאה. לגבי ים מדר, הוא מוכיח שהוא בול, כאילו בסוף היום הוא מוביל את מכבי תל אביב בנקודות ובאסיסטים והוא אחד השומרים הכי טובים שיכולים להיות".
אני חייב לשאול אותך על היוניקורן שלך, דייויד מוסיס, 2.12 מטר עם תנועה אלגנטית שנכנס לכל פנקס אפשרי ב-NBA. כשחקן וכילד, כמה הסיפור שלו מיוחד?
"סיפור מיוחד, תראו, הוא אחד הגבוהים הטובים באירופה. נקודה. ב-U18 הוא היה הגבוה הכי טוב. זה סיפור מדהים כי הוא שיחק במועדון מסוים ולא היה לו מקום, אמרו לו ‘אתה לא מספיק טוב’ ואחד המאמנים האישיים הכי טובים ומוערכים שנפגש איתו, חנוך מינץ, אותו חנוך שעבד בזמנו עם ליאור אליהו וגידל אותו, אסף אותו לפני חמש שנים והתחיל לעבוד איתו. עבד ועבד ובאוגוסט הקודם אני נכנסתי לתמונה וגם נכנסתי איתו לעבודה על המגרש והילד הזה עובד קשה עם חלומות. הוא היום בקולג', הוא בתהליך ורק בן 18, והוא עדין בהתפתחות - עדיין לא תוצר סופי ואני שמח שיש לנו חבר'ה כאלה".
שחקנים גדולים לרוב לוקח להם זמן לגדול לתוך הגוף שלהם.
"אז גם הוא, אני חושב שהוא יותר רחוק מאשר קרוב להגיע לתקרה שלו, אבל לאט לאט. אחד הדברים הכי חשובים זה לא להאיץ בדברים, כל דבר יש לו את הקצב שלו, אבל הוא ילד מדהים, הוא עובד קשה והוא רעב, חכם, יש לו סביבה שעוזרת לו ומשפחה מדהימה".
”המכללות? היום אין קבוצות שמגדלות ילדים”
מה אתה חושב על כל הסיפור של הקולג' וכל מה שקורה כי עד לפני עשור בערך, כשהיו אומרים כל שחקן שהולך למכללות, אם הוא לא באמת יוצא ל-NBA, הוא חוזר פחות טוב. והיום אני כמעט ולא שומעת את זה.
"חלק מזה, אני חושב שגם הקולג', ועם הכניסה של הכסף והפיכה של הקולג' לעסק מקצועני, גם הסיפור שם הפך להיות יותר מקצועני. לא שהוא לא היה לפני כן, אבל הקולג' הפך להיות ליגה, כמעט ליגה בפני עצמה. מה שמעניין אותם היום זה לנצח. יש היום חוקים מאוד מאתגרים ברמת הקולג'ים, ומחפשים עוד בלאנס, ושחקן יכול לעזוב אחרי כל שנה. אבל התנאים שיש היום בקולג'ים הם אחרים".
עומר מאייר (רויטרס)אבל אתה עובד עם שחקנים צעירים. אחד, בתור סוכן האם אתה ממליץ להם לצאת? שתיים, האם בתור בן אדם שכל כך אוהב את הכדורסל פה, את הכדורסל הישראלי, זה לא יפגע במה שקורה פה? ושלוש, שלא כדאי לשנות כאן את החוקים בליגה כבר בגלל זה?
"הסיפור הוא פשוט, העולם השתנה. עכשיו, אם העולם השתנה, זה כמו הילדים שגדלים היום הם לא הילדים שאנחנו גדלנו. ואני אומר את זה גם באימון: אם אני לא אעשה התאמות באימון שלי ואני אאמן כמו שאימנו אותי לפני 30 שנה, אף אחד לא יבין. גם כאן, יש שינוי. אנחנו לא יכולים, לא הליגה הלאומית, לא ליגת העל יכולה לתת לשחקן, לצערי, את מה שהקולג' יכול לתת לו, לא יכול. היום אין כמעט דקות משחק לחבר'ה צעירים. זה כבר נושא בפני עצמו, למה אין תמריץ למועדונים, זה נושא בפני עצמו. אבל בסוף היום לא מגדלים פה ילדים. אין קבוצת ליגה לאומית, אולי יש אחת או שתיים, אני לא רוצה להכליל, שבאות ואומרות: אנחנו פה בשביל לגדל שחקנים.
“אין קבוצת ליגת על שבאה ואומרת: ‘זה הוויז'ן שלנו, אנחנו רוצים להיות גליל עליון שלפני...’. יש אולי שתיים, בסדר, נגיד, הייתי לארג'. ואם זה המצב, אז שהילדים ילכו ויתפתחו, וישחקו ברמה גבוהה ויחזרו מוכנים. הרי זה העולם, אנחנו לא יכולים להגיד להם ‘אל תלכו’. אם עכשיו יש לי שחקן וראינו את זה בעבר, המשכורות שם מאוד גבוהות, ואם יש תנאים שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם, אז שילכו ויחזרו. נקבל מוצר אחר".
אבל פה אתה נשאר בלי שחקנים. כי כל שחקן שנותן חצי עונה טובה, עד לפני 3-4 שנים היה עושה קפיצת מדרגה להפועל תל אביב, הפועל ירושלים, מכבי תל אביב. היום שחקן שנותן חצי עונה טובה הולך עונה אחרי זה ויכול מבחינת גיל ללכת לקולג'.
"כמה ישראלים יש היום בקולג'?”.
לא בדקתי, אני באמת אתמול התחלתי לשבת על זה ולספור, אבל לא סיימתי לספור.
"אני חושב שאין ואקום. יש כל כך הרבה שחקנים, אני אומר לכם, יש שחקנים מוכשרים. בסדר...”.
אבל הנה, ניקח את אורן סהר. שחקן עם פוטנציאל נהדר, יכול היה ללכת העונה לקבוצת ליגת על או ליגה לאומית ולהוביל אותה. ואז הוא יצא לחו"ל, אז לא נשארים פה שחקנים.
"אבל למה ללכת להוביל בליגה הלאומית?".
"למה ללכת להוביל בליגה הלאומית?". אבי אבן (איציק בלניצקי)מה מבחינת יחידות אימון?
"אין מה להשוות בכלל!”.
זה בדיוק למה! הוא יכול להתפתח שם גם מקצועית, עזבו את הכלכלית.
"אין מה להשוות! ועוד פעם, אני אומר את זה, זה לא רק בארץ, באירופה אין מה להשוות בכלל".
גם באירופה, נכון.
"צריך לחשוב כל הזמן קדימה. יש היום שחקנים צעירים שלא מקבלים דקות. אז זה לא שתגידי ‘אתה נשאר ובוודאות תקבל דקות’. לא, ולכן הסיפור של מכללות הפך להיות מאוד מאוד מאתגר. ואני חושב שכולם לומדים את זה תוך כדי תנועה. גם מה שקרה בקיץ עם האיגוד, הייתה לי שיחה עם עמוס (פרישמן) לפני כמה ימים על הסיפור הזה של איך מייצרים את הגשר הזה. אני הייתי מאמן נבחרת קדטים, מאמן נבחרת נוער, סקאוט נבחרת בוגרת, שחקן נבחרת קדטים, שחקן נבחרת נוער. עכשיו הייתי בקיץ עם הנבחרות ב-U18, U20, שנה שעברה עם ה-U19. אני רוצה ששחקנים יעשו את זה, אבל צריך למצוא את הגשר.
“כי העולם השתנה והחוכמה היא באמת כל הזמן לעשות את ההתאמות ואני מבין כל בחור צעיר שהולך. בסוף היום זה לא רק לשחק כדורסל. זה גם לחוות תרבות אחרת, תואר – זה הופך להיות בן אדם אחר. אני כל הזמן אומר לשחקנים שלי שמשחקים שם: זה כמו לשחק כזר, כמו שזרים באים לכאן וזה לא קל, זה מצמיח בך דברים חדשים, דברים אחרים, אז אני בסדר עם זה".
מה אתה חושב על זה שיש מחלקות נוער בספרד. עם כל סיפור הקולג’ים, כאילו לא שווה לנו כבר להחזיק את מחלקות הנוער, כי אנחנו מגדלים את הילדים האלה ואין שום חוק שעוצר בעדם ללכת למכללות. כמה אתה רואה את זה כאיזשהי סכנה למחלקות הנוער?
"אני אומר לך את מה שאמרתי ללי לפני שנייה, אתה יכול להסתכל כל הזמן אותו הדבר ואתה יכול רגע להזיז את הדברים ולחשוב מחוץ לקופסה לראות מה בונים ואיך בונים את זה בעולם. פעם לא היה פלאפון, אז העולם השתנה וצריך גם בכדורסל לעשות כל הזמן התאמות, גם באימון וגם בחשיבה".
”החלומות? הכל פתוח, דני הוא אחד הסממנים של השינוי”
אתה היית קם מוקדם בבוקר לאמן את דני אבדיה כשהוא היה בן 15-16. חשבת שזה יגיע למימדים שזה הגיע?
"לא. אני אגיד לך משהו שאני לומד אותו עכשיו, לומד אותו תוך כדי תנועה. כשאנחנו היינו ילדים, היינו חולמים בשחור לבן. החלום היה להיות מאמן בנבחרת ישראל, זה היה החלום הכי גדול שלי, לא במכבי. החלום שלי היה להיות מאמן נבחרת ישראל והצלחתי – ב-U16 את הקדטים, זה היה החלום שלי, לא חלמתי להיות מאמן ב-NBA.
דני אבדיה בצעירותו (באדיבות מכבי תל אביב)“והיום הילדים חולמים אחרת ולא רק שהם חולמים אחרת, אני אומר להם לחלום אחרת, אני מבקש מהם לחלום אחרת, לחלום בגדול ולכבוש, הכל פתוח אז דני הוא אחד מהסממנים של השינוי הזה של הכל פתוח. אני לא חושב שאנחנו מבינים איזו משמעות יש לדני על הכדורסל הישראלי, קשה לנו להבין. כשנסתכל על זה בעוד כמה שנים ונקבל פרספקטיבה של ‘וואו, איזה אימפקט היה לדני’, אבל הוא הכי מתוק שיש, הכי חמוד שיש ואני הכי מאושר בשבילו בעולם".
יש פעמים שאתה כאילו רואה משחקים ואתה אומר ‘אני לא מכיר את התנועה הזאת בכלל אצלו’?
"לא חושב. תראי, דני עובד מאוד מאוד קשה. בכלל, יש לו קבוצה מאוד מאוד טובה, רגב איתו, עושה עבודה מטורפת, ועודד ברנדוויין איתו כל קיץ ועושה איתו עבודה מטורפת. יש איתו את מתן סימן טוב. יש איתו קבוצה טובה. ודני כל הזמן משתפר, הוא כל הזמן עובד, אין לו גבולות לילד הזה. ואת יודעת מה הדבר הכי יפה? שהוא עוד יתקדם, אני מוכן להתערב, אני בטוח שהוא יהיה יותר טוב. כי הוא עובד, והוא רעב, והוא רוצה, ויש לו מנוע אחר במוח. כולם מתרשמים מהגודל שלו, מהקומבינציה של הגודל שלו, אבל זה לא רק הגודל שלו. זה הרעב, ה-Grit הזה, יש לו Grit אחר. הוא רוצה להיות כל הזמן יותר טוב, יותר טוב, יותר טוב. וכשיש לך את זה...".
מי הכי מזכיר לך אותו? מהחבר'ה שלך?
"לא יודע, לא עולה לי בראש משהו כזה. הוא מפלצת, הוא מפלצת אחרת".
לא, לאו דווקא מבחינת כדורסל. מבחינת הרעב, העבודה הקשה.
"אני לא יודע לשים את היד. לא מזמן הייתה לי שיחה על זה, שאיזה כיף שיש פה דור, אולי זה חלק מההשפעה של דני, אני לא יודע. אבל יש פה דור - וואו. רעב, עובד. איזה כיף. אני לא יכול לשים את האצבע על אחד. יש באמת חבר'ה טובים, שעובדים ורעבים".
דני אבדיה (רויטרס)יכול להיות שדני יהיה עבור הילדים הישראלים מה שנאמר ניקוס גאליס היה בזמנו עבור הילדים היוונים באותו דור? מה שעודד קטש היה עבור הדור שלנו? אתה רואה שפתאום בעוד 15 שנה בא ילד ואמר: ‘אני ראיתי את דני אבדיה משחק וזו הסיבה שרציתי להיות שחקן כדורסל’?
"תגיד, זו שאלה בכלל? איזה שאלה, אין שאלה. אני אומר לכם שהאימפקט של דני פה, התרבותי, מטורף! מטורף, על כל ענף הספורט. האימפקט התרבותי שלו פסיכי”.
דיברנו על השחקן הישראלי. בתור סוכן יש לך תפקיד מורכב - מצד אחד אתה צריך לתת לשחקן שלך את ההצעה הכי טובה, כלכלית ומקצועית, מצד שני אתה גם צריך לשמור על האינטרס שלך מול בעלי הקבוצות. ניקח את הסיטואציה בהפועל תל אביב: קבוצה שמשקיעים בה הרבה מאוד כסף, משכורות מאוד מאוד גבוהות, ומצד שני יש לך גם שם כמה שחקנים ישראלים, והם לא ממש נספרים, לפחות לא מבחינת היורוליג.
"כל מקרה לגופו. בסוף היום קודם כל יש חוזים שחתומים”.
”הורסים את השחקן הישראלי? זו הזיה”
אתה היית במכבי כשאמרו על מכבי שהיא הורסת את השחקן הישראלי וזה היה רחוק מהמציאות בהרבה מאוד מקרים. ועכשיו פתאום אומרים את זה על הפועל ת”א. ושם נכון לכרגע לפחות, ביורוליג הם לא משחקים.
"קודם כל, תמיד כשאומרים את זה, זה מדליק אותי כי זה הזיה. דני אבדיה בשנתו הראשונה, וזוסמן שיחק הכי הרבה דקות ביורוליג והשחקן ששיחק הכי הרבה דקות בליגה הישראלית. המקום השני אחריו בליגה הישראלית היה דני אבדיה לא בין הישראלים, זאת אומרת מבחינת דקות. זוסמן שיחק הכי הרבה דקות ביורוליג, ובליגה הישראלית מקום שני זה דני אבדיה. אז במכבי תל אביב היה את נמרוד לוי, איתי שגב, עומר (מאייר) ואורן (סהר) אז זה היה קצת לא מדויק.
“לגבי הפועל, תראי, לכל שחקן יש את הזמן שלו להיות במקום זה או במקום אחר. כרגע הסיטואציה בהפועל ת”א היא שביורוליג יש קבוצה מאוד מאוד טובה, ובליגה הישראלית יש קבוצה שמשחקת קצת אחרת. ואני מבחינתי כאילו צריך לדחוף את השחקנים שלי להיות הכי טובים בתוך הסיטואציה הקיימת. מה יהיה אחר כך, אלוהים גדול. אבל כרגע בתוך הסיטואציה הקיימת זה ‘תעשה הכי טוב שאתה יכול כדי להצליח ולעזור לקבוצה’. אני לא יודע להגיד לך מה מתאים לזה, אני חושב שכל מקרה הוא מאוד מאוד מאוד אינדיבידואלי על הגיל שלך, על השלב שלך בקריירה".
אורן סהר (שחר גרוס)אתה יודע, שחקן שהיה יכול לבוא ולהגיד לך ‘לא מתאים לי’, ואתה דווקא תגיד לו "יש פה סיטואציה, היא מורכבת, אבל...’?
"אני חושב שזה כל מקרה לגופו. כששחקן בא לקבוצה, יש את הצד המקצועי, את הצד הפיננסי, וגם את הצד ההוליסטי, בסדר? אם אתה הולך ליהנות, או לא ליהנות וזה משולש שצריך כל הזמן לחפש אותו. אתה הולך ליהנות, אתה הולך לשחק, אתה הולך להרוויח כסף. ולכל אחד הזוויות הן משתנות. שחקן בן 38 פחות יעניין אותו עכשיו ההתפתחות שלו, שחקן בן 18 פחות מעניין אותו הכסף, ולכן כל הזמן המשולש הזה צריך לשחק איתו בהתאם לסיטואציה".
ואתה בתור סוכן, יש לך את היתרון הזה שהיית שם, ראית, חווית, היית שם במכבי כשנבנתה קבוצה ליורוליג ולליגת העל. שיחקת ואימנת, ויש שחקנים שלא בסגל ביום חמישי ובמשחק הבא הוא צריך לשחק.
"זו סיטואציה מורכבת. אבל אנחנו חיות שמתאימות את עצמן לסיטואציה, אנחנו כבני אדם. זה אנחנו. כאילו האדם הוא חיה מתאקלמת. וגם שחקן הוא חיה מתאקלמת והוא צריך למצוא את הדרך בתוך הסיטואציה הזאת. כן, זה לא קל, זה מאתגר, אבל זה חלק מהעסק".
יש הרבה פגישות בכדורסל האירופי לגבי NBA אירופה או ליגה משולבת של היורוליג, שבכלל עומדת לקראת שינוי פורמט בשנה הבאה. אתה עובד באחת הסוכנויות הכי גדולות בעולם, באוקטגון. זה משהו שאתם נערכים אליו שם?
"קודם כל, הדיבור הזה על שתי הליגות קיים כבר הרבה זמן. אני לא בטוח שזה יקרום עור וגידים. ואם זה יקרום עור וגידים, אנחנו מבחינתנו אין שינוי כזה משמעותי. השחקנים ישחקו ופחות משמעותי בעיניי".
איזה שחקן מהשחקנים שלך היית רוצה לראות את ההתפתחות שלו בעוד חמש שנים?
"זו השאלה הכי קלה בעולם! ג'ון דיברתולומאו. מה? האיש שמשתבח”.
ג'ון דיברתולומאו (רועי כפיר)איך אתה מסביר את התופעה הזאת תגיד לי?
"אין אנשים כאלה, תשמע. אתם צריכים להבין שג'ון, כמה שאני אוהב כדורסל, אני לא יודע אם יש דבר כזה, אבל הוא אוהב יותר. הוא עובד כמו משוגע, שומר”.
אנחנו מדברים כאן על שחקן שהגיע בסופו של דבר מ-D3. זאת אומרת זה לא משהו שאמור לקרות.
"זה כיף. ג'ון נכס. ג'ון אגדה".
אתה רואה אותו נשאר בכדורסל אחרי הפרישה?
"ג'ון קודם כל יש לנו עוד איזה עשור”.
אבל זה מתחיל לפלרטט עם הפרישה?
"לא, למה? תגידי לי, עשה שני משחקים, 15 שלשות”.
אוקי. טוב, אז מה נאחל לך, אבי?
"בריאות, שפיות".
שפיות זה לכולנו, זה לא רק לך.
"בריאות, שפיות, שאני אדע ליהנות. מהסיפור הזה, מהמסע הזה סביב הכדור הכתום הקטנצ'יק הזה, שככה עושה לנו כל כך הרבה טוב, ולכל כך הרבה אנשים טוב על הלב".
אנחנו חיים במדינה לא שפויה, אז אני אגיד לכם פשוט תהיו ג'ון דיברתולומאו, אין לי דרך יותר טובה לסיים את הדבר הזה. או אתם יודעים מה? תהיו אבי אבן.
"חבר'ה, איזה כיף היה".