כדי להסביר את הפיצוץ הגדול בין יוסי בניון למכבי פתח תקווה, נצטרך להבין כמה דברים - יוסי בניון מאז ומתמיד היה שחקן יצירתי שעוזר לקבוצות שלו לחבר כדורגל התקפי ואטרקטיבי בזכות הכישרון לתת את הפס המושלם לגול.

מנגד, הקבוצות של הלוזונים בדרך כלל התמקמו בבטן הטבלה באמצעות כדורגל יעיל ואפור, כזה שלא מחייב סיכונים גדולים. בתחילת הקדנציה של בניון בפ"ת זכינו לראות ניצוצות של כדורגל שמח אך כשהקבוצה נכנסה למשבר הנוכחי, לאלישע לוי לא הייתה ברירה אלא להוציא את העגלה מהבוץ על ידי תוכנית משחק מבוקרת ולעיתים נסוגה יותר. לשם כך, לוי נזקק לשחקנים יותר פיזיים במרכז המגרש וזריזים באגפים (כאלו שמסוגלים לרדוף אחרי מגנים).

יוסי בניון עוזב את מתחם האימונים (רדאד ג'בארה)יוסי בניון עוזב את מתחם האימונים (רדאד ג'בארה)

בסיטואציה כזאת, אין לאלישע לוי מה להרכיב את בניון כיוון שהוא לא השחקן שיבצע את הפעולות ההגנתיות המתבקשות. לכן, בניון היה חייב לכבד את מצב הקבוצה, להיות יותר סבלני ולחכות לרגע שבו יתאים למומנטום הקבוצה.

דווקא מכבי פתח תקווה המושמצת, שבדרך כלל גוררת רעש תקשורתי גדול בעקבות משפחת לוזון, מילאה את חלקה בצורה מכובדת בהסכם עם בניון. בזמן שצעירים כמו מנור סלומון, לירן רוטמן ותאי בריבו משתלבים בבוגרים, המלאבסים בחרו לתת את הבמה לגדול שחקני ישראל. אלישע לוי הרבה להרכיב את הילד מדימונה למרות האינטרס של המועדון להשביח שחקני בית ועל כך הקשר הוותיק היה צריך להפגין סולידריות והבנה.

הכתוב הינו טור דעה.