עוד יום עובר, עוד שבוע חולף ואפילו חודש וחודשיים, אך עדיין אין לנו, צרכני הכדורגל, תשובה מתי המשחק האהוב שלנו עתיד לחזור. בגרמניה עושים ניסוי ראשון במטרה לשוב, בישראל ובאנגליה מתקשים לקבל החלטה ובצרפת, הולנד ובלגיה הודיעו רשמית על סיום העונה.

בלי להיכנס יותר מדי לפרטים מדוקדקים על הפרוטוקול הגרמני והחידוש שהוא מביא איתו בכך שמאפשר חזרה לשגרת משחקים, יש בעיה חמורה הרבה יותר שכל העוסקים בענף חייבים להבין – מקבלי ההחלטות. הפוליטיקאים ברחבי העולם וכאן בארץ (לא כולם) נוטים לזלזל בכדורגל ובמה שהוא מביא עמו. הם דוחסים אותו לתחתית הרשימה בהנחיות היציאה, הן מבחינת תקצוב בשל הפגיעה והן מבחינת החזרה הפיזית לפעולה.

בזמן שלאט לאט מדינות משחררות את המשק חזרה לפעילות, אין הסבר הגיוני למה ענפי הספורט בכלל והכדורגל בפרט לא יכול לחזור. מדובר במקצוע, עבודה של אנשים שחיים מזה והנזק שנגרם לגוף שלהם בעקבות הזיגזג הזה יכול להיות בלתי הפיך. כמו כן, גם הפגיעה הכלכלית הקשה בקבוצות עקב הדרישה לקיים משחקים בדלתיים סגורות או בכלל לא, עצומה לענף ויכולה להיות חסרת תקדים.

תראו, אתם שם, מקבלי ההחלטות וחורצי הגורלות. כבר נפשנו מוכנה להכיל את העובדה שבזמן הקרוב לא נראה את מגרשי הכדורגל בארץ דרך הבטון האהוב, לא נרגיש אצטדיונים מלאים באוהדים להוטים ולא יטוסו לקאמפ נואו בשביל לצפות בסופר קלאסיקו. את זה עוד אפשר להחליק. 

יריב לוין (באדיבות אתר הכנסת) (מערכת ONE)יריב לוין (באדיבות אתר הכנסת) (מערכת ONE)

אבל אתם לא יכולים למנוע מכל כך הרבה אנשים את האהבה הכי גדולה שלהם. לפחות דרך המסך, תנו לקהל קצת מרגוע ונחת מכל התקופה הזו בדמות הכדורגל. חייבים להבין, כדורגל זה דת, דת ההמונים. המקצוע אולי היחידי שמחבר בין מגזרים, לאומים ולא מבדיל בין אף אחד. הרגש והכמיהה לצפות שוב, איש איש בקבוצתו האהובה, היא לא פחות מהצורך הכי בסיסי ללכת להתפלל בבית הכנסת, בכנסיה או במסגד.

אם מותר להתפלל במקומות ציבוריים תחת מגבלות, אזי על אחת כמה וכמה יש צורך להחזיר לקהל המתפללים הגדול של דת הכדורגל את סם החיים שלה. את התנ”ך, הקוראן והברית חדשה של צרכני הכדורגל. כמה טוב זה יעשה להמון לבבות, לצאת מכל השגרה הקשה של הקורונה ולשבת ולצפות חזרה במשחק אותו הם כל כך אוהבים. למען האהבה,  הבריאות ושלוות הנפש – תחזירו לנו את הכדורגל.

הכתוב הנו טור דעה